אני רעל יקר
כזה שרומיאו היה מייחל שיסובב אותו קצת
כשהוא ראה את פניה הקפואים של ג'ולייטה
אני מסוכנת. כלומר, לא.
כלומר, אולי לפעמים
כשהמילים הרעילות מצליחות לגעת בי.
עכשיו כולאת את עצמי בין השורות
כולאת את עצמי סביב קרסול נוקשה מדי
ועם מעט מדי תנופה
גוף צנטרפוגלי ענקי ורך
הופך נוקשה בהדיפה אל הקיר
או המיטה.
בקרוב אשוב להסתובב חופשיה.
שילוב של ארוטיקה שקספירית, מלחמה ברוע, תנופה.
שיר תרכיזי.
תודה עליזה, על התגובה ועל התרכיזיות 🙂