בננות - בלוגים / גיורא פישר / יום ב' 10.6 בכיכר רבין החל מ19.30
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

יום ב' 10.6 בכיכר רבין החל מ19.30

12 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    חנקין (גואל האדמות) יבוא.
    לגבי הבדידות. יבוא לפחות אחד מחברי המסדר, בליווית נפש אחרת. כדי להעביר אותה (את הבדידות) לדוכן אחר.

    • גיורא פישר

      הבנתי
      האם חנקין יביא את אולגה?

      • שמעון מרמלשטיין

        גם את אולגה, גם את וולגה. וגם את הדנובה הכחולה.
        אל תדאג. אתה תהיה בידיים טובות. ובתיק שלה יהיה ססטוסקופ, כמו תמיד. אם תתרגש יותר מדי :)

        החברה השלישית במסדר. לא מוכנה (כפי שכתבת לי) להזיז את עצמה מ"מ מהבית.
        אפילו לא לרגל ארוע בו ההשראה האלוהית (עלאק) יורדת ונחבטת בפירמידה של תומרקין. שמייצת באופן אמורפי, אך כבד להפליא, את השואה ואת התקומה.

        אומנם אני יכול לשלוח את העלפרונים.
        (הם היו שוטפי כלים כשהיו צעירים אצל הדוד שלי במיל) אבל נראה לי שזה מוגזם לערבב שירה עם צרחות. לא?

        • גיורא פישר

          אהה, היא באמת דוקטור, כמו בשיר שלי? או שמא זה רק הומאג' לשירתי.
          בקשר לשלישית, נצטרך להתארגן בפעם אחרת לכתר את היעד ולהפעיל תרגולת לחימה בשטח בנוי.
          והאלפרונים? נדמה לי שרובם שוכני עפר, אם כי הבנתי מאחד הפוסטים שלך שיש לך אפשרות לתקשר איתם.
          מי שנשארה פעילה היא האם, ד"ר אהובה אלפרון, שהיא דוקטור לספרות (לא כזו עם סטטוסקופ) ואולי היא תבוא לבקרנו בשבוע הספר.

          • שמעון מרמלשטיין

            היא באמת ד"ר. לרפואה.

            היית צריך לראות אותה מבצעת החייאה בגשם שוטף בצומת זבוטינסקי בפ"ת (כביש הדמים) בעובד זר שעף מאוטובוס 30 מטר.
            ואחרי זה תופסת בשתי יידיים את האח שלו שהגיע ומבשרת לו שהוא מת. ומרגיעה אותו כמו ילד קטן על האספלט.

            וכל זאת בדרך חזרה מאזכרה לאימי. כשאני מודיע לבני ושתי בנותיי. אתם לא זזים מהאוטו. עד שאנו חוזרים משם

            כתבתי על זה סיפור. שיהיה בקרוב בספר.

            והנה קטע קטן מתוכו.

            "אז בא הגשם. מהסס בהתחלה מתוך בושה ואחר באכזריות לועגת של אין… אין לכם סיכוי. אפילו שאני עם האינפוזיה ביד ימין, מורמת לשמיים, ואירה למטה, על האספלט הסופג הכול, מים, דם ורסיסים של מוח, מנסה ומנסה מצד אחד והרופא השני מצד אחר. וכולנו רטובים, גם האיש שאישוניו כחולים ורחבים כל כך. וכולנו שם, בין השורות המדויקות ההן, של עמיחי … גשם מכסה את פני רעיי. את אלה המכסים פניהם בשמיכה ואת אלה שכבר לא …

            והגשם רק התחזק. אבל לכל מי שהיה שם, גם לזה שנשמתו הייתה הולכת ומתרחקת מגופו, כבר לא היה איכפת. גם לא לאיש שהגיח פתע מאחור עם פה פעור, שיני זהב ומילים שחסרות. חסרות את הפגוע שצווארו שבור.
            אתה קרוב שלו? ניסיתי בעברית לפני שהבנתי שצריך להפטר מייד מהאינפוזיה, ולהישאר עם זרועות ריקות שיחזיקו אותו בכל הכוח.
            לרגע הרימה אירה את פניה אל הגשם ואל השפה בה היא מתפללת כשבאמת צריך … זה אח שלו. אמרה. אל תתנו לו להתקרב ….
            ובסוף. בסוף. ביקשו ממנה שתחתום על נייר שהוא מת, אבל קודם, שאולי, אם לא אכפת לה, למרות שהם יודעים שכן, שתודיע לאיש המקופל מצער על המדרכה שהאח שלו כבר איננו.

            היא הרימה אותו מהרצפה, כמו שמרימים ילד שנצמד לשם בכל הכוח, וחיבקה, גם את מה שמתגלגל מפיו לפיה, שנבין… זה האח שלי, הצעיר. והאישה שלו שם, בהריון… מה אני אגיד לאימא שלנו במולדובה … … מה אני אגיד לה? … הוא בכה לה, לכולנו, ברוסית. השפה הכי קרובה לכאב.

            הילדים חיכו לנו באוטו. הבן ישב מלפנים. אחיותיו מאחור."

          • גיורא פישר

            וואי וואי וואי
            ובענין אחר, יותר ארצי
            אני מקווה שאתה, וידידי מהשיר ההוא לא חולקים את אותה דוקטור
            http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=24397&blogID=236

          • שמעון מרמלשטיין

            כן. קראתי את השיר הזה שלך. בערב של חמסין שירה וחייכתי.

            זיהיתי מוטיבים (לא ספרותיים) זהים.

            אבל מדובר בארבעה נפשות שונות. ששתיים מהן כבר מצאו מחבר. והשתיים האחרות בדרך.

          • שמעון מרמלשטיין

            כן. קראתי את השיר הזה שלך. בערב של חמסין שירה וחייכתי.

            זיהיתי מוטיבים (לא ספרותיים) זהים.

            אבל מדובר בארבעה נפשות שונות. ששתיים מהן כבר מצאו מחבר. והשתיים האחרות בדרך.

          • שמעון מרמלשטיין

            ולגבי התרגולת. אם יעד מבוצר (בזעורה ובעין פיט) לא עובד. עוברים לתרגולת לכיבוש פיתה סורית. תנועה במעגל המסתיימת בשוארמה חזן ממול.

            זה מה שנקרא החלפת קונספציה מול קהל מתורבת הממלא את הכיכר לעייפה. דבר הדורש הרבה אומץ לב וחוצפה לא קטנה. תוך מלמול … "תאמינו לי. לי זה עולה יותר"

            מה את אומר? יכול להיות גברת אלפרון תהיה שם. יהיה לנו נושא מעניין לשיחה לדבר עליו.
            עם פרסקטיבה של חמישים שנה לאחור.

  2. שמעון רוזנברג

    מבטיח
    אבל לא מבטיח לקיים
    :)

    • גיורא פישר

      שמעון (רוזנברג)
      גם אני מבטיח כמוך
      להתראות
      גיורא

    • שמעון מרמלשטיין

      היי. זאת גניבה ספרותית.
      שר האוצר פנחס ספיר היה אומר:
      הבטחתי. אבל לא הבטחתי לקיים.

      לפחות את פרס ספיר (הקרוי על שמו) משלמים בזמן ובהרבה מצלצלים.

      מה שאומר שהבטחות אפשר למלא
      גם כשאתה נח בתוך הקבר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר