שלא להרדם על החיים

הדרך מירושלים לרחובות

כִּמעט כּל הדֶרֶךְ מְנמנֶמֶת

עַל יָדךָ, אַף שֶמִתאָמֶצֶת לִפקוֹחַ עֵיניִם

לְזָהוֹת בַּחושֵךְ אֶת מִקוּמֵנוּ,

הֵן נֶעֱצמוֹת.

עבָרנוּ אֶת שָער הגָיא.

עכשָיו צָריךְ לִסטוֹת מִכבִיש מִספר אחד, אָמרתי

יְמינָה לְכיוּון אשדוד, 

ונִרדמתי כֶּשפניתְָ וְִהמשכתָ.

 יַשר יַשר בַּחוֹשךְ נהגתָ .

הִתעוררתי אחרֵי שחלפנו אֶת התמרוּר

יְמינה לרְחובות.

שוּב פִיספסנו אֶת הפְּנִיָה הבּיתָה

 
אתה יודֵעַ ,בִּכדֵי לְפתֵל וּלרענֵן

אֶת האהבה  , יֵש להִסתכֵּל עַל קיצוּרֵי הדֶרֶךְ.

שֶלֹא להֵרדֵם עַל החיִים.