בננות - בלוגים / / על זהובים זוזים ואתרוג
טלאים של אור
  • ריקי דסקל

    ילידת חיפה, שחקנית, כותבת, מורה. שיחקה במספר תיאטרות, בין השאר: בית ברנרדה אלבה, הבט אחורה בזעם (תיאטרון באר שבע), טייבלע והשד שלה (הבימה), הפקות פרינג'': בתוכו (הסמטה), רכבת בבואריה (פסטיבל עכו), ספר הזכרונות של בטני (תיאטרון קרוב). עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: רצועה של אור (הוצאת אלקנה), כולם מייחלים למחווה של אהבה (הוצאת ביתן), ספר הזכרונות של בטני (תמוז ואגודתהסופרים( לחם הפנים (הקבוץ המאוחד). שיריה מתפרסמים בבמות ספרותיות שונות. מלמדת דבור לבמה ועבודה על טכסט בבית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה

על זהובים זוזים ואתרוג

 

 

על המותג הכי נחשק בין ארבעת המינים 

56 תגובות

  1. אני אוהבת מאוד את הספורים
    והאתרוג של הלב עלה על כולם
    יפה
    תודה שהבאת ריקי

    • תודה חנהלה יקרה
      שמחה שאהבת
      קריאתך מעידה כאלף עדים שהעין הפרטית בונה לעצמה את חור ההצצה ממנה היא קוראת

      שתתחדש עלינו שנה יפה וזוהרת כאתרוג מהודר

  2. לזכותם, שערך הנתינה זוכה למקום רב.
    אף פעם לא הבנתי את האירוטיות והתשוקה שבקניית האתרוג…

    • רות בלומרט

      לאלה הידור מצווה ולאלה הידור בהופעה, ובדירה ובטיולים וכו'.
      ברור שיש כאן הטפה אבל אנחנו מוקפים פרסומות וידוענים. במה נופל חלקם של המטיפים לדקדוק והידור שלעיל?

      • צודקת רות הנה אני בפייסבוק מוצפת בהפצה
        ורוויה מפרסומות
        ריקי אני שמחה שחור ההצצה שלי הוא צוהר למסורת בית אבא וסבא אני לא בעד אתרוג מהודר אלא אתרוג מלא הוד(ספירת ההוד)
        אתרוג פשוט מבית היוצר של בית סבא
        מקווה שלא קראתי
        ציניות בתגובתך

        • חלילה וחס חנהלה יקרה
          אני אוהבת את הקריאה האישית המעורבת והפרשנית שלך מאד מאד

          חיבוק אתרוגי חם וריחני 🙂

    • יש לאתרוג משמעות פנימית נורית לכל מצווה ואפילו הביזארית ביותר יש שורש רוחני
      אני לא מבינה למה כשמדברים על פגאניות הודית להבדיל מצטעפים המבטים ועוברים אצל כמה מאיתנו לדום
      המסורת יפה צריך לקרוא אותה לעומק הרי לא יתכן ששסתם אתרוג וסתם לולב וסתם ערבה והדס יחזיקו את סוכתנו הלאומית אלפיים שנה בעוד שאתלנטיס נמוגה גם נמוגה

      • אני חנה יקרה קוראת בסיפור דברים אחרים
        הרבה יותר פשוטים ולא מצליחה להפליג אתם לשום אטלנטיס

        הרעיון של לגייס משאבים כספיים של שנה שלמה כדי לרכוש אתרוג שיהא ללא שום פגימה , איך נגיד בלשון המעטה :נראה לי קצת פגום

        • ואגב הודו :
          היא משאירה עלי רושם רק בסדרות בריטיות משובחות 🙂

        • פגום כי אינך יורדת לעומקה של המצווה ,אבל בכל שלום בית עזרה לזולת דוחים מצוות הידור האתרוג , ודווקא הספורים האלה מדגישים מהו האתרוג הטוב, זה שריחו הולך למרחוק ,ולא זה שנקנה בהרבה כסף ,אלא זה הצנוע שריחו נודף בגלל העזרה לזולת ,אני לא בעד הדור במצווה כשאין מה לאכול בבית או כשיש מישהו שזקוק לכסף יותר ממני, ונותנים לו כמחוות צדקה, זה הלוא המסר האנושי העולה מהספורים היפים האלה , ובכלל מספורי החסידות הבעל שם טוב בככל זה,האנשים הפשוטים שמעניקים לאתרוג את הדרת כבודו בגלל מעשיהם וענוותם
          זה האתרוג שבאתרוג!!!
          לעגנון יש ספור יפהפה על זה נדמה לי "סיפורו של אתרוג" הוא מעביר בדיוק אותו המסר
          לא צריך ללמוד תורת הסוד, זה ברובדם הגלוי של הספורים הללו
          חיבוק הדסי ריחני קשה להתחבק כשאתרוג באמצע:)

        • גבריאלה אלישע

          היי ריקי, זה אפילו יותר מגוחך, בסיפור האחרון זה אלף זוזים שאפשר לחיות מהם ח מ ש שנים. שוב ההגזמה, כמו בפוסט הקודם, מגחכת את הדברים.
          אבל כמו שחנה אמרה וגם נורית ערך הנתינה הצדקה והעזרה לזולת הוא שמודגש כאן והוא עולה על כל הידור במצוות אתרוג.

  3. הסיפור על הסוס מקסים, יש גם סיפור על רב גדול שקנה אתרוג ואשתו שהייתה שרוייה במרירות, לקחה את האתרוג והשחיתה אותו בכונה.

    והוא מפני שלום בית הצדיק אותה ולמרות כל הכאב, אמר לה שאין כמוה והשנה לא צריך אתרוג.

    אני חושבת שאתרוג הוא גם מאטפורי להרבה דברים אחרים בחיים. ועדיף לנו לחשוק באתרוג מהודר מאשר מה שאנשים לבקש את הדברים שבני אדם נוהים אחריהם כיום, אוטו חדש, בית משופץ. וסטוטוס או אולי תפקיד נחשק, מי ידע? ומה שיהיו מוכנים ללעשות על מנת לקבל את שאיפתם, רק הם ידעו.

    היופי בסיפור על האדם המאמין שהוט לא רוצה דבר מכל זה. רק אתרוג.

    רק להדר במצווה הקטנה הזאת. לא לאתרג מקורבים ולהסתבך בשטויות.

    רק לשבת תחת כיפת השמיים. אין יפה מזה.

    דרך אגב הכרתי חבדנ"יק שעשה שליחות בסרילנקה ושם הגיע, עזב ונסע לאיזה חוף שם רצה להקים סוכה, כשהגיע והתברר שאשתו שכחה לשים לו בתיק אתרוג. והוא רצה מאד לכבד את באי האי היהודים במצוות ברכה על ארבעת המינים. אז על חשבונו אשתו שהייתה בחוף אחר שם מוקם בית חב"ד , הזמינה מונית שנסעה שש שעות להביא לו אתרוג.

    הנהג נסע במהירות מטורפת, הגיע מותש ואמר: "מה זה, כל הנסיעה והטירחה בשביל לימון?"

    שלא נראה אתרוג כלימון חלילה.

    שתהיינה עינינו פקוחות ונדע להבדיל.

    אמו כן יהי רצון.

    בשורות טובות.

  4. שלא נראה אתרוג כלימון חלילה ריקי, יש כאלה שלא מבדילים.

    ומה ההבדל בין שאיפה לאתרוג, לשאיפה לתפקיד רם , או לבית מפואר.

    ההבדל באמונה. ומי ידע מה יעשו אנשים כדי להשיג אחד מאלה. את מי יאתרגו חלילה כדי להגיע לחומר, את זה רק הם יודים.

    הסיפור על הסוס מקסים. יש גם סיפור על רב ידוע שאשתו השחיתה לו את האתרוג והוא הלא הסכים להיות בצער ולמען שלום בית הצדיק אותה.

    רבים הסיפורים.

    • הגבתי פעמיים כי התגובות לא עלו. איתך הסליחה. גם על השגיאות שנפלו.

    • תודה אביטל על תגובתך הנרחבת
      את נוגעת לליבי
      שתהיה לכולנו שנה טובה
      שנה של שמיים בהירים 🙂

  5. רקפת זיו-לי

    מעניין שאני זוכרת שדווקא סיפורי אתרוגים השאירו עליי רושם רב כילדה.

    אני אף פעם לא הצלחתי להבין מה קסם יש בו באתרוג אבל הסיפורים חביבים ובהטפה לנתינה אין רע. רק שמישהו יפנים גם.

    • כמובן שבחינוך לנתינה (לא מחבבת לא הטפות ולא מטיפנים, אגב יש קשר בין הטפה לטינופת :)?)

      הענין בסיפורים האלה היא ההגזמה שלמעשה הופכת את הנתינה לבלתי אפשרית .
      כך שיצא שכר ההטפה בהפסדה

  6. תלמה פרויד

    רוח החסידות המיטיבה, צרורה כולה בקליפת אתרוג :). מותר הנתינה מעומק הלב על פני קיום מצוות אוטומטי-פורמאלי. מה יפה. שתהיה שנת חסד על כולנו, ריקי-תיקי.

  7. יפים הסיפורים מאוד. הסיפורים קטנים בגודל וגדולים במסר שמפיצים. כמו האתרוג…
    ריקי, סחתיין על העלאת התמונה.

© כל הזכויות שמורות לריקי דסקל