מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
ספרות זולה
או
הכמיהה הגדולה****
======================
בִּעוּר חָמֵץ,
בִּעוּר חֲרָקִים; נְיָר (מְחַק אֶת הַמְיֻתָּר)
הוֹצָאוֹת סְפָרִים מְנַקּוֹת מַחְסָנִים
וְאַתֶּם
מַרְוִיחִים!
פָּתוּחַ בְּשַׁבָּתוֹת וּבְחַג
הַמִּגְוָן מִתְחַדֵּשׁ מִדֵּי יוֹם
(וְאַתֶּם ?
עוֹדְכֶם כּוֹתְבִים?!)
קְנֵה חֲמִשָּׁה סְפָרִים בִּמְחִיר עֲלוּת
קַבֵּל אֶחָד בְּמַתָּנָה
הַזּוֹל מִבֵּינֵיהֶם
(וּמַה זּוֹל מִסֵּפֶר שִׁירָה שֶׁמֻּמָּן בִּידֵי מְחַבְּרוֹ,
בְּטֶרֶם הֻצַּב עַל מַדָּף בְּחָנוּת
בְּטֶרֶם הֻשְׁלַךְ לַּמַּחְסָן
לִהְיוֹת מַאֲכָל לְעָשׁ, לִמְכַרְסְמִים, לְמַגְרֵסָה.
"רָאִיתִי סֵפֶר שֶׁלְּךָ בְּשֶׁקֶל, אַל תֵּעָלֵב, וְקָנִיתִי שְׁנַיִם."
כֵּן, סֵפֶר נִמְכָּר אֲפִלּוּ בַּחֲמִשִּׁים אֲגוֹרוֹת.
(כְּשֶׁנִּכְתַּב בְּדַם הַלִּב הָיָה הַבְטָחָה,
כֻּלָּם אָמְרוּ אֶת זֶה,
וְעַתָּה הוּא כֵּפֶל-נֵפָל,
אִם כִּי שׁוֹקֵק חַיִּים:
עָשׁ מְכֻנָּף מְאַוֵּשׁ בֵּין הַמִּלִּים לְמַצּוֹת אֶת דַּם הַלֵּב
מִן הַמִּלִּים שֶׁקָּרְאוּ אֲמִתּוֹת גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת
וּמַמְצִיא נִקּוּד חֲדָשׁ וְתַחְבִּיר מְשֻׁבָּשׁ…
(נוּ, הַנִּקּוּד, הַמּוֹ"ל סֵרַב לְהַעֲסִיק נַקָּד מִקְצוֹעִי.)
בְּיָמִים עָבָרוּ, יְמֵי הַתֹּם,
כִּמְעַט כָּל שִׁיר נֶחְרַט בְּעִפָּרוֹן,
אוֹ בְּעֵט אוֹ בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה.
כָּעֵת הַכֹּל גּוּפָנִים חַסְרֵי גּוּף
נִחְפָּזִים לְהִדָּחֵק, כִּי צָפוּף.
אֲנִי עֲדַיִן בּוֹדֵק כָּל הֲגִיג וְכָל תָּג
וְלִבִּי עוֹדוֹ עוֹלֵץ בַּחֲשַׁאי,
בָּטוּחַ שֶׁבְּתוֹךְ שׁוּרוֹת תִּפְרֹץ הִתְגַּלּוּת,
אֲבָל זֶה פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, כֵּפֶל-נֵפֶל.
הַאִם הָעָשׁ שׁוֹמֵעַ?
הוּא מְרַקֵּד בֵּין הַתָּגִים וְקוֹצֵי הַיּוֹ"ד
וְהַמַּדָּפִים כִּמְעַט קוֹרְסִים מַחֲמַת מִשְׁקָלָם
שֶׁל הָעֵצִים מִיעָרוֹת הָעַד שֶׁנִּטְחֲנוּ וְהֻדְּקוּ לִנְיָר
וְעַתָּה הֵם אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת וַהֲבָרוֹת נוֹפְלוֹת.
