הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים

    והים איננו מלא או  באים בימים   מאת עדנה שמש       “I have not yet begun to fight!” John Paul Jones       כל  הדרך אל הים היא ירידה אחת גדולה, כאילו כל העולם אינו אלא גיגית אחת ענקית שהכל נוסעים, שטים, גולשים ונסחפים אל תחתיתה. אני נוסעת לבקר את אימא. אני נוסעת אליה על האופניים ...

          קום והתהלך בארץ, עדנה שמש   אישה בורחת מבשורה, דויד גרוסמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008   קום והתהלך בארץ, לך לך בְּארצך, אומר גרוסמן, ומועיד את הציווי המקראי לדמות אניגמאטית – לגבר שמן, חסר כוח, חסר אונים, שבתחילת הספר הוא רדום ממש, כמעט חסר תודעה, חי בדיר חזירים מסריח; שחייו שבויים בעבר כאוב בשל גורל ...

הלכתי לראות את הסרט הזה עם ציפיות גדולות. סרטי אנמציה אני אוהבת מאוד,  ואפילו אם זה אנימציה למבוגרים. ההרחקה הנחוצה כדי לשנות פרספקטיבות עולה יפה בשימוש באנימציה. בוודאי בסרט הזה. יותר קל לדבר, לתאר, להיזכר, אפילו לעשות תראפיה של ממש, מאחורי המסכה הזאת שקוראים לה אנימציה. הסרט עמוק. החפירה במציאות של מלחמת לבנון הראשונה, מה שזוכרים ממנה, מה שלא זוכרים ממנה, ...

אני שמחה להזמין אתכם לערב יוצרים רחובותיים בתחומי אמנות מגווונים  (מוזיקה, ספרות, תיאטרון ושירה) שיתקיים בבית מיכל ברחוב הגר"א 10 ברחובות  במוצ"ש 28.6.08 ב-20:30 בערב הזה אקרא קטע או שניים מתוך ספרי אמסטֶל (בתחום הספרות יופיעו גם סוזן אדם, אורית גידלי ואלכס בן ארי). על הערב מנצחת קרך קוך, מנהלת האירועים האמנותיים של בית מיכל, שאותה אתם מכירים מהבלוגיה כאן. ראו זאת ...

הוא גדֵל וצומֵח שני סנטימטר בְּשבוע, דומֶה שאני מתגמדת, אך לא. אני שומעת בְּשקט איך צומחות לו שׂערות חדשות, תובָנות חדשות, מיתְרֵי הקול מתעבים עד מבוכה. אם יש שער רחֲמים אכניס בַּעֲדו בִּגדי תינוק שגָדַל, נעליים שקטְנו, חמְסָה עם אבן כחולה שעוד יש לה שימוש אקח בחזרה, דפי ציור עוטי נִצִּים וּנשרים וְדָיות וּבזים וְעֵיטִים, שְמות כולם הוא ידע וּמָרְאֶה ...

אני שמחה לספר לכם על צאתו לאור של ספר חדש בתרגומי – משפחת למנט מאת ג"ורג" הייגן, בהוצאת כנרת.  זהו סיפורו של ויל, ילד שכל חייו הוא חושד שהוא מאומץ, אבל אף פעם לא מספרים לו את זה והעובדה הזאת מרחפת מעליו כל הימים.  הוא חי במשפחה שרודפת אחרי איזה חלום של חיים טובים יותר ופרנסה, ונדה בשל כך על ...

אתָּה עוֹבֵר בַּפֶּתח מִשתהֶה רֶגע על הסָּף מְמֻסְגָר בַּמלְבֵּן הגָּדול כְּאילו  אֲני הצלֶמת וְאתָּה האובְּייקְט. צמְצמַי הופכים אותְךָ על ראשְךָ לפני הקְליק, ראשי מבִּפְנים הופֵך  אותךָ בַּחזרה, רושֵם לי גם אֶת שִקשוּק המפְתֵח, אִוושַת הרֻכסָן, תְּנועַת היד על הכִּיס האֲחורי של המְעיל ההולךְ ונרכָּס ואֶת הדֶּלת הנִּסְגרת בִּטְפִיחָה מְנָפֶּה מעָצמוֹ: מָה נוֹעד לְזיכָּרון וּמה לְשִׁכְחָה.

      * כְּתולָעים ירוּקוֹת, כְּעשֶׂב בּר. צְלָלים רָקְדוּ בֵּין הקִּירוֹת וּנְעָרים שֶׁשׁוּב לא יחֲצוּ אותוֹ נָהָר. תֵּה בָּהִיר מָזַגְתָּ לי שֶהֶהֱבִיל עֵינוֹ כְּעֵין עִנְבָּר זָהוֹב שֶל יַד-הזְמָן המתְהדֵק על צווארֵינוּ לְאִיטוֹ חוֹרֵך בַּאֲדְמוּמית הַחֵיךְ, וּמְחָשֶל, כָּל דָבָר אָמַרְתָּ, בְּקִצְבּוֹ, וּבְעִתוֹ הפְּרִי בָּשֵׁל   בַּלילה יעֲלוּ עוד יְרֵחִים (אֶחָד בִּרְקִיעַ-הַשָּמיִם, האָחֵר בְּאִישוֹנְךָ) שָלְוָוה גְּדוֹלָה תִּכְּרוֹך קוּרֶיהָ מִסביבֵנוּ בְּתִּקוָוה, בְּרוֹךְ ...

בַּהתחלה, הָלְכָה השְׂדֵרָה והִתרחֲבָה, פָּרשׂה פָּארוֹת עֲציהָ לִספירָה חוזרֶת, לְסִיוּד יָרוק. אחר כָּך הֶחבִּיאָה ציפוֹריהָ בְּראשׁ הצָּמרוֹת, מֵאחורֵי עָלים מָבְהִיקים, סְפוּגֵי אוֹר וָכוחֲ, מְשָחֲרִים לָגובָה, מְנחֲשִים בַּרוּחַ. כְּשיָרַד העֶרב הֶעָלים עוד רִשְרְשוּ לִי בִּיקשוּ נָפשָם לִפנֵי האֲפֵלָה, צִמְצְמוּ עָצמָם, לא נותְנים לעֲבוֹר. (C) על הזכויות שמורות לעדנה שמש