צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שירי נגף

 

שירי נגף

 

סִקַּלְתִּי וְסִלַּקְתִּי אֶת שִׁירֵי הַנֶּגֶף

מִסֶּפֶר שִׁירַי הֶחָדָשׁ.

רָצִיתִי שֶׁיַּחְלִיק בִּגְרוֹנְכֶם

וְיִהְיֶה לְסֶפֶר שִׁירַי הַלָּבָן.

 

אַךְ אֵיךְ תִּרְאוּ אוֹתִי?

 

אִם לֹא תִּפְּלוּ עַל הָאֲבָנִים

וּפְנֵיכֶם לַאֲדָמָה.

 

7 תגובות

  1. לגיורא, שיר יפה

  2. היי גיורא
    אהבתי את השיר. ובכל זאת, אולי לא תרחם עלינו הקוראים ותיתן לגושים להיתקע בגרוננו? אני מבטיחה שנעמוד בזה…
    נורית

    • אתן גם אתן
      ואני יודע שזה נשמע איום,אבל עכשיו תצטרך להתקיים הקללה: הלוואי ותחנקו!-:)
      אחרת זה לא שווה
      להתראות
      גיורא

  3. שיר יפה
    אני מצטרף לנורית

  4. רואים אותך, גיורא. השיר מורכב.
    כל טוב
    רות

    • גיורא שלום!

      הנה בית ראשון מתוך השיר: ספר שיריי / רחל [שירת רחל]
      צְרִיחוֹת שֶׁצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת,
      בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
      הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת,
      לְסֵפֶר שִׁירַי הַלָּבָן.

      מעניין אם חשבת על הניגוד הזה, שרחל חשפה בכאב נואש.
      נראה שניסית להחליק את אבני הנגף, אך ידעת שלא תוכל.
      שירה, כמו אהבה, זה כואב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר