המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
על שדרות וסביבתה
זהו שיר על צילום, תמונה שצילמתי בראשית שנות השבעים, כמו אז גם היום החיים הם ענין גאוגרפי, מרכז מול פריפריה , גם בגלל הקסמים שמבריחים את הילדים לחדרים מוגנים כביכול,
ביקרתי בשבת לפני כחודש בשדרות, הסתקרנתי לראות את האיזור בו גרתי כמורה חיילת,
הסתובבתי פה ושם, ולא ראיתי אפילו ילד אחד במגרשי המשחקים, מכונית אחת נסעה מפה לשם, השאר דממו.
אני מעלה שיר שכתבתי על אז ותקף היום, ואנחנו מה עושים? אז, צילמתי את העוני, ועוד כמה דברים , היום מצלמים את הפחד,
החיים הם ענין של גיאוגרפיה
בוקר יום ראשון,
קיץ של ראשית שנות השבעים,
בחמש בבקר בתחנה המרכזית הישנה,
קניתי לחמניה , צידה לדרך.
אני מורה חיילת במושב עולים של שנות החמישים
לא רחוק משדרות.
בשעה תשע וחצי הצרכן, כלומר המוכר,
צופר את היכנסו בשער שאין למושב,
מקרטע במעלה הכביש במכונית כרמל מסחרית
אל נקודת הג"י במושב,
תרועה חגיגית מכל הפתחים, הבתים :
– הצרכן ג"אי , הגיע, אמרו לי.
במצלמת קוניקה , אני מכוונת את המרחק והאור ,
סרט שחור לבן, ילדה מחבקת שני ככרות לחם .
חיוך שתקני מצטלם אל העדשה
במורד הג"י,
יפה ומרגש.
תודה יעל
נוגע ללב וכתוב היטב.
נקודת הג"י במושב – בשנות ה-70 להביא ביטוי מקורי ונועז שכזה – יפה.
קולה של הפריפריה.חובה.
כתוב יפה מאוד
יש תמונה.
יש תמונה?
נקודת הג"י במקרה הזה נימצאת בטופ של המושב, בצרכניה שם מוכרים אוכל
זאת היתה תשובה לאיציק, ושכחתי לומר- תודה
מירי, תודה, כן יש לי תמונה ממש כזו שצילמתי אז
היי אורה יש פה אמת, אפשר ליראות את הוידאו הזה. כואב הזמן שלא שינה את המפה.
מקטין אותי כמאמנה בשינוי
להתראות טובה
תודה טובה,