מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת

Когда-то проспект Добролюбова в Ленинграде был аллеей столетних клёнов, посередине между ними шла трамвайная ветка. Осенью вывешивали картонные плакаты: " Осторожно, листопад". Я украл один такой, и он до сих пор со мной, на моём рабочем столе,рядом с грудой записок телефонов, адресов и ещё неизвестно чего פעם ברחוב דוברלובוב בלנינגרד היתה שדרת עצים בני מאה שנה שביניהם עברה רכבת קלה. ...

תזכורת     בְּחִפּוּשׂ נוֹאָשׁ אַחַר מִרְשָׁם שֶׁעוֹד מְעַט יָפוּג וּמָתַי וְאֵיךְ יְחֻדָּש וְתָבוֹא הֲקָלָה –   נִזְכַּרְתִּי בְּכָל הַשִּׁירִים בַּמְּגֵרוֹת וּבַאֲרוֹנוֹת צְפוּפִים כִּפְתָקִים בַּכֹּתֶּל, נֶעֱרָמִים כַּעֲלֵי שַּלֶּכֶת, וְאֵין עַיִן שׁוֹזֶפֶת   וּמָתַי יַגִּיעוּ וְלוּ אַךְ לְמִיּוּן.     תשס"ב

ספרות זולה  או הכמיהה הגדולה**** ====================== בִּעוּר חָמֵץ, בִּעוּר חֲרָקִים; נְיָר (מְחַק אֶת הַמְיֻתָּר)  הוֹצָאוֹת סְפָרִים מְנַקּוֹת מַחְסָנִים            וְאַתֶּם       מַרְוִיחִים! פָּתוּחַ בְּשַׁבָּתוֹת וּבְחַג הַמִּגְוָן מִתְחַדֵּשׁ מִדֵּי יוֹם  (וְאַתֶּם ? עוֹדְכֶם כּוֹתְבִים?!) קְנֵה חֲמִשָּׁה סְפָרִים בִּמְחִיר עֲלוּת  קַבֵּל אֶחָד בְּמַתָּנָה הַזּוֹל מִבֵּינֵיהֶם (וּמַה זּוֹל מִסֵּפֶר שִׁירָה שֶׁמֻּמָּן בִּידֵי מְחַבְּרוֹ, בְּטֶרֶם הֻצַּב עַל מַדָּף בְּחָנוּת בְּטֶרֶם הֻשְׁלַךְ ...

רגע כאן   וְכִי תִלְחַשׁ לַמַּלְאַךְ: עָיְפָה נַפְשִׁי לָהוֹרְגִים יָשִׁיב בְּחֶמְלָה רַבָּה:  מֵתִים וּמְמִיתִים כְּבַר נִסְפָּגִים בַּקַּרְקַע.   אַף כִּי הַתְּמוּנוֹת בְּאַנְדַּרְלָמוּסְיָה וְהַחִיזָיוֹן לֹא תָם.   וְכִי תִשְׁאַל בְּתַחְנוּן:  וַאֲנִי בֵּינוֹתָם? שְׁמוּט כְּנָפַיִם יָשִׁיב: רֶגַע כָּאן, אֶלֶף אִתָּם.

אני כותבת     אֲנִי כּוֹתֶבֶת, בִּרְצוֹנִי לוֹמִר אוּלַי לֹא מַּשֶּׁהוּ אֲבַל זֶה צֹרֶךְ לֹא, זֶה כּוֹרַח   כִּי מִי יַקְשִׁיב לְאִשָּׁה קְטַנָּה בְּפִנַּת הַחֶדֶר בִּפְנוֹת הַחַיִים עֵת הִשְׁתַּדְּלָה לֹא לִפְגֹעַ נִסְתָּה לִחְיוֹת בְּלֹא נוּסְחָה.   אֲנִי כּוֹתֶבֶת וְכִמְעַט שֶׁלֹּא שּוֹלַחַת וּפָחוֹת מְפַרְסֶמֶת וּפָחוֹת נִקְרֵאת אֲבָל נֶחֱנֶקֶת בְּמִלּים   עֲדַיִן מַאֲמִינָה בְּמַעְיַן הַנֵּפְט שֶׁיִּפְרֹץ לַגֹּבָה, מוּגְלָה שְׁחוֹרָה מִן הַחִטּוּט הַפְּנִימִי ...

אריה בעל גוף           הוא   לב טולסטוי     שנה טובה לכל   כתיבה וחתימה טובה         רות                

דַּיָּירֵי שִׁכּוּן מְעֹרָב     הָיָה זֶה עוֹרֵב עָנָק שֶׁתָּפַס אֶת מְקוֹם הַיוֹנִים עַל חוּטֵי הַחַשְׁמָל מִמּוּל. אוּכְלוּסִיָּה מְעֹרֶבֶת נְפוּחָה מֵחֲשִׁיבוּת עַצְמִית וּמִשְּׁיָרֵי אַשְׁפָּתוֹת פָּרְחָה לְכָל עֵבֶר בְּצִבְעֵי אַסְפַלְט…   גַּם הוּא גַּם הֵן נְפוּחֵי חֲשִׁיבוּת מִיתוֹלוֹגִית קוֹרְעִים וּמַהְגִים בְּלַעַז צִפּוֹרִי מְסַמְּנִים טֵרִיטוֹרִיּוֹת לְרֶגַע.   בְּתָא הַתְּרִיס הַפָּרוּץ מֵעַל חֲלוֹנִי מְקַנֶּנֶת מִזֶּה שְׁנָתַיִם מִשְׁפַּחַת עֶפְרוֹנִים וְחוּטֵי הַכְּבִיסָה הַמְתוּחִים מַקפֵּצוֹת לְתִרְגּוּל ...

לֹא לִקְרֹא לֹא לַחֲשֹׁב לֹא לִהְיוֹת אִי אֶפְשָׁר בֵּינָתַיִם   עַכָּבִישׁ תָּלוּי עַל קוּרָיו הַמִּסְתַּבְּכִים חָנוּט כְּגֹּלֶם וְאֵין פַּרְפָּר   תשס"א

    אילן ברקוביץ'  בפייסבוק 16.9.11 מה שטובה גרטנר עושה עם השיר "הניצוץ" מאת המשוררת רות בלומרט (מתוך "גולים על כוכב זר"), באלבומה החדש, "שירים קיצוניים" (2011, הליקון) זו הימנוניות של הנפש הדקה; זוהי הדלקת הקורים שלה בזוהר וזהו מעשה אמנות שיש בו מן הגאונות להבין את נפש המשוררת הבודדה. לאחר שמיעה שביעית ושמינית של ביצוע התפילה הזה כל מה ...

********* לִכְבּוֹת בִּמְהִירוּת הָאוֹר לָנוּס   מִגּוּף מְקֻרְקָע עַל כַּדּוּר מְסֻחְרָר וְהַסְסָן מֻתְּקָף לְחָצִים מִכָּל עֵבֶר   אֶל מִקְלָט מְעַרְסֵל נְגוֹהוֹת וְחוֹרֵךְ מְחִיצוֹת כַּדֶּגֶם הָרָאוּי