דומיניק

17 תגובות

1. 

   יעל ישראל

   31 בינואר 2010 ב 17:31

   איזה דומיניק חמודה זאת.
2. 

   חני ליבנה

   31 בינואר 2010 ב 19:34

   עינת, את ציירת?מוכשרת שכמוך
3. 

   שירה

   31 בינואר 2010 ב 20:50

   יפהפה
4. 

   עינת

   31 בינואר 2010 ב 22:25

   תודה 🙂
   וכן, אני ציירתי.
   (הבטחתי, אי שם, תחת ענן של אלכוהול, להעלות ציור בבננות)
5. 

   גבריאלה

   31 בינואר 2010 ב 22:38

   עינת, מקסים!
   • 

     איריס

     1 בפברואר 2010 ב 4:55

     מצטרפת לגבריאלה. צבעוני ומקסים.
     • 

       לאיריס וגבריאלה

       2 בפברואר 2010 ב 7:54

       תודה (קצת התגעגעתי, למען האמת)
6. 

   ***

   1 בפברואר 2010 ב 4:25

   השראה של קומפוזיטורית המחפשת זיווג
7. 

   לוסי

   1 בפברואר 2010 ב 23:05

   יופי של איור!
8. 

   סיגל בן יאיר

   1 בפברואר 2010 ב 23:16

   מקסים לגמרי, איור נהדר.
9. 

   עינת

   2 בפברואר 2010 ב 7:56

   תודה.
   המונח איור הוא כנראה הכי מדוייק. כי לכל קשקוש שלי חייב להצמד סיפור…
   • 

     גבריאלה

     2 בפברואר 2010 ב 22:08

     עינת, למה זה נקרא דומיניק?
     מה הסיפור שמאחורי הציור?
     סקרנית לדעת…

     ליל מנוחה
     • 

       עינת

       3 בפברואר 2010 ב 7:18

       אני אוהבת את השם דומיניק. לפעמים הדמויות שלי מקבלות את הארומה הבאגטית שלדאבוני נפקדת משמי (עינת, שם של קיבוץ, נו)
10. 

    חנה טואג

    2 בפברואר 2010 ב 8:26

    יפה הנכחת את המוסיקה של דומיניק בציורך המיוחד כולה אצבעות פורטות על קלידים ראית
    את "הפסנתר" – סרט מדהים פגשתי שם את דומיניק שלך המדהימה
    • 

      עינת

      3 בפברואר 2010 ב 7:21

      גם דומיניק שלי נבראה אחרי צפייה בסרט- אם אני לא טועה קראו לו "4 דקות", את "הפסנתר" לא ראיתי. למרות שהוא נמצא ברשימה.
11. 

    עדי עסיס

    2 בפברואר 2010 ב 22:02

    לייק ברור!
    זה פורטרט עצמי עם קלידים ושתיים וחצי כוסות יין
    אהבתי.
    • 

      עינת

      3 בפברואר 2010 ב 7:26

      הלווו. איך עלית על זה?!
      בשביל מה אני שמה עליי בפאה אדומה, ממקמת את עצמי מאחורי פסנתר, ומתחזה לנגנית?
      בסוף תמיד מישהו מזהה, מצביע ואומר- את שיכורה.