ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
כביכול מצב חסר מוצא.
אבל שום דבר לא עומד במקום.
אוניות מגיעות לנמל אחרי שנים של נדודים.
האביב מגיע אחרי הקיפאון והמוות הלבן.
קורי עכביש ניתרים ומשחררים ייצור לח ומפרפר.
יהיה פרפר.
יהיה.
שלום שרה,
תודה על תגובתך המרגיעה והמהנה לשיר. עם זאת, בקוראי את שירך הבוקר, הבנתי שהדוברת בו אינה רגועה עד כדי סיוט…
טוב, זוהי תמונה מחרידה כמו אמיתית ומצמררת.
אני מאחלת לך שנת כתיבה וחתימה טובה
רות
רות, אני אוהב את השיר, בעיקר את הבית השני.
בילדותי נהגתי לבלות זמן רב מול קורי העכביש, מתבונן מה קורה בינו ובין הזבובים שהייתי משליך אל רשתו.
גם עולם הפרפרים היה חלק מעולמי: בגיל 3-4 הלכתי לאיבוד בשדה ובו מיליוני פרפרים, ואמא איננה, אבל היא הייתה קרובה פיסית.
אין ספק שחיינו מתגלגלים מגולם לפרפר ומפרפר לגולם וחוזר חלילה…
עקיבא יקר,
שדה הפרפרים שתיארת נחקק בזיכרון. בגיל הרך אולי הפרפרים היו צפופים מדי, אבל היום כשאני מנסה לאמץ לי בכוח את זכרונך שתיארת, זה נראה נפלא.
שנה טובה לך, כתיבה וחתימה טובה
אני קורא את השיר כשיר תקוה לאיון ,כלומר רצון להעלמות. כל הדברים המסמלים "אין חיות" בבית הראשון, הם דברים שלא ניתנים להשגה, בינתיים.
החופש -להיות פרפר, הוא להשתחרר מקורי המציאות.
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
כביכול מצב חסר מוצא.
אבל שום דבר לא עומד במקום.
אוניות מגיעות לנמל אחרי שנים של נדודים.
האביב מגיע אחרי הקיפאון והמוות הלבן.
קורי עכביש ניתרים ומשחררים ייצור לח ומפרפר.
יהיה פרפר.
יהיה.
שלום שרה,
תודה על תגובתך המרגיעה והמהנה לשיר. עם זאת, בקוראי את שירך הבוקר, הבנתי שהדוברת בו אינה רגועה עד כדי סיוט…
טוב, זוהי תמונה מחרידה כמו אמיתית ומצמררת.
אני מאחלת לך שנת כתיבה וחתימה טובה
רות
שיר נפלא- מעט המכיל את המרובה, כל כך מדוייק תארת את חוסר המוצא העקר ונטול החיות הזה, רות
שתהא שנה טובה
הרבה פרפרי אור
וקישטה עכבישים!
חנה יקרה, תודה על דבריך המחממים.
שנה טובה לך, כתיבה וחתימה טובה
רות
רות, אני אוהב את השיר, בעיקר את הבית השני.
בילדותי נהגתי לבלות זמן רב מול קורי העכביש, מתבונן מה קורה בינו ובין הזבובים שהייתי משליך אל רשתו.
גם עולם הפרפרים היה חלק מעולמי: בגיל 3-4 הלכתי לאיבוד בשדה ובו מיליוני פרפרים, ואמא איננה, אבל היא הייתה קרובה פיסית.
אין ספק שחיינו מתגלגלים מגולם לפרפר ומפרפר לגולם וחוזר חלילה…
עקיבא יקר,
שדה הפרפרים שתיארת נחקק בזיכרון. בגיל הרך אולי הפרפרים היו צפופים מדי, אבל היום כשאני מנסה לאמץ לי בכוח את זכרונך שתיארת, זה נראה נפלא.
שנה טובה לך, כתיבה וחתימה טובה
רות
מזכיר לי את
לא כלום
לא לדבר
לא לזוז
מחיאת כף
כפליים/או כפיים
יד ימין
יד שמאל…
המשך שכחתי, משחק ילדות
והתותצאה אכן לא כלום ותסכול. שיר חכם חכם ומדוייק
שלום לך מירי, מזמן לא כתבת ואני מקווה שאת יוצרת בכל כוחך וכשרונך ועוד מעט תשתפי אותנו. תודה על התגובה ושנה טובה ומבורכת לך ולשלך,
רות
אני קורא את השיר כשיר תקוה לאיון ,כלומר רצון להעלמות. כל הדברים המסמלים "אין חיות" בבית הראשון, הם דברים שלא ניתנים להשגה, בינתיים.
החופש -להיות פרפר, הוא להשתחרר מקורי המציאות.