מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
רגע כאן
וְכִי תִלְחַשׁ לַמַּלְאַךְ: עָיְפָה נַפְשִׁי לָהוֹרְגִים
יָשִׁיב בְּחֶמְלָה רַבָּה:
מֵתִים וּמְמִיתִים כְּבַר נִסְפָּגִים בַּקַּרְקַע.
אַף כִּי הַתְּמוּנוֹת בְּאַנְדַּרְלָמוּסְיָה
וְהַחִיזָיוֹן לֹא תָם.
וְכִי תִשְׁאַל בְּתַחְנוּן: וַאֲנִי
בֵּינוֹתָם?
שְׁמוּט כְּנָפַיִם יָשִׁיב:
רֶגַע כָּאן, אֶלֶף אִתָּם.
שלום רות, שירך היפה עטוף בכאב התובנה
רֶגַע כָּאן, אֶלֶף אִתָּם.
תודה רות על שירך ושירייך כמו שהיטיבה אורה לכתוב.
שלום לכן אורה ומירי,
שמחה שהשיר מצא חן. לעולם אין לדעת מה תהא התגובה, תחושה של קרבה כזו עוזרת.
רות
בשני בתים הבעת את תמצית הוויתנו כאן
רגע כאן ,אלף איתם
ושוב מהדהד לי ביאליק ואם ישאל המלאך
שיר נפלא ונוגע רות
חנה יקרה, איני יודעת אם אכן יש כאן ביאליק ושאלתו החשובה על החסך בנפש המשורר, על כל פנים, המציאות טופחת לנו בפנים.
תודה.
הכוונה רק לטכניקה לפניה הדיאלוגית למלאך ברור שמבחינת התוכן אין דמיון אוהבת את שירך כי הוא תמציתי ונוקב באמיתותו
שיר יפה רות
מתמצת את טרגדית עולמינו
הרי אם יודעים אנו את העובדה הפשוטה
מֵתִים וּמְמִיתִים כְּבַר נִסְפָּגִים בַּקַּרְקַע.
אז למה אנו לא לומדים
אנו חיים רגע בתוך הנצח של הקיום
רֶגַע כָּאן, אֶלֶף אִתָּם.
יפה הניגוד בן רגע לאלף
רגע הוא זמן לא מוגדר אך הוא עדיין קצר מאלף שהוא מספר מדוייק
הכותבת משאירה אותנו עם האלף שהוא יכול להיות מכפלת שנים
ואם יהיה מכפלת רגעים עדיין מדובר בזמן כפול אלף
ואז מגיע הסוף החזק
ואני שלא חושב כמותם ואני חושב שצריך לנהוג אחרת ולא "לעבור באדום" מה איתי?
ואז באה התשובה המוחצת:
וְכִי תִשְׁאַל בְּתַחְנוּן: וַאֲנִי
בֵּינוֹתָם?
שְׁמוּט כְּנָפַיִם יָשִׁיב:
רֶגַע כָּאן, אֶלֶף אִתָּם
תודה רות
דוד, נגעת בלבי בניתוח השיר ובהזדהות עם המלים. תודה
רות
דוד, נגעת בלבי בניתוח השיר ובהזדהות עם המלים. תודה
רות