חשבון נפש

זהו אם כן מין חשבון נפש בקשר להשתתפותי בבלוג הפרסומים העצמיים ב"בננות". 
 יש מגיבים – מעטים וספורדיים – שאין ביני לבינם היכרות חרוצה, ובאמת הם אינם מגיבים.  יש מגיבים לשעה שנעלמים, יש שנעים לקבל מהם תגובה והיו כבר בהיסטוריה שלנו גם כאלה שלא היה נעים לקבל את תגובתם. ככה העולם בנוי. ואני – ווידוי – תמיד מצר על מיעוטם, על חוסר תשומת הלב מצדם – חש בזאת מעין התעלמות שלא בצדק, או מה: אבל ביום חשבון הנפש אני מגיע למסקנה שאין הדברים כן. עם תודה בצד לאלה המשתתפים  עמי, אני מודה שגם אם אין עונים, החיים טובים. מה טוב לו לאדם יותר מאשר שיכול הוא לשוחח עם עצמו, ויש לכך במה נחמדה, ירוקה ומלבלבת?  עדיף בהרבה על במה ירוקה ( מלשון יריקה) ןמבלבלת. זו גם נחמה.
ומה שלומכם אתם..?