הַדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי חַף מִכָּל רְבָב
וְעַל כֵּן בֶּיַאטֶה אוֹ רֶנַאטֶה אוֹ טוֹנִי (אַנְטוֹנִיַה)
מְשָׁרְתוֹת אֶת כָּל הַבָּאִים בְּשַׁעֲרֵי הַמָּלוֹן הַמְּפֹאָר
בְּכַוָּנָה, בְּחֶרֶשׁ וּבְחֹסֶר חֵן נִכַּר לָעַיִן
וּבְלַהַט הַדֶּלֶת הַמִּסְתּוֹבֶבֶת לֹא נִתַּן עוֹד לְהַבְחִין
בֵּין הַיּוֹצֵא לַנִּכְנָס , בֵּין הָרוֹמֵס לַנִּרְמָס
בֵּין הָרוֹצֵחַ לַנִּרְצָח
כִּי כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר שׁוֹפֵךְ חוֹל חָדָשׁ עַל עוּגַת הַזְּמַן
וְכָל לַיְלָה שֶׁיּוֹרֵד מַלְבִּין אֶת שְׁבִיל הֶחָלָב
וּמְמָרֵק אֶת כּוֹכָבָיו
כִּי כָּל מָטָר כְּלֶקַח יַעֲרֹף עֲלֵי דֶּשֶׁא רַעֲנָן
וְכִרְבִיבִים עֲלֵי פּוֹטַסְדַאמֶּר פְּלַאץ וּמִגְדָּלָיו
כִּי קָרֵב יוֹם בּוֹ תֵּחָלֵשׁ שַׁוְעַת הַמְּעֻנִּים עַד שֶׁתֹּאבַד
כְּצִדְפָּה נִגְרֶשֶׁת לְחוֹף אוֹקְיָנוֹסִים
כְּקַעֲרִית שֶׁלֶג בְּרָאשֵׁי הָרִים גְּבוֹהִים
וּבַיּוֹם הַהוּא הַקָּרֵב יָנוּסוּ הַצְּלָלִים מִפְּנֵי אוֹר גָּדוֹל
שֶׁיִּשְׁטֹף אֶת הַכֹּל
אוֹ אָז עַל לוּחַ חָלָק כְּעוֹר וְלָבָן כְּעֶצֶם
תִּכָּתֵב מֵחָדָשׁ
בְּדַם הַתְּהוֹם וּבְדֹמֶן הָאָבוֹת
בְּיַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת
הַכְּתֹבֶת
דַּע
וואוריקי כעוצמה יש בשיר, כיד בוטחת , מרגש ועשיר המבע שלך.
וחוץ מזה מתי ניפגש ?
תודה אורה
ומקווה מאד להפגש בקרוב 🙂
ריקי יקרה, יופי יופי יופי, כמה חזק כמה נכון , גינת ביתו של מקס ליברמן, וואנזה, השמות, הציור, הכוח, הרוצח הנרצח. חיבוק .חיה אסתר
תודה רבה חיה אסתר וחיבוק חם בחזרה
שיר חזק,ריקי
איך שהיום החדש זורה חול על עוגת הזמן!
ועולם כמנהגו נוהג ,כאילו כלום לא קרה אהבתי גם את השימוש המיוחד בארמזים משיר השירים ומהספרות-"יד ענקים זדונה ובוטחת יד מתבדחת ושמה לאל" של רחל
השימוש בארמזים תורם לבנית הטון האירוני ציני בשירך ,שיש בו מחאה על הדור החדש שאינו יודע את יוסף
או לפחות מעמיד פנים ש"עסקים בסדר"
תודה חנה על אזכור הארמזים , ואם בארמזים עסקינן יש פה ארמז מוכמן נוסף….
כן יש רמז מוכמן נוסף מביאליק "על השחיטה" יקוב הדם את התהום
וגם מבראשית
להט החרב המתהפכת
תודה רבה חנה 🙂
אבל ….יש נוסף (אני מרגישה כמו חמיצר…)
שירך נפלא ומטלטל ותודה לחנה על ההקשרים השיריים (ארמזים?)
