מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
שׁוֹלָה
אין כמוה. נטועה במקום כמו עשב האצות הצומח על הריף. היא יושבת, רכונה לפנים, רגליה מפוסקות לצדדים ושמלתה תלויה עליהן כרשת דייגים על סלע איתן.
אף אחד לא יזיז אותה מכאן. היא יושבת באותו מקום כבר אלף שנה. אף אחד לא יכול לבוא ולקחת ממנה את השמלה, את הגיגית שלפניה, את הערב-רב ששוחה בתוך הגיגית. כל מי שניסה נאכל בגלי הים המלטף אותה.
לפני שנים רצו לבנות פה שובר גלים, ומרינה ליכטות, ובית-מלון גדול על הגבעה, אבל היא לא רצתה לעזוב והם לא הצליחו להזיז אותה. היא ירקה עליהם כמה מלים בפרסית עתיקה, והמרינה הוקמה בחלק הצפוני של החוף. היא נשארה.
אין כמוה. ממרחקים באים הנוודים לראות ולהכיר בגדולתה. הם משתחווים לירכיה העבות והיא אינה מסתכלת עליהם כלל. הם יורדים מספינות החוצות אוקינוסים גדולים ובאים לשאול לעצתה. היא לא עונה. בפניה הגדולות נשמרת תמיד אותה הבעה: חצי חיוך, קצת בוז, קצת אהדה. היא טובלת את ידיה שוב ושוב בגיגית, שולה ממנה חפצים ודגים קטנים. היא מרימה טבעת וזורקת אותה בגועל, הרחק ממנה, לעבר הגלים המתנפצים על הצוק.
אין כמוה. נערה שתרים את הטבעת תמצא אהבה ותינשא תוך פחות משנה. כולם יודעים שזה ככה, אבל אף אחד כבר לא בא לבקש. החפצים שהיא משליכה מעליה יוצרים ערימות משני צדדיה, שני עמודים שהולכים וגובהים עם הזמן. סוגרים עליה כחופה. ביניהם היא יושבת ובוחשת בגיגית, לא מחכה לאף אחד.
היי רונן
למי יש אומץ להיות שולה?
לי ?
אולי לפעמים אני מתנהגת כמוה, אבל מיד נישברת.
אני אוהבת את שולה
להתראות טובה
כאן למשל זה מורגש לי כמו התחלה נהדרת של סיפור, שהייתי שמחה להמשיך לקרוא. אולי כדאי לך לנסות את זה. לדעתי זה לא עומד כקצרצר.
לדעתי זה קצרצר מצוין. נהדרת הדמות המיתולוגית ארצית עם השם שולה.
אולי באמת להמשיך את הקצרצר לקצר ואולי מי יודע.. לארוך ומיתי.. תסריט, סרט קצר, הוליווד!! טוב. נסחפתי..
קטע התבוננות יפה ורגיש. מאוד אהבתי, רונן, את הקצרצר. הוא כמו שירה בפרוזה
ועוד הערה קטנה האם מדובר בפסל מוכר, אם אכן כך הדבר, האם לא כדאי לצרף למעלה מוטו קצר ולהוסיף ה"א הידיעה לכותרת?
כמובן שיכול להיות מאוד שהדמות בדיונית ,ואז ההערה שלי מיותרת, סלח לי אם כך על הבורות.
ממש נדמה לי אבל זו אכן בורות- אבל כל כך בקטנה.. יש כל כך הרבה פסלים קלאסים ונאו קלאסים בסגנון שלא פלא שזה מטעה.
לא מדובר בפסל ספציפי, עם שם ספציפי, אלא בקלף טארוט (כפי שציינתי בתחילת הסדרה, לפני שני פוסטים) שיש אליו לינק. יש לא מעט פסלים (וציורים) בנושא (כפי שציינה ענבל), אבל לא התכוונתי לאחד ספציפי, והשם הוא פרי המצאתי.
זה יפה.
כל כך כך כך יפה ונוגע ללב וקסום ואמיתי באותו הזמן. ומזכיר לי סרט עם פנלופה קרוז על אהוב ובישול וטרסג'נדר מדהים. וכמובן אלה/ מלכה/ נסיכה מן הים שם גם.. וגם בהתחלה התיאור המלכותי שלה הזכיר לי- עולה מאירן (עלתה לפני שנה וחצי) עם חן של מלכה וחיים של אביונה ושמה "שהנז" שזה בפרסית, לפי מה שהיא הסבירה לי- מלכה גדולה וטובה ואהובה.
זה חסר כישרון,משעמם ודל וחסר כשרון.
לך לך לנמלה. יא, צרצר.
רונן. הקצרצר הזה מדהים
והדמות בכלל לא מיתולוגית
היא קיימת במציאות
רק בגלל שהיא לא מברברת כאחיותיה
לכן לא יודעים עליה
היא לא כזו גדולת איברים שתרשה לעצמה
ישיבה זרוקה בפיסוק רגליים
את הטבעת לא זרקה
היא ממתינה עד שתחליק מאליה בלי שתרגיש.