בננות - בלוגים / / פוקהונטס והזוהר הדרומי
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

פוקהונטס והזוהר הדרומי

ראיתי אתמול תמונה נהדרת של האורורה אסטריאליס- הזוהר הדרומי מעל החלק האוסטרלי של אנטרטיקה.

הנה היא:

התמונה הזו, וגם השם הזה: הזוהר הדרומי, זרקו אותי אל תוך מערבולת של חלום. רציתי להיות שם, להביט אל השמיים ולראות את המערבולת הירוקה הזוהרת הזו מעלי. רציתי להיות אישה שנוסעת למקומות כאלה, אישה שיודעת להסתכל למעלה ולומר: הנה הוא האורורה אוסטריאליס. אישה שנועלת מגפיים, שיכולה לטפס על קרחונים, שפושטת את בגדיה ושוחה במים כמעט קפואים, שפוגשת בדרכה ציידים שעור פניהם צרוב רוחות והם נושאים אותה בזרועותיהם אל בקתות הציד שלהם ומנשקים את כל גופה.

 

ואחר כך נזכרתי בניל יאנג ובשיר שלו פוקהונטס. ונזכרתי בהופעה של ניל יאנג בגיא בן הינום בירושלים, שם הייתי אישה שיודעת שברגעים אלו ממש היא מאבדת את האהבה שלה. אישה שרואה את הלב שלה נשבר כמו בהילוך איטי.

ואחר כך חשבתי קצת על המילים של ניל יאנג ואני כותבת אותן כאן בסוף כל המילים המבולבלות שיצאו ממני לנוכח מערבולת הזוהר הירוקה הזו שמאירה את המים שמתחתיה במקום שמעולם לא הייתי בו ואולי גם לא אהיה.

 

Pocahontas"

Aurora borealis
The icy sky at night
Paddles cut the water
In a long and hurried flight
From the white man
to the fields of green
And the homeland
we"ve never seen.

They killed us in our tepee
And they cut our women down
They might have left some babies
Cryin" on the ground
But the firesticks
and the wagons come
And the night falls
on the setting sun.

They massacred the buffalo
Kitty corner from the bank
The taxis run across my feet
And my eyes have turned to blanks
In my little box
at the top of the stairs
With my Indian rug
and a pipe to share.

I wish a was a trapper
I would give thousand pelts
To sleep with Pocahontas
And find out how she felt
In the mornin"
on the fields of green
In the homeland
we"ve never seen.

And maybe Marlon Brando
Will be there by the fire
We"ll sit and talk of Hollywood
And the good things there for hire
And the Astrodome
and the first tepee
Marlon Brando, Pocahontas and me
Marlon Brando, Pocahontas and me
Pocahontas

10 תגובות

  1. הו, נשמה רומנטית יקרה שכמותך.
    כמה שזה יפה.

  2. בהחלט, לי הוציאה לי את המילים מהפה.

  3. רצון נדודים קצת קיצוני, ללכת לקצוות, לקטבים. כמו פו הדב שחיפש את הקוטב המזרחי.

    • רונן, לפעמים אני באמת מרגישה קצת כמו פו הדוב. ורצון נדודים יכול להיות מאד קיצוני בעיקר כשיודעים שהוא נשאר רק רצון. בלי הנדודים.

  4. מקסים, אין מילים אחרות.

    • מבינה ללליבך בענין הרצון לנדוד. הזוהר הזה באמת קסום, והעובדה שהוא כה רחוק מאיתנו, הופכת אותו קסום אף יותר.

      • תודה אסתי.. משום מה הרצון לנדוד מפעם אצלי בעיקר בחורף, דווקא כשצריך לישון לי מתחשק לנסוע.
        והיום גיליתי שאני נוסעת ללונדון לכמה ימים בקרוב. אז זה לא הזוהר הדרומי, אבל זו לונדון…

    • תודה רבה יעל:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג