לו היתה חיה הייתה חוגגת אמה של חברתי בימים אלה את יום הולדתה השמונים. אבל היא לא ובתה מתגעגעת אליה עד כלות הנפש. השיר הזה לכבוד יום הולדתה

אֵין דָּבָר מְדֻיָּק יוֹתֵר מִקְּלִישָׁאָה שֶׁחָבְטוּ בָּהּ:

 

הִיא הִגִּיעָה לְסוֹף הַדֶּרֶךְ

 

וְעוֹד חֶלְקִיק נְשִׁימָה תִּפֹּל

 

כְּמוֹ עֵז לַעֲזָאזֵל

 

כְּמוֹ עָלֶה בָּרוּחַ אֶל הַנָּהָר הַשּׁוֹצֵף

 

מִדֵּי פַּעַם הִיא מַצְלִיחָה לִפְקֹחַ עַיִן רַק כְּדֵי לִרְאוֹת

 

אִם הַסִּירָה מַמְתִּינָה לָהּ  לַחְצוֹת עִמָּהּ אֶת הַנָּהָר אֶל האליסיום

 

שֵׁם מְחַכִּים לָהּ , באותם בגדים , מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם קַיִץ נֶהְדָּר

 

אַבָּא וְאִמָּא , יוז"יק וחנה"לה.

 

זֶהוּ

 

הִיא  נָפְלָה.

 

הַסַּפָּן תָּקַע אֶת הַמָּשׁוֹט בערפל

 

וְהַסִּירָה יָצְאָה לַדֶּרֶךְ.

 

בַּעֲלָהּ שֶׁדַּעְתּוֹ מְעֻרְפֶּלֶת כִּכְבִישׁ אַסְפַלְט בַּיּוֹם שָׁרָב

 

יִקְרָא בִּשְׁמָהּ

 

תָּמָר תָּמָר

 

אֲבָל הִיא כְּבָר לֹא תּוּכַל לַעֲנוֹת

 

וְהוּא כְּבָר לֹא יֵדַע לָמָּה.

 

גְּבֶרֶת דיאמנט, אִמָּא שֶׁל חֲבֵרָה שֶׁלִּי

 

מֵתָה לְפִי הַסֵּפֶר

 

אֲבָל חַיָּה בַּסֶּרֶט  שֶׁבִּיֵּם עֲבוּרָהּ

 

היטלר. 

השיר פורסם לראשונה ב"מאזניים" 2004