טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.

יש הרבה דברים שאני רוצה לספר עליהם. בזמן האחרון אין זמן. לרשותי לא עומד זמן פנוי, או אולי רק נדמה לי שהוא אוזל. חומק ממני. נעלם. אני לא יודעת איפה הוא.   אני רוצה לספר על אנשים טובים. רחבי לב. יש הרבה כאלה, אבל אני רוצה לספר על שניים מהם. לאחד קוראים יואב קוטנר ולשנייה קוראים לאה איני. שניהם באו ...

הייתי מאושרת בלילה המוקדם הזה באוזן בר כשאביב גדג' עלה על הבמה. יש אלוהות ברוק אנד רול. אלוהים היה שם במוצאי השבת הזה. הרגשתי את נוכחותו. צפיפות גדולה. המון אנשים נרגשים. שרים. רוקדים. איך אפשר להסביר את הכוח שיש במוסיקה הזאת? את הכוח שיש במוסיקה בכלל? רציתי להיות צעירה. לעשן את עצמי לדעת. לשתות עד אבדן. לשיר בקול רם.לצעוק. לנוע ...

  אני עובדת קשה ועייפה נורא, אבל היה לי חשוב להספיק היום להגיד כאן משהו חשוב. יש איש אחד שאני לא מכירה, ולמרות אי הכרותינו הוא מצליח לגרום לי עונג כמעט בכל יום. לאיש הזה קוראים בועז כהן. אולי אתם מכירים את הקול שלו. אולי גם אתם, כמוני, שומעים אתו בדרך לעבודה ב 88 fm בתכנית שלו "רוקר טוב" ונמלאים ...

שירי האהבה שלי לגבריאל בלחסן פוסמו ב YNET. זה גרם לי אושר לא קטן:   http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3815644,00.html  

כידוע לחלקכם אני מנהלת מרכז יום לנשים נפגעות תקיפה מינית בראשון לציון. אני מנסה להביא לנשים שמגיעות למקום כמה שיותר הרצאות, סדנאות וכדומה, כיוון שדברים מסוג זה כלל לא נגישים לחלק מהנשים. אני מחפשת נשים ואנשים נדיבים שיסכימו להגיע באופן חד פעמי להעביר הרצאה או סדנה בנושאים מגוונים. בעצם כמעט כל נושא הוא אופציונלי, רק שיהיה מעניין ולא פוגעני. אמנם ...

  כל מיני זיכרונות שטים לעברי בימים האחרונים. נזכרתי ביום ההולדת הגרוע ביותר שהיה לי. עשרים שנה מלאו לי, והחבר שהיה לי אז, מגיל שש עשרה וחצי, החליט כנראה שיום הולדתי הוא המועד הנכון ביותר לעזוב אותי. כיוון שהוא היה אגוצנטרי ופחדן, הוא לא ראה צורך אמיתי לשתף אותי בהחלטה שלו. הוא פשוט לא הגיע לפיקניק יום ההולדת שתכננו יחד ...

איפה אתה גבריאל למה אתה לא בא? שמש נושכת פצעים בגוף רעב עננים נוגסים לבן בלילה השחור ואני צועקת כמו תן, זאב, חיה שלא יכולה לשתוק לישון להתאפק. למה שלא תבוא עכשיו? זמן טוב יותר לא יהיה לעולם סודות כמוסים בתוכי כמו שורשים באדמה ולחיה שבי יש פרווה רכה נעימה אפורה כמו שלג מלוכלך בכביש שבו לא נסעת ולא נסעתי ...

כשהייתי בת 24 או 25 נפרדתי מהחבר שהיה לי אז. חזרתי לגור אצל ההורים שלי והרגשתי שאני לא ממש יודעת איך להמשיך לחיות. הלכתי לפסיכולוגית. קראו לה שושנה ונהגתי לנסוע אליה בקו 25. עליתי עליו בקינג ג'ורג' וירדתי ביהודה המכבי. אני לא זוכרת הרבה מהטיפול הזה. אני משערת שהיא הייתה לא רעה. אני זוכרת שהייתה מאד נחמדה. כשהייתי יוצאת ממנה ...

  בקיץ שעבר  עברנו לגור ברחוב מלא משוגעים. זה לא ממש הפתיע אותי, כי לדעתי גם ההורים שלי לא  לגמרי שפויים ואחי ואחותי בוודאי שלא, אבל קיוויתי שהפעם הדברים יהיו שונים, שלא נמצא את עצמנו שוב מארחים את כל התמהונים של השכונה, אבל כשהגענו לרחוב הזה הבנתי מהר מאד שגם פה הכל יהיה כמו קודם. עד לפני כמה חודשים, החלום ...

שום אור לא יכריע את אימת הגוף. הפחד מהאיברים הבעתה המזדחלת כשהיום עומד להפציע. לו הייתי גז. מתפשטת בחלל שהוקצה לי קטן או גדול לא חשוב. אבל אני מוצק או יותר נכון לומר מוצקה נכון יותר לומר לא מוצקה. לא מוצקה מספיק.