כתולעים ירוקות, כעשב בר

 

 

 

*

כְּתולָעים ירוּקוֹת, כְּעשֶׂב בּר.

צְלָלים רָקְדוּ בֵּין הקִּירוֹת וּנְעָרים

שֶׁשׁוּב לא יחֲצוּ אותוֹ נָהָר.

תֵּה בָּהִיר מָזַגְתָּ לי שֶהֶהֱבִיל

עֵינוֹ כְּעֵין עִנְבָּר זָהוֹב

שֶל יַד-הזְמָן המתְהדֵק על צווארֵינוּ לְאִיטוֹ

חוֹרֵך בַּאֲדְמוּמית הַחֵיךְ, וּמְחָשֶל,

כָּל דָבָר אָמַרְתָּ, בְּקִצְבּוֹ,

וּבְעִתוֹ

הפְּרִי בָּשֵׁל

 

בַּלילה יעֲלוּ עוד יְרֵחִים

(אֶחָד בִּרְקִיעַ-הַשָּמיִם, האָחֵר בְּאִישוֹנְךָ)

שָלְוָוה גְּדוֹלָה תִּכְּרוֹך קוּרֶיהָ

מִסביבֵנוּ בְּתִּקוָוה, בְּרוֹךְ

תָּגִיע

אֶת ידָהּ אלינו מִעִמקֵי החשֵכָה.

אני אֶקשוֹר אז לְמותנֶיךָ את סִינַר הפְּלָסְטִיק היָּרוֹק

אתה תִּשְטוֹף אֶת הכֵּלים שֶבַּכִּיור,

שנֵי חֲתוּלים – אחד שחוֹר, שנִי בָּיישָן –

יִתנוּ קולָם לְמֶרָחוֹק

יְתָּנוּ את מַר אֲהבתָּם

עדיין הַס וְגשֶם מתחדֵש, וְתָּם,

לְפתע מִתדפֵּק על חֲלוֹני גובֶה חוֹבות ישָן

פּולֵש אלֶינוּ ועינָיו קָמוֹת

וּזְנַב הרהור כְּצֵל עובֵר, כְּהֵד הָלְמוּת:

צְללִים רקדוּ בין הקירוֹת ולא היתָה להֶם דְמוּת,

כּמָה חבָל שגם אנחְנו עוֹד צְרִיכִים למוּת

 

רחובות, 2007 
כל הזכויות שמורות לעדנה שמש