צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

החדשים

החדשים

 

אַט אַט מִתְחַלְּפִים סְבִיבִי הָאֲנָשִׁים

בִּשְׁכוּנַת יַלְדּוּתִי.

דַּוְקָא נֶחְמָדִים מְאֹד-

הַחֲדָשִׁים.

 

עוֹד מְעַט, נֻחְלָף אֲנַחְנוּ

וְאֵלֶּה שֶׁיָּבֹאוּ בִּמְקוֹמֵנוּ

אֲבוֹי,

יִהְיוּ וַדַּאי, גַּם הֵם מְאֹד נֶחְמָדִים.

 

31 תגובות

  1. ערב טוב גיורא
    שיר קצר ויפה
    הוא מתמצת את אחת מההרגשות שהן בדרך כלל די מוזרות
    ולפעמים גורמות לאנשים לקבל החלטות מענינות
    לפעמים אני פוסע בשבילי שדותיי ושואל עצמי מי יסתובב שם בעוד כמה עשרות שנים או אולי פחות הרי אי אפשר לדעת
    מי זה יהיה האם אחת מצאצאי או לא
    יש כאלה שמספיקה עובדה חשובה זו כדי שידרשו מהיורשים לא למכור לדוגמא את הבית או המשק
    היצר החזק שהאגם עדיין רוצה לצעוד בשביליו מעיקה לפעמים עליו והוא מחפש איך להתמודד
    הידיעה שאפשר להסתדר בלעדינו לא תמיד עושה לנו טוב
    אולי זו הסיבה שלא כותבים הרבה על הנושא
    שבת שלום

    • גיורא פישר

      שלום דוד
      תודה. הבנת בדיוק "למה התכוון המשורר". אולי בגלל הגיל הדומה שלנו, אולי בגלל "חוות הגידול" המשותפת.
      שיהיה בהצלחה באֵת ובעֵט

  2. מירי פליישר

    מקסים וחכם.
    משהו בקצב בסוף לא מסתדר לי

    מירי

    • היי מירי
      תודה.
      את באמת צודקת, יש לך חוש מוזיקלי-:).
      הרבה יותר "נכון" מבחינת הקצב היה לחלק את השורות כך:
      עוֹד מְעַט, נֻחְלָף אֲנַחְנוּ
      וְאֵלֶּה שֶׁיָּבֹאוּ בִּמְקוֹמֵנו
      אֲבוֹי,
      יִהְיוּ וַדַּאי, גַּם הֵם
      מְאֹד נֶחְמָדִים

      שקלתי את זה. אבל משהו אמר לי דווקא להאריך את השורה "לקלקל את הקצב", ולהדגיש כך את הפואנטה.
      נראה…
      שבת שלום
      גיורא

  3. איריס אליה כהן

    מר אבל משובח. כמו שוקולד. (קצת פחות משמין אולי)

    • היי איריס
      אני אוהב את ההגדרה שלך יחד עם זאת של אליענה (מריר מתוק). אני שמח שהצלחתי ליצור אצלכן את התערובת הזו. לכך בדיוק "התכוון המשורר".
      שבוע טוב
      גיורא

  4. אבנר אריה שטראוס

    גיורא
    צובט
    כמו שאתה
    יודע.

    • היי אבנר
      תודה
      מתחשק לי לכתוב שיר מדגדג, מצחיק נטו, אבל עוד אין לי סיבה. אולי בהמשך

  5. אליענה אלמוג

    אוהבת מאד את השיר הזה. מתוק-מריר.

  6. גיורא הי,
    אהבתי את השיר המעמיק. אבל ברשותך – הערה אחת: המילה "אבוי" הופכת את השיר לכזה מהסדרה שאתה מכנה אותה "הרעה". לא חבל? אם תשמיט את המילה יהיה לשיר מקום של כבוד בסדרה "הטובה" – הוא פיוטי, משרה אווירה נוגה אך גם בעת ובעונה אחת מבטא שמחה ואופטימיות על הטוב האנושי ועל כך שזכינו ושזכינו שיחליפונו.
    אני, כפי שהספקת להכיר, איני חושש מנאביות בשירים, וגם קצת נרתע מאלמנטים שיש בהם אחת משישים של משהו שיכול להיחשב קצת ציני.

