תערוכונת  ציורים שלי בבית קפה נחמה וחצי בתל אביב. שזה מוזר, כי אני לא ממש ציירת, יותר מקשקשת והנה- הם ממש תלויים מעל אנשים שקוראים עיתון, עובדים על הקופי שלהם או מאזנים פנקס צ'קים. ובכלל, זה מן בית קפה כזה, מול הבימה, רוטשילד. והציורים. אה כן, וזה מרגש, אני מתלהבת כמו ילדה בלילה הראשון שנתנו לה לישון אצל חברות. איזה ...

לצעירה הנכה פנים נאות. הנכות שלה, לא רק שרגל שמאל נגררת כמו איבר מדובלל על ידי רגל ימין, ישנו גם הגמגום, מילים שנתקעות באמצע משפט, נמשכות, נבלמות ונתקעות עד שבמאמץ אדיר היא מושכת אותן בשלמותן, כמו מתוך ביצה תובענית. מילא, אם הנערה הייתה משלימה עם הנזקים שנכפו עליה ועושה איזשהו מאמץ למזער אותם (העיניים היפות שלה, כל כך חבל!), הרי ...

יש סופרים שהדעה שלי על הספרים שלהם מכורה מראש. זה מביך, ספר חדש של סופר שאני אוהבת נופל לידי ועוד בפסקה הראשונה אני מתמוגגת, גם אם היא חלשה. ובכלל, באהבה החולשות נראות פתאום נורא סקסיות. כמו פלולה שהופכת לנקודת חן קסומה. ולכן, כשקיבלתי לידי את הספר "יאוש" של נבוקוב, לא היה לי ספק. שמרתי לו מקום ייחודי ליד המיטה, פיניתי ...

מוּטָב שֶׁהַמְּשׁוֹרֵר יִמָּנַע מִלְּהַקְרִיא אֶת שיריו, אֶלָּא אִם גָּבו מופנה אֶל תִּזְמֹרֶת וְאִם אֵין בנמצא תִּזְמֹרֶת, נִתַּן לְהִסְתַּפֵּק בְּכִנּוֹר. אִם הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ מוֹצֵא לוֹ כַּנָּר, מוּטָב שֶׁיַּקְרִיא לְבַדּוֹ, עַל פְּנֵי לִוּוּי שֶׁל פְּסַנְתֵּר, וְעוֹד יוֹתֵר חָמוּר מִזֶּה-פְּסַנְתֵּר הַכָּנָף, שֶׁרַק מְחַדֵּד אֶת הַטַּעֲנָה כִּי עַל הַמְּשׁוֹרֵר לְהִשָּׁאֵר חתום בדפיו.

אני מתביישת להודות בזה שבסופו של עניין, גברים הם אלה שלימדו אותי להיות אישה. (פעם היה גבר שהוביל אותי בין החדרים, מטבח, מקלחת, שירותים, מגירות, והראה לי איך לעשות כך וכך וכך, לא על זה אני מדברת) לפני שלמדתי, הייתי מתבוננת בגברים שאיתי ומקנאה. הייתי יציבה וחזקה וגאה וחסרת הבעות וכולי והם היו מתרוצצים סביבי, עמוסי רגשות. מתבלבלים, נופלים, קמים, ...

  לאחרונה גיליתי את נטייתי החדשה להתחקות אחר הסופרים האהובים עליי. הדבר מפליא, משום שבעבר הייתי יוצאת כנגד אובססיות שכאלו. פגם בחווית הקריאה, הייתי טוענת. איך שלא יהיה, אמרתי בבית קפה הומה משוררים, גם את הסופר הטוב ביותר ניתן לזהות לאחר קריאה עיקבית בספריו. הבעיה שהיתה טמונה בזיהוי שכזה היא, כמובן, השעמום. כעת כאמור, מסתמן שינוי. זאת גיליתי אחרי שמצאתי ...

    וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.   אַחַת לִשְׁלֹשָׁה יְרָחִים (בַּתִּיק טְמֹן  הַסֵּפֶר), אֲנִי רוֹכֶסֶת אֶת שיני הַבַּרְזֶל וְיוֹצֵאת אֵל הַחוּץ.   שׁוּב צְלִילֵי הַמִּזְמוֹר נִשְׁמָעִים כְּמוֹ הדהוד מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שהברגתי אֵל תּוֹךְ יַלְדוּתִי.   (הורי אנשי סוֹנָטוֹת, וִיולדי מַחֲלִיף עוֹנוֹת בְּעִיר לְלֹא אֱלֹהִים)   בִּזְמַן הֲנָחַת הַצָּעִיף הַשָּׁחֹר, אֲנִי חוֹזֶרֶת בִּי אֵלַי.   (סָלַח לִי אָבִי כִּי חָטָאתִי) ומִתְנַצֶּלֶת בִּפְנֵי כֹּל הַדָּתוֹת ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-style-parent:""; font-size:10.0pt;"Times New Roman";} לשמחתי, סיפור שלי, "הבחורה השמנה של הארי", עומד להתפרסם בקובץ סיפורים של הוצאת "כתב". העיניין הקצת יותר קשה לעיכול, הוא שהסיפור מופיע במסגרת תחרות. אני גרועה בתחרויות. שלא תבינו לא נכון, אני בן אדם תחרותי עד לשד עצמותי, בתוך ראשי קרבות עקובים מדם, ...