טלאים של אור שחקנית כותבת מורה
קְנָאוֹת רוֹחֲשׁוֹת בַּעֲלִיַּת הַגַּג
כְּמוֹ גֶּחָלִים בְּתוֹךְ הַמַּגְהֵץ שֶׁבַּחֲדַר הַכּוֹבְסוֹת
גְּבָרוֹת הַchalet יוֹשְׁבוֹת
גַּם בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים
צַוָּארָן זָקוּר
סְבִיב הַשֻּׁלְחָן עָלָיו שְׁרַפְרַפֵּי הָרִקְמָה שֶׁלָּהֶן
בְּתַפּוּחֵי הַזְּכוּכִית מְרַצְּדִים הַנֵּרוֹת
וּבְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַנִּקְוֵית
בְּתֵבוֹת הַתְּפִירָה
בִּמְגֵרוֹת הַשִּׁדָּה
בֵּין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַצָּלוּב רוֹבֵץ הַשֶּׁקֶט
מָתוּחַ כְּכֶלֶב בַּפֶּתַח לְכָל זִיעַ מִזְדַּמֵּן
רַק קוֹל נְקִישׁוֹת יָדִיּוֹת הָעֵץ נִשְׁמַע
וַחֲרִיקַת גַּלְגַּל הַנּוּל הַמַּחְלִיף אֶת חוּטֵי הַפִּשְׁתָּן לַחֲבָלִים דַּקִּים
שׁוּם דָּבָר לֹא יָעִיד עַל מַה שֶּׁעָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ
בַּבֹּקֶר שֶׁמֵּעֵבֶר לַחַלּוֹן
יַבִּיטוּ נְשׁוֹת הָאֲדוֹנִים
בִּבְנוֹת הַכַּפְרִיִּים מְשַׂחֲקוֹת
וּבִטְנָן תִּתְפַּקֵּעַ
בֵּין רַגְלֵיהֶן
כְּמוֹ יֵשׁ לָהּ חַיִּים מִשֶּׁלָּהּ
בּוֹעֶרֶת עֶרְוָתָן מִתְּשׁוּקָה אוּלַי
מִקְּרִישֵׁי הַדָּם הַחוֹזְרִים חֹדֶשׁ אַחֲרֵי חֹדֶשׁ
כְּמוֹ קְלָלָה
הִיא מִתְגַּעְגַּעַת
לְמֵי הַנַּחַל הַצּוֹנְנִים
לַחֲלוּקֵי הַנַּחַל בְּתוֹכוֹ
לְמַטָּה בְּאוּלַם הַכְּבִיסָה הַמּוּאָר
יִתְלַחֲשׁוּ הַכּוֹבְסוֹת וְיֵדְעוּ לְמַיֵּן
בְּאֶצְבְּעוֹת רַכּוֹת אֶת סוּג הַבְּעֵרָה
הַכֹּל לָבָן יָצָא מִתַּחַת יָדָן
כַּגֻּלְגָּלות שֶׁל גְּבִירוֹתֵיהֶן
כַּגֻּלְגָּלות שֶׁלָּהֶן עַצְמָן
על אדונים ומשרתים, ולשיר הזה מתאים יותר שם הסדרה באנגלית:Upstairs, Downstairs
מי מקנא במי?
אך בעוד שהסדרה הטליויזיונית מתארת את המתרחש בבית אצילים באנגליה של ראשית המאה העשרים.
הרי השיר היפה של ריקי נראה לי כמו ציור של ורמיר ההולנדי מהמאה השבע עשרה.
האם השיר הזה יופיע בספר העתיד לצאת לאור?
שבת שלום
גיורא
הי גיורא
תודה על הקריאה
השיר פורסם ב"ספר הזכרונות של בטני" 1996
שבת טובה וגשומה במידה 🙂
היי ריקי
אני אוהבת את הגולגלות בסוף זה מזכיר מוות
המוותשעושה אותנו שווים בפניו
להתראות טובה
הי טובה
חושבת על מה שכתבת , חושבת שאולי זה לא מדויק
גם במוות לא כולם שווים , יש כאלה ששווים יותר 🙂
חיבוק ושבת נהדרת
היי ריקי
מי שווה יותר במוות? זה הכל הצגה, כולם שוכבים מטר על מטר, וגם אם נותנים למשהו דונם הוא נמצא מטר על מטר,
ריקי, בדרך כלל אני לא בטוחה, פה אני מרגישה, שאי אפשר לשנות את המשפט הידוע:
מעפר… ואל עפר…\
טוטה חמון, לא יותר שווה מימני במותו, שוכב שם עם טבעת על האצבע… נו….
חברתי מצחיק על מה אנחנו מדברים
להתראות טובה
הכובסות האלה יודעות ה-כל. וחטאיהן של אלה כאלה, כשלג ילבינו. הכל לבן 🙂
ציור-סיפור יפהפה, ריקי.
אין על הכובסות ! צודקת תלמה – הן יודעות הכל ולא תמיד משאירות את המלוכלכת בבית 🙂
שבת צחורה שתהיה לך !
הי ריקי
כל כך עשיר בדימויים
לייק מאוד
תודה מירי 🙂
LIKE U 2
שיר ציור
אימאג'ים כל כך חיים
את מחייה תקופה וזמן אחר בשיריך אבל היצרים אותם היצרים
תמיד אשה
הלו חנה , תודה !
את כה צודקת
יש טלפון ואייפון
אבל מי שמדבר אתם נשאר אותו הדבר 🙂
תמיד אשה- תמיד אדם
יפה התמונה של קנאה ותשוקה ואימה. החיים הרוחשים בתוך בית שכמו לא קורה בו דבר. ההתבוננות החוצה אל בנות הכפר שהיא גם התבוננות פנימה
וההזרה שהיא גם ראי לכאן ועכשיו.
תודה
שבת שלום
רקפת
תודה רקפת על הקריאה המזדהה !
התבוננות החוצה שהיא התבוננות פנימה – אהבתי 🙂
איזה שיר, ריקי. דרמה תקופתית משובחת. אבל "אדונים ומשתרים" רלוונטי גם היום.
מזכיר לי שבבית ילדותי, באורוגוואי גדלנו לרוב עם עוזרת בית צמודה. ומבין הילדים בבית, אני הכי אהבתי לשהות במטבח עם העוזרת, לשמוע סיפורים לראות מה עושה. אז באמת אפה הקנאות?
העוזרות יודעות הכל – הכי כיף אתן 🙂
ריקי אני לא יודעת למה התגובה שלי הקודמת לא נקלטה בכל אופן מה שרציתי להגיד: את ציירת של מילים במכחול שלך את מעלה תמונות חיות, תקופה פנים מכחול חיצוני ופנימי, נפלא!
אני מצטרפת לחנה, גם בעניין התגובה שלא נקלטה. אבל השיר נקלט, ועוד איך, והצטייר יפה יפה. ובדיוק כמו אמר גיורא, כמו יצא מתוך ציור ימי ביניימי שכזה.
מחכה לספר:))
הי חני הי איריס יקרות
תודה לתגובותיכן
גם תגובות שלי לא נקלטות לעיתים קרובות מדי ואפילו תגוגות שאני כותבת בבלוג שלי
נראה אם זו תקלט 🙂
שירלי שירלי האם שומעת , עבור !