גג (0); מתוך 'עשרים ושניים'

את הפרויקט הזה כתבתי במהלך שירות מילואים לפני כמה שנים. הכוונה היתה לכתוב 22 סיפורים קצרצרים על פי 22 הקלפים בסדרה הראשית של הטארוט. לאחרונה נתקלתי בהם והחלטתי להוציאם לעולם, לפי הסדר.

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

גג

איציק ישן במיטה.  השעה שש בבוקר.

כל יום איציק קם, מתלבש, הולך לעבודה ב"פניקס נשיונל," מוכר לאנשים פוליסות ביטוח עד הערב.

אשתו של איציק ישנה לידו.  הוא מלטף את פניה מתוך שינה.  היא מזיזה את הידיים שלו בעצבנות, חצי-רדומה, שקועה בחלום.

בשש וחצי שניהם קמים.  היא מכינה לו כוס קפה, מגישה אותה לשולחן.  הוא מסתכל עליה, משהה קצת את המבט ולוגם את המשקה החם.  "תוציא את הכלב לפני שאתה הולך," היא מבקשת.

הוא לוקח את הכלב ברצועה, רובר קוראים לו הילדים, שם מכוער.  איציק מנסה להתכופף ולנשק את אשתו על השפתיים. היא קפואה במקום, בקושי מגיבה.  "רק תיקח אותו," היא מבקשת שוב.

איציק יוצא מהדירה, מזמין את המעלית ונכנס.  מולו בשורה עולה כל הכפתורים של הקומות, אחת עד שמונה, וגג.  איציק לוחץ, המעלית עולה.

למה לגג, הוא חושב לעצמו, מה אני עושה בעצם, אני צריך לרדת עם הכלב לרחוב.  רובר הקשור ברצועה אינו עונה. 

על הגג מסודרים דודי שמש, אנטנות, כמה חוטי כביסה.  רובר מסובב את הפנים מצד לצד בחוסר מנוחה.  הוא נובח נביחות קצרות, חדות, צווחניות.  איציק לא שומע אותו.  הוא הולך בין האנטנות, מנסה להבין מה הוא עושה על הגג.  מלמעלה השכונה נראית כל-כך קטנה.  הרצועה נשמטת לו מהידיים.  רובר מתרוצץ בכל הגג כמו מטורף. 

איציק מקמט את הפנים ומסתכל לתוך השמש הזורחת.  קפלי השומן שלו בלחיים מתעוותים ומסתבכים.  הסנטר הכפול צונח אל חזה שעיר המכוסה בגופיה.  רובר נובח.  הוא מקפץ מאחוריו ותופס לו בג'ינס עם השיניים.  כלב חולה.  איציק ואשתו שונאים אותו.   רק בגלל הילדים, איציק חושב.  בגלל הילדים, זה הכל.

השיניים של רובר מהודקות על הג'ינס והוא מושך את איציק לאחור בחוזקה.  בגלל הילדים, איציק חולם ומאבד את שיווי המשקל.  משום מה הוא עמד בדיוק על קצה הגג.  ללא קול הוא צונח כמו בהילוך איטי אל משטח המדרכה במרחק של שמונה קומות מתחתיו, כשכלב מלוכלך מגזע מעורב צמוד בשיניו למכנס במשך כל הנפילה.