ההערות: 1) מגיבים על הנאמר בבלוג שלי, אך הודעות על התקבל הערות אינן מופיעות. איך אני יכול לדעת שהגיעה התייחסות אליהן? 2) אולי מישהו ילמד אותי איך משנים/מתקנים נוסח/ מוסיפים קטגוריות?  אשמח אם מישהו יואיל לעיר לי אם מה שאני כותב יש או אין בו כעת ענין. ולענין: התחלתי לכתוב מעין פרקי חיים. מעשה שהיה כך היה: פתאום בני הציע ...

  לאורי, בני,  שביקשני להעלות קווים אחדים לתיאור הימים בהם הייתי רועה צאן בקיבוץ פרוד.   אני נפלתי לעולם הזה בלי הזמנה – וללא הכנות יתירות. מכל מקום, הגעתי לקיבוץ לאחר ימים בהם רעיתי צאן אחר – תלמידים עולים חדשים במעברת יכון ( בצחוק קוראים למקום זה, מעברה בשרון , מול טול כרם בערך,  בשם "קאקון", – כפר פורעים ערבי, ...

סוף סוף גם אני חיברתי שיר שואה – קבלנו ברצון, מעשה שהיה כך היה: עלה מלפניי רצון לחדש את פני קבר סבתי, סבי – שם קבור גם דודי שחזר לבודפסט מ –Dunantul Fertoto – בתום המלחמה , – ותוך כך עלה על דעתי לחרות על הקבר המתחדש גם את שם אבי שהובא לוולס, אוסטריה, למות שם בבית החולים ביום 16.5.1044: ...

  זהו אם כן מין חשבון נפש בקשר להשתתפותי בבלוג הפרסומים העצמיים ב"בננות".   יש מגיבים – מעטים וספורדיים – שאין ביני לבינם היכרות חרוצה, ובאמת הם אינם מגיבים.  יש מגיבים לשעה שנעלמים, יש שנעים לקבל מהם תגובה והיו כבר בהיסטוריה שלנו גם כאלה שלא היה נעים לקבל את תגובתם. ככה העולם בנוי. ואני – ווידוי – תמיד מצר על מיעוטם, ...

    מִפְגָּשׁ מִשֶּׁפָּחַתִּי   שׁוּב נִהְיֶה בַּיַּחַד – סַבָּא, סָבְתָא, אִמָּא, אַבָּא וְדוֹד,מִקְצוֹת תֵּבֵל רַבָּה נֵאָסֵף יַחַד, נֵשֵׁב אוֹ נִשְׁכַּב – כַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁשָּׁבָה מֵרָחוֹק, מִמֶּרְחַקֵּי זְמַן וּמָקוֹם.   אִמָּא תָּשׁוּב מֵהַמִּשְׂרָפוֹת,  –        עֶצֶם אַל עֶצֶם תִקְרַב. בַּדֶּרֶךְ מֵהֲרִיסוֹת נְתוּצוֹת  עַתָּה,  בִּקְצוֹת הַמִּתְחָם אֲנִי רוֹאֶהָ   כְּפוּפָה בְּדַרְכָּהּ  חֲזָרָה בַּדֶּרֶךְ הָאֵינְסוֹפִית חֲזָרָה לַשַּׁעַר הַמַּבְטִיחַ חַיִּים, אַט אַט מִתְיַשֶּׁרֶת. כֻּלָּהּ תְּמִיהָה, עֲדַיִן ...

         מיומני   .3.1.2014 פנחס שדה נפטר ביום 2.91.1994. היום, כעשרים שנה אחר פטירתו, הופיע כרך  יומניו, בעריכת יהודה קורן ואילת נגב. אני  תכננתי פעם לערוך אותו,. היום אינני יודע אם לא טובה עשתה לי מיכל שין שלמרות ציפיותיי, בקשותיי וייחוליי לא מסרה את כתבי היד לידי. היומן פותח במה ששדה כתב ב-1955, בהיותו בן 26. שורותיו ...

  אני מעונין למצוא  שותף ללימודי אכדית. האם יש דבר  כזה?  

  הָאֲחָיוֹת   תּוֹתָח אָמַר לְפַעֲמוֹן: הַמְשֵׁךְ וּקְרָא נָא לֶהָמוֹן!   לְךָ, וְלִי גַּם, מַמְלָכָה, הַמֵּתִים לִי, הַחַיִּים לְךָ.   לַשָּׁוְא  תִּשְׁאַף לִשְׁלֹט בַּמָּוֶת, אַתָּה אָרָד, אַךְ אֲנִי – עֶשֶׁת:   הַיּוֹם קוֹלְךָ יְלַוְּ תְּפִלָּה: מָחָר הִיא לִי – לַהוֹרְגִים תְּהִלָּה!   אַף אִם קוֹלִי הוּא לִצְנִינִים, לֹא יַחְדְּלוּ  מַאֲמִינִים!   בִּמְקוֹם לוֹמַר מִלִּים כְּעוּרוֹת, הָבָה נֵצֵא וּבְרִית נִכְרֹת!   בְּקוֹל ...

    הצער על  קוראיי. יש את מי שזה לא  מעניין, את מי שזה משעמם, מי שאף אינו מציץ.  יש מי שזה זר לו  מאד, הן מפאת כי זה מגרמנית, כי זה שירי שטות, כי איננו מכיר ולא שמע כלל על המשורר הזה,  כי  לא ממש מזיז לו מה השגיונות הפרטיים שלי ועוד. אולי יש מי שזה כן מזיז לו, ...