אין באצבעותיי בשערך
דבר שירמז על
הצער שיבוא כשאלך ממך.
כשאני רואה אותך
מין קרן שמש אדמונית
ומופלאה
פוסעת לקראתי
בתוך הגוף הזה
שאותו אני רוצה לאחוז בשתי ידיים
להחזיק ולקרב,
אני נזכרת ברגע בו החל הכל
כשאני, גוזל כמעט עיוור
ומתאווה לחום
ראיתיך לראשונה.
כשאקרב את שפתיי ללחייך
הוורודה, החיוורת,
לא אוכל עוד לנחש
את הגעגוע שיבוא.
וכך בכל פעם,
כמו בקץ.
כמו בהתחלה.
יפה! הייתי מסיימת בלי 3 השורות האחרונות. שיר מאוד יפה וענוג