אַךְ שָׁם לֹא תִּמָּצֵא מַחְבָּרְתִּי שֶׁבָּהּ רָשַׁמְתִּי
בְּתֻמַּת יַלְדּוּתִי רַעֲיוֹנוֹת וַהֲגִיגִים מִתּוֹךְ סְפָרִים שְׁכוּחִים.
אֶמֶשׁ הוֹצֵאתִי אוֹתָהּ מִסְּתָרֶיהָ
לָדַעַת מִי הָיִיתִי בְּתֻמָּתִי.
תָּמִים בָּאֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי,
שֶׁהַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנוּ קֹרַצְתִּי יִשְׂרֹד לְנֵצַח נְצָחִים,
שֶׁלְּפָחוֹת, מַמָּשׁ לְפָחוֹת, מִישֶׁהוּ יִתְחַקֶּה עַל עִקְּבוֹתַי בְּסִפְרִיָּה נֶחְשֶׁבֶת,
אַף כִּי נִדַּחַת.
הוֹ, כַּמָּה פְּעָמִים שִׁנִּיתִי אֶת כְּתַב יָדִי כְּדֵי
לְהַאֲדִיר אֶת הַכָּתוּב.
הָיִיתִי שָׁקוּף.
אֲנִי תָּר בַּמַּחְסָן אַחַר עֳתָקִים נוֹסָפִים מִסִּפְרִי הַמּוּזָל וְהַמְזֻלְזָל
נוֹבֵר בָּעֲרֵמוֹת שֶׁמְּחִירֵיהֶן לְפִי עֹבִי הַסְּפָרִים.
כִּמְעַט שֶׁקָּנִיתִי עוֹד זֶלְדָה
אַךְ הַכְּרִיכָה הָיְתָה פְּגוּמָה,
אֲבוּדָה כִּמְעַט כָּמוֹנִי בְּחִפּוּשׂ אַחַר מַרְפֵּא.
בֵּיתִי טוֹבֵעַ מֵעֹמֶס הַנְּיָר.
בֶּעָבָר אֲפִלּוּ גְּרָפוֹמָנִים שִׁקְּעוּ אֶת כָּל מְאוֹדָם בִּכְתִיבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם.
אוֹהֲבֵי סֵפֶר רָכְשׁוּ בִּפְרוּטָתָם הָאַחֲרוֹנָה קְבָצִים מְהֻדָּרִים וּנְדִירִים.
אֲבָל כַּיּוֹם, כְּשֶׁכֻּלָּם כּוֹתְבִים הַכֹּל,
וּכְתִיבַת אֱמֶת טוֹבַעַת בַּעֲרֵמוֹת שֶׁל שֶׁקֶר
שֶׁבְּתוֹכָן חֶלְאוֹת שִׂנְאָה וְגוּשֵׁי מִלִּים עִלְגּוֹת,
אַל תִּבְכּוּ לַהוֹלֵךְ,
בְּכוּ עַל הָעֲרֵמוֹת בַּמַּחְסָנִים הַמִּתְפַּקְּעִים מִסִּפְרוּת זוֹלָה.
*כמה נעים לגלות שיש השפעה לשיר משנת 2009: עתה מפרסמות הוצאות הספרים מודעות בלשון כדלהלן
ספרות יפה
במחיר
ספרות זולה וכד'
עצוב
אבל מצד שני הספרות הזולה שווה היום לכל נפש ,פעם הוצאתי את כל קצבתי הסטודנטיאלית ,רות, על ספרים ולא היה ל מה לאכול ,היום
גם מי שאין לו יכול לרכוש
ולקרוא
אבל בלי שום קשר לדעתי
התאור השירי שלך יפה
יש ספרות יפה שלעולם לא תהיה זולה
שבת יפה לך רות היקרה
חנה יקרה, לפני שנים היה סרט בשם "ספרות זולה", סרט אלים שהצליח. כאשר המול"ים אימצו את הכותרת, לפני שנתיים ושלוש, חשבתי על האלימות ההיא המועתקת למקום שבו ביקרתי והספרים היו מגובבים על שולחנות במצבי ביש, כשרק מחיר מצויין על כל שולחן… כמובן שיש חשיבות לספרים ולנגישות אליהם. אני התרעמתי על הזלזול בכותבים וביצירות, מהן ספרות נהדרת שהולכה כך, כמו בשוק.