    שתהיה שבת ברוכה — צדוק

    • שלום צדוק
      הרגשת נכון את המילה "אבוי" שיש בה שינוי של מישלב השפה. אני שמח שחשת שמילה זו נושאת בכנפיה קמצוץ (אולי יותר)של אירוניה, לעג עצמי, אבל בצורה מדודה שהשתדלתי שלא תאפיל על יתר המרכיבים שאתה ואחרים שמתם לב אליהם.
      אתה צודק, אם הייתי מוריד את המילה ,היה בשיר יותר "עצב טהור" "השלמה ושמחה".
      כמו שציינת, אתה לא חושש מנאיביות ונרתע ממה שיש בו קמצוץ או יותר ציניות.
      אז זהו, זה העניין. כל הדברים הנפלאים האלה הם צדוק (אני אומר זאת בלי שום טיפת ציניות).
      אבל, הם לא גיורא
      אללי!

    • לצדוק ולכל אלו שמנסים לתקן את השיר.

      המילה אבוי היא בדיוק במקום.
      השיר מדבר על בינוניות חברתית ברוח המילה נחמד – עיינו למטה.

      המילה אבוי מעלה אותו משלב ונותנת לו באמת היבט ציני אבל היא גם חותכת את השיר והופכת אותו לשיר הפרספקטיבה משתנה. זוהי מילה חייה ובועטת וחיונית ביותר במקומה.

      אין לי מושג למה דווקא אצל גיורא באים תמיד נסיונות לתקן.

      זוהי הנהמה של גיורא, זהו הקצב שלו וזוהי הראייה שלו. שיתקנו אנשים בשיריהם הם.

      מצטערת, אבל הנסיונות האלה יש בהם משהו מתנשא, אנחנו יודעים יותר טוב מגיורא איך לכתוב את השיר של גיורא. הייתי ממש רוצה שהתופעה הזאת תיפסק.

      וצדוק או כל מישהו אחר אם יש לכם יצרי תיקון תתקנו אצל עצמכם, האמת שאותי זה קצת מרגיש.

      אני יודעת יש כאן משוררים שבאמת נזקקים לעריכה, זה לא גיורא בפירוש לא. ואם זה יהיה תלוי בו הוא ימצא את הצורך שלו לתקן!!!

      אה, וזה לא אישי, כולנו חכמים על אחרים בשביל מה?

      חוה

      • גיורא פישר

        שלום חוה
        תודה על הפרשנות המעמיקה שלך כאן, ובתגובה הנוספת. אתייחס אליהן מאוחר יותר.

        אך אני חייב להמר ולהגיב על דברריך בעניין "המעירים". מכיוון שאת מאד לא צודקת בהם.
        חברי בבננות יודעים מראשית דרכי כאן ,שאני מבקש "עיניים נוספות". לפעמים-מה שרואים משם לא רואים מכאן. זאת הסיבה שאנשים "מרשים לעצמם" להעיר לי, כי הם יודעים שדבריהם מתקבלים ברצון. ההערות מאד חשובות )מכיוון שהן מעמתות את היוצר (במקרה הזה, אותי)עם דברים שהם לעתים אינטואיטיביים. לא תמיד האינטואיציה ,או אפילו בחירה מושכלת פועלים לטובת השיר.

        מי כמוך יודעת, שיש גם תכתובת "מאחורי הקלעים". ההערה לצדוק עלון לא הוגנת, צדוק כתב לי את דבריו במכתב אישי מחשש לפגוע. אני הוא זה שביקשתי להעלות אותם כאן, כדי לאפשר דיון "של יוצרים" כמו התרומה שלך כאן,בלי ההתקפה המיותרת.
        שבת שלום
        גיורא

  7. SIC TRANSIT GLORIAE MUNDI
    שיר מכתם ל'זכור את יום המוות' אבל באופן הכי לא דרמטי שאפשר :)

    • על אחת כמה וכמה למי שלא היה אף פעם קיסר (אם כי הצטלמתי לידו, אבל זה לא נחשב)
      תודה

      • גיורא,

        מרגישה בדיוק כמוך!!!

        יש לי בעיה אישית עם המילה נחמדים ואולי לזה התכוונת. אם אני צריכה להחמיא למישהו שהוא נחמד או עלי זה סימן שאין לי שום דיעה עליו – אבל כלום.

        בעיני המילה נחמד היא כל כך סתמית שאין בה שום ציון. אין לי מושג איך אבל נקטת במילה שהיא הכי פרווה בעיני.

        כאילו אם היית אומר עלי שאני פרועה, שאני קיצונית, שאני מקורית או מבריקה או מרדנית, או אפילו נקמנית – זה היה סבבה. אם היית אומר עלי שאני לא קונבנציונלית,או שאני סנובית זה הכל היה בסדר.

