טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

תעודת מעבר

    אני נורא רוצה לספר על השבועיים האחרונים. שבועיים בהם הנחיתי סמינר ישראלי- פלסטיני על ספינת peaceboat  היפנית. נורא רוצה לספר אבל אני כל כך עייפה. אחרי שבועיים של שלוש שעות שינה בלילה וחוויות אינטנסיביות שהיה ראוי יותר לפרוש על פני שנתיים. הלב שלי כמעט קפוא או עולה על גדותיו מרוב דברים ששמעתי, ראיתי, הרחתי, טעמתי, מיששתי, הרגשתי. מרוב ...

קרא עוד »

בית 1- בכי

בית 1- בכי   הבכי על אודי לא יוצא כמעט אף פעם. כי אודי היה לפני זמן כה רב וההבטחה שהייתה גלומה בו שמתה ביום קיץ אחד בשנת 1994 מתמוססת בתוך כל כך הרבה הבטחות אחרות שיש לבכות עליהן. כך שהבכי הנוכחי הוא על הבטחות אחרות שמתו. ומתוך הבכי עולה התקווה להחיות אותן. להפוך אותן בחזרה: מאכזבות להבטחות.   והבכי ...

קרא עוד »

אלף- אובדן

אלף- אובדן   מה נשאר לי מאודי? מה נשאר? זאת שאלה שאני שואלת כי אודי אבד לי. אבדו לי דברים נוספים במהלך 39 השנים האחרונות. אבל אודי אבד  בצורה הכי מובהקת. אובדנו הוא אובדן. כך נראה אובדן. ומה נשאר? מעט זיכרון. מה אני זוכרת? את העיניים החמות שלו. את הנמשים. באמת היו שם נמשים? זיכרון הוא עניין מתעתע כל כך. ...

קרא עוד »

הסיפור על בני הנהג

הסיפור על בני הנהג   היא הרגישה כל כך צעירה. צעירה בכל המובנים שיכולים להיות למילה הזאת, או בעצם בעיקר במובנים הלא חיוביים של המילה. צעירה. פעורה. נאיבית. לא מבינה חצי ממה שקורה סביבה. ומה קרה סביבה? בסיס צבא גדול. בסיס הדרכה, עם חיילים צעירים עטויים בשרוכים בכל מיני צבעים, חיילים קצת פחות צעירים שמדריכים אותם ומלמדים אותם דברים שהיו ...

קרא עוד »

רוח חדשה

רוח ג'דידיה / רוח חדשה 2011 – מכתב בנות ובני יוצאי ארצות ערב והאיסלאם בישראל לבנות ובני דורנו במזרח התיכון ובצפון אפריקה   http://arabjews.wordpress.com/ פורסם לראשונה בהעוקץ: http://tinyurl.com/3b4369e   אנחנו, כצאצאיות וצאצאים לקהילות היהודיות בעולם הערבי והמוסלמי, במשרק ובמגרב, וכדור שני ושלישי של מזרחים בישראל, מתבוננים בהתרגשות רבה ובסקרנות עצומה בתפקיד המרכזי שתופסים באומץ כה רב הנשים והגברים בני דורנו ...

קרא עוד »

מאד

מאד מתסכל לכתוב כאן ולקבל את כל התגובות האלה. מאד מייאש חוסר הסובלנות והפתיחות לדעות שונות, מאיימות. וזה עוד בבלוג של אמנים. מאד מפחיד לקבל כתגובה כל מיני מיילים של נאצה ואיום. מאד מעליב שמישהי שמתוך חיבתה העמוקה אלי לא מגיבה בבלוג שלי הולכת וכותבת עלי דברי השמצה בבלוג של מישהו אחר. בעצם לא מעליב. יש מילה אחרת שמתארת את ...

קרא עוד »

לזכרו

    אני כותבת מתוך בלבול, זעזוע וכאב גדול. מתקשה להאמין למה שכתוב באתרי החדשות. מתקשה להאמין שזה באמת יכול לקרות. ג'וליאנו מר-חמיס, שהקדיש כל כך הרבה מחייו הלא פשוטים למאבק בדיכוי, בכיבוש, באלימות, שניסה לעשות שם בג'נין משהו אמיתי ומיוחד כדי לאפשר קרבה, יצירה, כדי להכניס יסודות של יצירה ואנושיות אל תוך מקום שהמציאות עושה מאמצי על כדי ליטול ...

קרא עוד »

כמו בהתחלה

אין באצבעותיי בשערך דבר שירמז על הצער שיבוא כשאלך ממך.   כשאני רואה אותך מין קרן שמש אדמונית ומופלאה פוסעת לקראתי בתוך הגוף הזה שאותו אני רוצה לאחוז בשתי ידיים להחזיק ולקרב, אני נזכרת ברגע בו החל הכל כשאני, גוזל כמעט עיוור ומתאווה לחום ראיתיך לראשונה.   כשאקרב את שפתיי ללחייך הוורודה, החיוורת, לא אוכל  עוד לנחש את הגעגוע שיבוא. ...

קרא עוד »

אינך באה

אינך באה. ליבי פוסע באיטיות בשביל שרובו חצץ ומיעוטו אפר. ידי מגששות אל המקום בו נטמנו ידייך. חום גופך מבצבץ בזיכרוני כמו זכר של חית כיס אולי קואלה רכה וחמימה בתוך כפות ידי המסוככות בתוך כיס בטני שהוא ריק עכשיו ריק כמו החושך כמו הים. ריק כמו כל מה שנשאר כשאת הולכת.  

קרא עוד »

כמה דברים

התפטרתי מהעבודה שלי. מי מכם שקצת מכיר אותי יודע שלא מדובר בעניין של מה בכך. הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית כדי לעבוד עם נשים שעברו פגיעה מינית. הגעתי לעבוד במקום הכי חשוב (בעיני) בארץ שמטפל בנשים שעברו פגיעה מינית. הקמתי שם, בעצמי, לבדי, מרכז יום עבור הנשים המטופלות במרכז וניהלתי אותו במשך קצת יותר משנתיים. ועכשיו התפטרתי. אני לא רוצה לפרט ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג