תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת
לצעירה הנכה פנים נאות. הנכות שלה, לא רק שרגל שמאל נגררת כמו איבר מדובלל על ידי רגל ימין, ישנו גם הגמגום, מילים שנתקעות באמצע משפט, נמשכות, נבלמות ונתקעות עד שבמאמץ אדיר היא מושכת אותן בשלמותן, כמו מתוך ביצה תובענית.
מילא, אם הנערה הייתה משלימה עם הנזקים שנכפו עליה ועושה איזשהו מאמץ למזער אותם (העיניים היפות שלה, כל כך חבל!), הרי זה לא עניין מסובך להפוך גרירת רגל וגמגום עלוב לפגמים בלתי מורגשים, אולי אפילו חינניים! אבל לא, הנערה מתעקשת, כאילו בשביל להרגיז, להעצים אותם. הולכת וחוזרת והולכת וחוזרת. לאן יש לנערה העלובה הזאת ללכת? לשום מקום, ובכל זאת, נראה שאין לה רגע דל. ניתן להבחין בה בכל זמן ובכל מקום, חוצה את הכביש בפינת רחוב, נעלמת מאחורי משאית חונה וצצה שוב בגינה ציבורית. היא לא תשב על ספסל, חלילה! אלא תתרוצץ מפה לשם בחוסר שקט תמידי. הפער בין כפות הרגליים גדל ומצטמצם באופן מעורר רחמים, אבל לנערה אין רחמים כלל. היא רצה! למען האמת, היא לא ממש רצה, אלא מנפנפת בגפיה בתנועות גסות כשהיא נעה ממקום למקום במהירות, כמה מביך.
גם על הפה שלה היא בדיוק לא שומרת. העירו לה לא פעם- אולי עדיף, עם כאלה פנים יפות, קצת פחות, איך לומר, להשתמש קצת פחות במילים, ובכל זאת! הנערה לא מפסיקה לדבר, לצחוק, לגעות, לבכות, לשיר ולמלמל. אולי משהו לא בסדר אצלה, כלומר, אולי היא בכלל לא תופסת את המבטים שהיא מושכת, או שאולי, מה שהרבה יותר לא נוח וחמור, היא תופסת ובכל זאת, מפרפרת.
תנועות גוף מוגזמות
הייתי אומרת נערה אמיצה.
זה "לא רק שרגל שמאל נגררת כמו איבר מדובלל על ידי רגל ימין" כבר מספיק (האמת לא כל כך הבנתי אבל לקחתי את זה למקום של דווקא חוסר ההבנה וההגיון עושים את הנכות הזאת)
טוב מאוד, שככה תעשה!