        ענת למשל, קראה לי יצור מאוס, זה לא עשה לי כלום, היא גם קראה לי חולת נפש וזה גם לא הזיז לי, מכיוון שיש לי חוות דעת מכאן עד להודעה חדשה שאני בריאה לחלוטין. כן, מה לעשות אחרי השריפה ולאור הסיפורים שאני מעבירה לך, כתוב שחור על גבי לבן שאני בריאה, מקסימום נייטרוטית. ומכאן היסקתי שענת כנראה מוציאה עלי כעס וזה לא הזיז לי.

        אם אני מצליחה להכעיס משהו זו גם תכונה שלי, האמת היא שאני יכולה להוציא גם אדם מן הדעת, אין לי בעיה, כי אני מזהה מהר מאוד נקודת חולשה של אנשים אחרים.

        טוב, מה אני מנסה להגיד, שהשגת בדיוק את ההיבט האירוני, המריר הזה, שיש בו את השאלה גם בשביל מה כל זה היה. אני מרגישה את זה קצת אצל אמיר. אבל, אתה יודע בכל אופן אולי עשינו משהו, אולי ואולי לא.

        אני חושבת שיש משהו גם באווירה הציבורית שצריך לצרוח הי אנחנו כאן, אנחנו אזרחים כאן, כמו שזהבה אמרה תוהו ובוהו, השבוע האחרון באמת ייזכר לדיראון בתולדות המדינה – עם החוקים האנטי-חוקתיים. אני חושבת שהימין מאוד מפחד, מאוד מפחד אם הוא יכול לבזוז את הדמוקרטיה ככה ולהגיד אחר-כך שיש דמוקרטיה.

        ולכן התחושה הזאת היא נעשית עוד יותר חזקה. התחושה של בשביל מה היה כל זה, או איפה אני חי בכלל

        אצל האנשים הנחמדים האלה, מה שמזכיר לי את גולדה שאמרה הם לא נחמדים.

        הבחירה במילה נחמדים בעיני היא מדוייקת והשיר משיג את מטרתו

        כמו שנאמר יום רודף יום ולילה, לילה בסתמיות הזאת של הקיום כאן ובשאלה בשביל מה כל זה היה.

        אין לי מושג איך מרגישים בסוריה, או באיראן, אבל יש לי תחושה שמשהו נדבק. כלומר יש רטוריקה, אבל מאחורי זה כלום.

        כן, כאשר אנשים הם נחמדים כלום בעצם לא יקרה.

        תודה לך איש יקר
        ואחר כך אתה עוד מתפלא למה בוחרים את השירים שלך. משהו מגיע מן הקרביים ונוגע בהכי כואב.

        חוה

        • שלום חוה
          אני מוכרח הודות (אם כי זה קשה לי-:) שבהתחלה הפירוש שלך למילה "נחמדים" נראה לי רחוק מכוונתי. מה שלא פוסל את הפירוש, שכן לכל מילה יש תבת תהודה משתנה אצל כל קורא.
          אבל במחשבה שניה, הבנתי שצדקת, והיה קמצוץ ויותר של ציניות גם אצלי כשבחרתי במילה "נחמדים" בדיוק מהסיבה שציינת. יש במילה הזו משהו מאד בינוני, פרווה, ויש להניח שזה יהיה האפקט של קיומנו על היקום.
          ובקשר לנושא השפיות. אם יש לך תעודה המעידה על שפיותך, אז מצבך טוב מזה של רוב האנשים שאני מכיר. לרובנו אין תעודה כזו, ואני לא בטוח שנקבל אם נעמיד עצמנו למבחן.
          תודה על ההתייחסות המפורטת לשירים, אבל אני מבקש להשתדל ולהמנע (אם זה לא קשור ממש בנושא) מעניינים אישיים ביחוד הקשורים לאנשים אחרים.
          שבוע טוב
          גיורא

          • לגיורא,

            אמנם ציינתי שמות של אנשים אבל לא ממש התכוונתי אליהם.

            כאשר הזכרתי את שמה של ענת לא ממש התכוונתי לענת. התכוונתי לתופעה של העברת ביקורת מתוך כעס וכדי להעליב.

            הרי היו כאן לא מעט מריבות וגם בעולם שם בחוץ אנשים מדברים, כמו שאתה יודע יש כעת סיפור שלם של ירושה ודברים נזרקים לחלל האוויר, כאשר אני יודעת מאיזה מניעים הם נובעים אני יודעת ממה להתרגש וממה לא.

            ההתייחסות היתה בהחלט למילה נחמדים ניסיתי באמת להדגיש את הבינוניות והפרווה של המילה הזאת. לא לכל תגובה שמתייגת אותי כאן כך ואחרת אני מתייחסת, אנחנו בסך הכל נמצאים כאן במצב של פוליטיקלי קורקט.

            לגבי צדוק, שוב, זה לא כל כך צדוק, גם חנה טאנג הציעה לך תיקונים ולא כל כך קבלת.

            חנה טאנג היא נשמה זהב, אבל אם ממילא אתה אינך מקבל את התיקונים אז בשביל מה לפתוח ככה את הבמה לתיקונים?

            מכאן שאיני יודעת מי הנפגע או מי הפוגע, ואני מרגישה שהיערת לי סתם.

            על כל פנים כוונתי לא היתה לענת כענת – אם קבלת מייל מענת ואם לא ולא לצדוק, שעל המייל שלא לא ידעתי.

            אז הביקורת בסיכומו של דבר חוזרת אליך. אני לא מבינה בשביל מה אתה מבקש תיקונים, כאשר השיר הוא כל כך אישי שלך.

            אגב, אני לא חושבת שכל אדם אפשר להחליף. היו אנשים בהיסטוריה שלא היו ברי תחליף. עכשיו הויכוח נותר ביני לבינך.

            ואם ענת נעלבה, זאת לא היתה המטרה, המטרה היא להראות שאי אפשר ללכת ולהיעלב מכל מילה שמישהו מוציא מן הפה. לגבי תעודת השפיות, מכיוון שאתה באופן אישי יודע על איזה רקע הן הוצאו עדיף היה לא להזכירן בכלל.

            חוה

          • לגיורא,

            משהו נוסף,
            אני לא אמורה לדעת עם מי אתה מתכתב ומה אתה מעלה מאחורי הקלעים.

            לא כל התפרסמות של משורר קשורה בעסקנות פוליטית. שנים רבות הספרות שמשה כצופה לבית ישראל והיתה אידיאולוגית ולכן היתה חשיבות ללמוד אותה.

            שלחתי לך אתמול מייל מאוד רגיש ואפילו לא ענית עליו. יש לי תחושה מאוד קשה של פוליטיקלי קורקט בבננות. אז אם אנחנו צריכים להגיד הן אחר כל זב חוטם שמתחיל עכשיו לכתוב, מצטערת זה לא מתאים לי, זה לא מתאים לאתר וזה לא מתאים בכלל.

            איני מגיבה אצל כל אחד, ואולי כדאי לי להתחיל להגיב רק אצל משוררים שזכו בעיני ולטעמי להכרה כמשוררים ולא כאלה שחושבים שעל כל דבר יש להם מה להגיד.

            אנחנו אמנם שווים בפני החוק
            אבל כאנשים איננו שווים. יש כאלה שמבינים יותר ויש שפחות.

            חוה

          • גיורא פישר

            שלום חוה
            כשכתבתי על "התכתבות מאחורי הקלעים" התכוונתי דווקא להתכתבות אתך. את כועסת שלא עניתי לך על המכתב, אבל למען האמת חשבתי שעניתי ,זה קורה בגלל שאת מערבת בין "הפרטי לציבורי" ואני כבר לא זוכר מה קיבלתי ממך במייל הפרטי או מה ב"בננות".
            ובקשר להצעות: המקרה של ההצעה של חנה טואג היא דווקא דוגמה מצוינת. חנה הציעה הצעה, שקלתי אותה בחיוב ,ולאחר מכן ,החלטתי שהיא לא מתאימה לי.
            אם תשווי גרסאות של שירים מהספר "אחרי זה" עם הגרסאות הראשוניות כפי שהופיעו ב"בננות", תגלי שינויים קטנים וגדולים. כל זאת תודות להצעות של אמיר אור, משה יצחקי, רות בלומרט, חנה טואג, שירה ארד, שחר מריו מרדכי, ויש בטח עוד כאלה ששכחתי את שמותיהם.
            בעמוד השני של הספר תגלי "תודות" לאגי משעול,אורית מיטל ולתמי וויסמן, ולחברים שעזרו לי לחדד את קולי". ומדובר בין היתר באותם חברי בננות שהזכרתי. אני לא מתבייש בעזרה שקיבלתי. למדתי, ואני עדיין לומד. עין אינטיליגנטית תמיד עוזרת. את זה יודעים חברי.
            נוסף לכך, מדובר בבלוג של יוצרים. לכן "סיעור מוחות" בקשר לפרטים ,אפילו קטנים יכול לתרום לכל אחד ואחד המנסה לדייק בכתיבתו.
            אני מאד שמח שאת מגיבה אצלי,ומאירה צדדים שלא חשבתי עליהם.מכריחה אותי להתעמת עם מה שכתבתי. וזה טוב. אני פשוט לא מרגיש בנוח עם המיש מש הפרטי והציבורי.
            את מבינה, כשאת כותבת על ענת שאמרה… אני חושב שאת מדברת על ענת שאמרה…
            בחיבה
            גיורא

          • לגיורא,

            יש כאן דברים שאותי הם מרגיזים אבל לא יפה להגיד את זה כאן, כי כולנו משתדלים להחמיא לכולם.

