צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אֹבֶךְ

 

אֹבֶךְ 

זוֹ לֹא בְּעָיָה לִכְתֹּב גַּעְגּוּעִים


שָׂמִים צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי בַּשִּׁיר,

מְבַקְשִׁים מִמֶּנָּה לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם
וּלְחַפֵּשׂ אֶת הָאָהוּב

גַּם בַּעֲנָנִים.

 

יוֹדְעִים, שֶׁבַּסּוֹף הִיא תִּמְרֹט שָׁם מִצַּעַר
אֶת נוֹצוֹתֶיהָ.


אַךְ אֵיךְ כּוֹתְבִים עַל הַאֹבֶךְ הַכָּבֵד
הַמַּאֲפִיל וְנוֹפֵל עָלַי כָּל שָׁנָה
בָּאָבִיב,

עַד הַקָּיִץ הַהוֹפֵךְ אוֹתִי לְעָנָן נוֹצוֹת.

 

 

 

 

 

 

 

 

10 תגובות

  1. נורית פרי

    בדיוק ככה כותבים…

  2. ריקי דסקל

    גיורא
    בעיני השיר הוא סופו והוא מאד יפה

  3. יפה ההתכתבות שלך עם זך גם געגועיה של צפור רבת יופי מתאבכים בסופו של דבר לענן נוצות מאפיל
    אהבתי את ההתפתחות הציורית מגעגועים מוטרפים לאובך מורט נוצות

  4. המילה אֹבֵךְ תמיד עיצבנה אותי כי אין לנו בעברית את הנקבה של אֹבֵךְ….אולי אֹמֵךְ???

  5. אהבתי מאד את השיר ובעיקר את השורות האחרונות. מרגישה הזדהות לנכתב
    עפרה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר