Oh, look to the western sky מכשפה של מילים
לאט לאט, משהו השתנה בכל זאת.
שבועות עמוסים עשייה, עמוסים למידה.
עמוסים בכלל.
החברים הכי טובים שלי היו בארץ השבוע, קיבלתי פתאום מבט חדש על עצמי.
משהו בהחלט לא אותו דבר.
החלפתי כותרת לבלוג, הציטוט הוא מתוך שיר אהוב נורא ומנחם נורא, מתוך מיוזיקל וסרט שנקרא "הדוויג אנד דה אנגרי אינץ"". לשיר קוראים "מידנייט רדיו", והוא מדבר (עבורי) על כל מה שאני מרגישה עכשיו, חופשיה מהכל. והדם יודע את דרכו, מהלב למוח, יודע שאני אחת ויחידה ומיוחדת ואהובה.
לפחות בעיניי שלי, וזה כל מה שחשוב.
קרוב אליי בתקופה האחרונה, השיר הזה, שמדבר על הצלחה למרות הכל.
וכן, זה מתחיל לקרות, בעבודה קשה.
לילה טוב עולם,
נתראה מחר.
ענת
לילה טוב ענת והמשך נפלא. כשאת מחבקת את עצמך כל העולם איתך.
אני בעד.
לחבק את עצמך, הכי מתגמל וכנראה שהכי
קשה לאנשים, שהורגלו להחטיף לעצמם.
גם אם לא מהבית, מהחברה שונאת-העצמי שלנו.
ותודה שהחלפת את התמונה, הקודמת ממש הבעיתה אותי. זה היה בפירוש מפחיד.
חבקי, חבקי, חבקי את עצמך, וטוב ששינית את התמונה.
הקודמת היא תמונה של ג"יימס, דמות הדראג שלי. הוא לא באמת מפחיד, זה רק איפור 🙂
דוקא אהבתי גם את ג"יימס . מה זה הפטרונות הזאת . סליחה . אני גם מדוזה לפעמים.
היי ענת
כיף לשמוע קול חדש, זה נותן השראה, נהנתי לקרא את שירך
להתראות טובה
בהצלחה רבה ענת. הכי חשוב לחבק את עצמך.