            ובכן, התפתחה מריבה או דיון בפוסט של אליאנה אלמוג שאתה היית שותף לו. זה מאוד נחמד להיות יפה נפש, "נחמד", אבל אותי זה מרגיז שאנשים שגילו את הספרות לפני שנה פתאום מנהלים כאן ויכוחים כאילו היו שועי עולם. והוויכוח עצמו מדגיש עוד יותר כמה הם לא יודעים, אבל הם גדולים פיזית והם קולניים, והם עוברים מפוסט לפוסט ומחמיאים ואני מה זה מתעצבנת.

            להרבה פוסטים אני לא נכנסת. להרבה בלוגרים. יש כאלה הרוב שאליהם אני נכנסת זכו אצלי לאהדה ולהערכה אם בשל כתיבתם ואם בשל אישיותם. יש לי הרבה ביטחון בידע שלי, וההערות אז מה אם למדת – גם זו המוזכרת צחקה עלי.

            טוב, לשאלה למה אין לי בלוג זה התחיל מנסיון ההתאבדות שלי, אבל יכלתי לפתוח בלוג במקום אחר ואני לא עושה את זה. נוח לי להגיב, חלק מן הספורים שלי אינם בנויים בכלל לעיכול אינטרנטי. ואיני רוצה בכלל להעמיד אותם לדיון. מכל אלה שיש כאן, כמו שאמרתי לך, יש כאלה שאני בוחרת להיכנס אליהם, ויש שלא, והרוב לא.

            אין כאן אחידות ברמה של הכותבים, אלה הטובים באמת אינם רבים – מה לעשות ככה זה באמנות בכלל גם בעולם בחוץ.

            לא כעסתי שלא ענית לי, כעסתי במפורש על מה שהזכרתי. האמת זה מעלה לי את הסעיף, אפילו עכשיו. צריך רק לשאול כמה משלמים על יחסי ציבור. וזה לא בושה להזכיר את זה. גם להורים של גלעד שליט היה משרד יחצנות, ועובדה – הילד חזר הביתה.

            אולי צריך עכשיו משרד יחסי ציבור למחאה הציבורית.

            חוה

  8. גיורא פישר

    ללילך
    תודה רבה רבה.

  9. מצטרפת להערה החכמה של אמיר
    אכן בשירך יש ממנטו מורי בצורתו הכי יום יומית הכי שגרתית ולא דרמטית-
    שכנים חולפים וחדשים תופסים את מקומם דווקא נחמדים אומר בציניות הדובר
    הרי בית הקברות מלא באנשים שאי אפשר בלעדיהם -לכל אחד תחליף
    שבוע נפלא
    מזל שנותר לנו חוש ההומור

  10. היי גיורא
    שיר בוהק.
    הם דוקא נחמדים… עד שבא אחד לא מחמד…
    ככה יש סטיות לטבע
    להתראות טובה

  11. אז אומר פה שלדעתי המילה 'אבוי' כל כך חיונית לשיר כי היא היחידה שבעצם מסגירה את עמדתו של הדובר לגבי העובדה שהוא מתאר. זה מבהיל אותו כל ההוצאת ישן מפני חדש הזאת, המושג בר חלוף עצמו מבהיל אותו (ולא רק אותו, גם אותי :))… ואני שואל את עצמי עוד שאלה– האם נורא כל כך להיות 'נחמד'? האם זו בינוניות להיות 'נחמד'? אני חושב שלא. אבל הרבה פעמים אני שומע ביקורת על בינוניות שמוטחת כלפיי (בעיקר על ידי אשתי:)) אז אולי אני לא האדם הנכון לענות על השאלה של עצמי :)

  12. שיר תמציתי וכה אנושי.
    מצטערת על האיחור בתגובה. בשירת שמואל הנגיד יש דוגמאות לנושא זה…

    • גיורא פישר

      שלום רות
      תודה ,למען האמת, אצל כולם ( כלומר בני הגיל המתאים) יש "את זה".בסופו שך דבר,כבר אמר החכם מכל אדם, שאין חדש תחת השמש. אני חושב שמה שמעניין באמנות, זו הדרך המיוחדת, והחומרים בהם האמן מאיר את הידוע.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר