אויפן וועג שטייט א בוים – לילה טוב :)

אל אמּי אני אומר: "נא שמעי לי, אמא,
אף אני ציפור אהיה וכנף ארימה.
אל העץ אעופה לי, לא אנוד ממנו,
אצייץ לו שיר עליז ואנחמנו."

אז אמּי מוחה דמעה: "בן יחיד, הבן לי,
אל תעוף לבד בקור, שמא תצטנן לי."
אל תבכי, אמּי, חבל על מאור עינייך,
כך וכך אהיה ציפור ואפרוש כנפיים."

שחה אמא ובוכה: "איציק, אוצרי לי,
לפחות קח בגד חם, שתהיה בריא לי.
ערדליים שתנעל, קשור צעיף על עורף,
אויה לי ואללי, כה קשה החורף.

גופייה חמה תלבש, אל-נא תתפרחח,
או, חלילה, בין מתים תבוא להתארח."
כמה לי קשה עכשיו, איך כנף ארימה?
מה קלה היא הציפור, מה כבד לב-אימא!