שבת שלום לך
רות
שלום חנה
הבעייה העיקרית היא שלא נשאר אלא שקלים בודדים ליוצר
כלומר גם המחירים הזולים שמכתיבים הרשתות וגם שאת רוב הכסף משאירות ההוצאות אצלן
בסופו של דבר מאות אלפי היוצאים לחול בדרכם החוצה לוקחים לעצמם ספרים לקרוא בחופשה ומשלמים על כך פרוטות
למי שאין צריך שהחברה תדאג לספריות על רמה גבוהה וזה פתרון למי שידו לא משגת
כל הנושא שייך לאיך מתחנך הדור
והרי את בעצמך העדפת ספר על פני אוכל שזה הדבר הבסיסי ביותר
אני מניח שהיית מעדיפה לוותר על חול ולקנות ספרים
היו לך שני פוסטים
הורדת אחד ועל הדרך גם את התגובה שלי
לא ניתן לשחזר על כן אכתוב חדשה
אהבתי את השיר
הוא כתוב יפה ומביא לפנינו שוב את התמונה העצובה שקיימת היום בתחום הספרות
מתאים מאד לעלות זאת דווקא עכשיו לפני חג הכנסת הספר ושמחת תורה
וכך אפשר לומר היום שנשארו החגיגות אבל לא הספרים
הערך הרוחני מבוזה
אם את יכולה תאזיני לרשת א תוכניתה של רונה גרשון בשעה ארבע היום
בין היתר אני מדבר על הנושא עליו מספר שירך
סליחה דוד על הטעות ותודה על תגובתך האוהדת. אשתדל להקשיב לתוכניתך. אולי תוכל להביא את דבריך בבלוג שלך, יהיה נחמד.
שבת שלום
שיר יפה ומדויק.
"עָשׁ מְכֻנָּף מְאַוֵּשׁ בֵּין הַמִּלִּים לְמַצּוֹת אֶת דַּם הַלֵּב"
שורה יפה
ומה עם ציורים? גם פה יש קושי במכירת דם היצירה
לוסי יקרה,
גם אמנות הציור שהיא האמנות היפה בהדגשה, כלולה בנאמר. יצירה אמנותית שהינה חד פעמית, על אחת כמה וכמה.
תודה על דבריך,
רות
בְּיָמִים עָבָרוּ, יְמֵי הַתֹּם,
כִּמְעַט כָּל שִׁיר נֶחְרַט בְּעִפָּרוֹן,
אוֹ בְּעֵט אוֹ בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה.
כָּעֵת הַכֹּל גּוּפָנִים חַסְרֵי גּוּף
נִחְפָּזִים לְהִדָּחֵק, כִּי צָפוּף.
————————–
כן רות מאידך היום שירה נפוצה לכל חפץ . וכל טוב העולם פרוש לפנינו .
בסטימצקי אין על המדפים מה שאמור היה להיות
"אורך חיי מדף קצרים" ולרוב בכלל אין חיים. ולמי יש ממון לרכוש.
ופתאום לנוכח קלות החשיפה באינטרנט
השקעת משורר בספרו נראית לעיתים כמו האגו בכריכה קשה
ככה רבים הירהורים בראש אנוש
ויפה כתבת
חג שמייח 🙂
שבוע טוב, אבנר
כמה אמת בדבריך. בכל זאת ספר הוא מושג מוחשי ופחות מופשט מאינטרנט, המאמץ להלחם במערכת אדישה לכל מה שאינו מטפטף כסף מתסכל – אבל מדי פעם ראוי.
בהצלחה ותודה
רות
רות יקרה,
אני ממשיך לאהוב את השיר הזה. היום הוא עוד יותר אקטואלי. החלטתי להיאבק בתופעה הזאת דרך ההומור. אציג את השיטה בהשקת ספרי "משפחת וכו'" בתל אביב, בעוד כשבוע.
חג שמח
תודה עקיבא על הקריאה הנוספת והתגובה. בהצלחה בהשקה הצפויה וכל טוב.
רות