תודה רקפת ו…ארמזים… כן זה מין ז'ארגון כזה של מורות לספרות 🙂
ארמז זה בעצם רמז ששדרגו אותו 🙂
ריקי, איזה שיר…אמת בפנים…
"כִּי קָרֵב יוֹם בּוֹ תֵּחָלֵשׁ שַׁוְעַת הַמְּעֻנִּים עַד שֶׁתֹּאבַד"
אסור שזה יקרה. שועת המעונים צריכה להיות מקועקעת בנו, בבשרינו, במטען הגנטי. המספר הוא של כולנו.
תודה רבה לוסי על תגובתך המרגשת
ריקי שיר נפלא הוד
תודה רבה מירי יקרה
טרם ראיתי את הביאנלה, מתכננת לעשות זאת
שיר נפלא ביותר
ולמה ללכת לדור שלישי שלהם כשיש לנו משלנו.
כמו זו שהעירה בפייסבוק אצל אלמוג בהר:
שולה ניסים: וחבל שרוב הזמן הדגש הוא על "שואה יהודית" כאשר למעשה זהו אסון אוניברסלי
אסון אוניברסלי? אז למה הסבא והסבתא שלי והדודים ובני הדודים הלכו לתאי הגזים. והשכנים האוניברסליים שלהם לא הלכו?
תודה רבה גיורא
ולגבי שולה : באיזה אופן מתנגש ומפריע לה העניין האוניברסלי עם העניין היהודי ?!
והכי מישהו מפריע לה לבכות את האסון האוניברסלי של המלחמה ?
ממש מעשי ניסים …
ריקי הי,
הצידה לדרך שלי משירך רב-העוצמה היא: דע כי "והיה כי-תמצאנה אותו רעות רבות, וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו…".
צדוק תודה על תגובה ששלחה אותי למקורות והיא לי צידה לדרך
קראתי כבר בפייס בוק, ריקי יקרה. (אני חושבת שזאת איריס קובליו שעשתה קישור.) מחכה מאד לספרך. יש לי הרגשה שכמה מהם יכנסו לתוכנית הלימודים. פשוט מעולים. כל כך עשירים ומעוררי מחשבה.
תודה אא"כ יקרה !
בלהט הדלת המסתובבת/החרב המתהפכת – נוקב ומצמרר, ריקי.
הי תלמה
תודה ושבת שלום
ריקי הי,
הצידה לדרך שלי משירך רב-העוצמה היא: דע כי "והיה כי-תמצאנה אותו רעות רבות, וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו…".
תודה וד"ש — צדוק
הדלת המסתובבת היא דרכו של העולם – רוצחים נעלמים ותחתם מפציעות מהדורות חדשות של רשע וזדון בכל הצורות והעוצמות וקרבנות חדשים לבקרים, וכמה שנדע לא נדע עד שיגיע שוב לפתחנו… היד בשירך, ריקי, מזכירה ורושמת אך מתקשה לעצור את מלאכי החבלה.
תודה לבנה לתגובתך
כל אחד צריך לעצור את מלאכי החבלה ככל שידו משגת , את לא חושבת כך לבנה ? 🙂
שבת שלום
כמה עוצמה יש בשיר הזה. השיר מאד מרגש. יפה.
תודה רבה עדנה על הביקור ועל התגובה
זה מאד משמח אותי
שבת שלום
ואמנם יש להזהר ולהזהיר מפני השכחה
שהרי שכחה מביאה לחשכה
שירך מעביר את הרעיון ביופי וכוח ותוך "צמצום" של רגש האימה. אבל הוא שם, אחוז בבְּיַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת.
שמעון תודה !
חשכה- שכחה
יפה בעיני הקשר הזה שהצבעת עליו ומאד נכון
כששוכחים טכסט נכנסים ל- בלק אאוט
ובאור רואים