מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
שום דבר
“רק רגע," רא-נור לחש והתכופף, "אני לא רוצה שזה יתפקשש." טיר-נת הסתכל עליו במבט עצבני. "זה בסדר. עברנו על זה כבר אלף פעם, לא?"
"כן, אבל." רא-נור קם והסתובב לעבר חברו. שניהם הבינו למה בדיוק הכוונה, ואפילו טיר-נת נאלץ להסכים. תמיד צריך לבדוק כמה שאפשר, בעיקר כשמדובר בקסמים ובעיקר כשמדובר בפרוייקט מסוכן כמו זה. רא-נור התכופף שוב ובדק את החיבורים. אחר-כך הוא פיזר אבקת מורפולין מסביב לכל האזור והניח עכביש גדול מתחת לשולחן. טיר-נת רצה לשאול בשביל מה זה טוב, אבל רא-נור קרא את מחשבותיו בקלות וביקש ממנו להיות קצת פחות עצבני. "זה נגד מר-פי," הוא לחש בסוף, "אי אפשר לדעת מה ישתבש כשהבחור הזה בסביבה, ואתה יודע שזה שהוא עכשיו ברומי העתיקה לא אומר שהוא לא יגיע פתאום." טיר-נת חייך. "ותנסה לא לחשוב בקול רם," רא-נור גער בו, אבל ברוח טובה.
שניהם היו עצבניים, אבל עכשיו הגיע סוף-סוף הזמן ורא-נור ניגש לשולחן. טיר-נת סקר בעצבנות את ארבעת החפצים שהיו מונחים עליו, ונזכר בכל הצרות שעברו עד שהצליחו להשיג אותם. החרב של גורגונזון. הגביע המקולל של לוחמי הפרדובה. מטבע מאוצרו של הדרקון הצהוב. וכמובן, המטה של שמיר-דט, שהוא בעצמו זחל שבועיים בתעלות המסריחות של פורמורק כדי להשיג אותו. אבל עכשיו הכל מוכן. רא-נור ניגש לשולחן וטיר-נת הסתכל עלי מהצד. הוא הרים את המטה ואמר את לחש הקסם הקצר.
לא קרה שום דבר. רא-נת לא ידע מה לעשות. הוא נשאר לבד בקרחת היער ותהה לאן נעלמה כל העוצמה שהיה אמור להרגיש. על השולחן מולו שכבו פגיון חלוד, כוס פלסטיק, חתיכת פח וענף עץ שבור. טיר-נור נעלם. מעל ראשו של רא-נת המאוכזב זרח בעקשנות אור ניאון מוזר המפותל לצורה של שמונה המונח על צִדו. שום דבר לא קרה.
את זה אהבתי מאד. אולי בגלל שאני נמשכת לקסם ופנטסיה יותר מאשר ליומיום ולרגיל.. ותודה גם על הלינק. הוא אכן מעשיר את התובנות על הסיפורפור (סיפורפור=סיפור קצרצר)..
נאה ביותר!! יקירי, נאה ביותר!!
קיוותי שגם יתר הסיפורים ימשיכו בקו המשפחתי היומיומי, האפור. קצת התאכזבתי בגלל זה. חשבתי שהכול יהיה מין רצף כזה גם בנושא ובאווירה.
ואני, כאמור בדיוק ההפך. אני אוהבת את המחוזות הערפיליים שעל גבול המציאות..
יעל, חלק מהעניין בפרויקט היה שרציתי שלא יהיה שום רצף – לא בנושאים, לא באווירה – פרט לרצף (המקרי, או אולי הלא-מקרי) של קלפי הטארוט. התוצאה, בהיותה מגוונת, נידונה לאכזב אנשים מסוימים בכל זמן נתון (את ענבל בסיפור הקודם, אותך הפעם). אל תתייאשי – יש לא מעט סיפורים שעוסקים ביומיום ובחיים האפורים (ובכלל) גם בהמשך.
הצחיק אותי שכתבת "לא קרה שום דבר". דווקא ממה שאני הצלחתי להבין, קרה הרבה מאד… ואולי אפילו קשור קצת לפוסט החדש בבלוג השני.
אכן, עלית בדיוק על הפואנטה של הסיפור: מבחינת הדמות בתוך הסיפור לא קרה שום דבר, בגלל שהיא אינה מסוגלת לתפוס את הדבר הגדול שכן קרה.
מעניין וממוקד, אבל לעומת הקצרצר
הקודם, זה דיווחי מדי לטעמי וחסרה לחלוחית של רגש. אולי בגלל הנושא.
כפי שציינתי בתגובתי לעדה, זה סוג של 'סיפור-פואנטה', שהוא ז'אנר שאינו אהוב על רבים.
מעולה, רונן. חבל שלא צירפת את "הקוסם" – הוא נחוץ בצד הטקסט. מחכה לשאר הארכאנה הגדולה…
הי אמיר,
תודה!
הקלף מופיע ב'לינק לסקרנים' (אולי אני באמת צריך לעשות את זה ברור יותר).