המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
מצטערת שהניקוד לא מאה אחוז תיקני,
זכרונות כמו גלקסיות
זִכְרוֹנוֹת כְּמוֹ גָלָקְסיוֹת
מִתְרָחֲקוֹת מִמֶרְכָּז הַיְקוּם
מְלַקֶטֶת אֲחָדִים שֶנוֹתְרוּ לְךָ,
סוֹפֶרֶת כּוכָבִים בְּמוֹצָאֵי ֹשַבָּת
וְקוֹשֶרֶת בֵּינֵינוּ לְשֹיחָה
וּמְלַטֶפֶת אֶת כְּתֵפֵיךָ שֶנָשְֹאוּ אוֹתִי –
שַֹק קֶמַח, לֹא מוֹכֵר, אָמַרְתָ,
וְסרַקתָ שַֹעֲרי הַרָטוֹב,
תָּמִיד בַּמַסְרֵק שֶלְךָ
מַקְפִּיד עַל שְֹבִיל יָשָר מִשֹמאל,
אַף פַּעַם לֹא יָדַעתִי אִם אַתָּה מְהַשֹמאל
אוֹ מְהַיְמִין, מְהַאָדוּקִים, הַחוֹפְשִיִים ?!
גַּם כֶּשֶעָכְשָיו אַתָּה זָקֵן תוֹהֵה,
אֵינִי מְדַבֶּרֶת אִיתְךָ עַל זֶה
זִכְרוֹנוֹת אֲנִי חוֹשֶבֶת
וְנִיכְנֶסֶת לַחֶדֶר שֶֹלְךָ, עַל מַה נְדַבֵּר הַיוֹם
אֲנִי שוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי
עַל מַה נְדַבֵּר, נְדַבֵּר
בִּכְדֵי שֶלְשוֹנְךָ לֹא תְּמַהֵר לַנוּחַ
מוּטֶלֶת כְּבֵדָה בְּחִיכְּךָ הַמִתְיַבֵּש
מכאיב ויפה.
תודה יעל, זו הזדמנות לומר לך שהכתיבה שלך מעניינת ומורכבת , נהדרת
מרגש ביותר.
תודה מיכל
ליקטתי פה פרורי אהבה גם כשהחיים בדעיכה
אני חושבת שבסוף ימי הורינו עולה בעיקר החמלה
רגיש ומהלב.
וּמְלַטֶפֶת אֶת כְּתֵפֵיךָ שֶנָשְֹאוּ אוֹתִי –
שַֹק קֶמַח, לֹא מוֹכֵר, אָמַרְתָ,
כמה שהשורות הללו ידועות לכולן
הן יפות פה בפשטותן.
תודה איציק, כיף למי שזכה ולו מעט זיכרונות טובים עם ההורים
כמה כואב אורה. אני מאוד מזדהה. עכשיו עוברת את זה עם אימי.
תודה יעל,כניראה מי שלא הולך בחטף עובר דרך שיש בה תהליך של ויתור, קשה לראות
עוררת בי דמעות.
אסתי, את רגשנית , רגישה, ומרגשת, תודה
שק קמח מי מוכר, שביל ישר משמאל, מלים שמציירות הווי חיים של תקופה שהייתה. יפה.
היום לא מוכרים שקי קמח? מה אומרים כשהילד על הגב?
היום אומרים: שק קמח, מי קונה?
היי
זה כל כך מוחשי, אני יכולה לראות את הכמיהה שלך, את – זכרונות הגלקסיה,
זה מה שנותר.
הידיעה.
להתראות טובה
תודה טובה, ומה שנותר הם הזיכרונות
יפה ואמיתי. אני חושב הזיכרון הוא אחד ממעיינות ההשראה היותר עזים.
תודה מוטי, מסכימה איתך שהזכרונות הם מקור עמוק.
יפה.
תודה
הניקוד – קטסטרופה.
אני יודעת, והתנצלתי מראש