אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל שְֹפַת אִמִּי

אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל שְֹפַת אִמִּי / עדנה שמש

אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת אִמִּי
בְּלוּלָה בַּגִּ'יבְּרִישׁ הַמָּתוֹק שֶׁל תִּינוֹקוֹת כִּי
דַּי הָיָה לִי אָז בַּטּוֹן הָעוֹלֶה מִשְּׂפַת נַפְשָׁהּ,
מִנַּהֲמוֹת שְׁתִיקָתָהּ,
מִסַּף הַצְּעָקָה.
דָּא עָקָא, עָבְרוּ שָׁנִים. מִפְתַּח הַפֶּה שֶׁלִּי כְּבָר טוֹב לְהַרְבֵּה שָׂפוֹת,
לְהַרְבֵּה דַּרְכּוֹנִים, לְהַרְבֵּה כִּוּוּנִים
וּבָעִבְרִית הַמִּתְגַּמְגֶּמֶת עַל לְשׁוֹנֵךְ אֲנִי
מִתְפַּלֶּשֶׁת כְּחָתוּל אֲכוּל פִּשְׁפְּשֵׁי יֹפִי.
תַּאֲמִינִי אוֹ לֹא, אוֹמְרִים עָלַי שֶׁבּוֹדְלֶר עָמַד עַל כְּתֵפִי כְּשֶׁכָּתַבְתִּי עַל
לִכְלוּךְ בְּמִלִּים שֶׁל זָהָב.
אֲבָל עִבְרִית אֲדַבֵּר אִתָּךְ מִמֶּרְחָק סָבִיר.
רָחַקְתִּי מִמֵּךְ, אַךְ אֲנִי מֻדְפֶּסֶת בְּצֹפֶן תָּאַיִךְ,
עֲבָרִי, עֲבָרֵךְ, עֶבְרֵי-פִּי-פַּחַת,
לְאָן?
אֲנִי רוֹשֶׁפֶת אֵלַיִךְ שְׁתִיקוֹת עֲמֻקּוֹת –
אַתְּ רַבַּת פְּעָלִים –
רוֹבֶצֶת כְּהִידְרָה לְפִי חַטָּאת.

אַתְּ רוֹאָה, אִמָּא, אֲנִי מִסְתַּבֶּכֶת אִתָּךְ בְּמִלִּים.
מַה שֶּׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת חָלָק וּפָשׁוּט כְּמוֹ תַּחַת שֶׁל יָם
פּוֹקֵעַ בִּי כְּמֻרְסָה וּכְמוֹ שִׁפְעָה שֶׁל זִקּוּקִין:
רֶגַע נִשְׁמָתֵךְ, רֶגַע מְאוּם.