צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

מראה הקול

 

מראה הקול

 

אַתָּה לֹא דּוֹמֶה לְעַצְמְךָ

הִיא חָזְרָה וְאָמְרָה בִּמְבוּכָה

כְּשֶׁלָּחֲצָה אֶת יָדִי.

בַּשִּׁירִים שֶׁלְּךָ אַתָּה נִרְאֶה

לְגַמְרֵי אַחֶרֶת.

 

כָּל הָעֶרֶב לֹא הִפְסַקְתִּי לִמְנוֹת

אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּגוּפִי

 

וְלֹא מָצָאתִי נֶחָמָה בַּיְדִיעָה

שֶׁלְּשִׁירַי קוֹל וּמַרְאֶה

טוֹבִים מִשֶּׁלִּי.

 

 

62 תגובות

  1. דפנה שחורי

    שיר חזק, שיר מדויק , מצייר במדויק את התמונה ואת הסיטואציה

  2. כָּל הָעֶרֶב לֹא הִפְסַקְתִּי לִמְנוֹת
    אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת בְּגוּפִי
    וְלֹא מָצָאתִי נֶחָמָה בַּיְּדִיעָה
    שֶׁלְּשִׁירַי קוֹל וּמַרְאֶה
    טוֹבִים מִשֶּׁלִּי.

    דומני שכך טוב יותר.

    • איריס אליה

      מסכימה עם גיורא לשם. אין טעם בחזרה על הפועל מ.צ.א. פעמיים. השיר נפלא ונוגע ללב. מתחברת אליו מאד. עד כמה הביוגרפיה והגאוגרפיה של המשורר או הסופר משפיעה על שירתו, ועד כמה הקורא מתייחס אליהן כנתון בבואו לקרוא את היצירה.

    • גיורא פישר

      לגיורא לשם ולאיריס אליה
      תודה
      הורדתי את ה"יש". לחלק האחר של ההצעות ועוד עניין נוסף ,אתייחס מאוחר בערב כשיהיה לי יותר פנאי.(אני עכשיו בהפסקה בין שיעורים בבית הספר).

    • הסיבה שהִצעתי להשמיט את המלים:
      שֶׁאֲנִי מוֹצֵא
      היא, בעיקרה, ריתמית.
      לאוזני, השיר מתנגן יותר טוב בלא המלים הללו. התוכן נשמר גם בלעדיהן.
      אולם אוזן היא איבר "סובייקטיבי", ודעתו של כותב השיר בעניין הזה חשובה משלי, בסופו של דבר.

      • גיורא פישר

        שלום גיורא
        קודם כל, אני רוצה להודות לך על כך שאתה שומר החומות של הציונות השפויה.
        בבהירות , בחוכמה ובהתמדה אתה נלחם נגד אלה היושבים ב"פלשתין" ובאלה המנהלים את העניינים והיושבים על זהב הריין והרוצים לשלוח אותנו אל מעבר לסמבטיון.

        ובקשר לשיר: כבר העירו על ההבדל בין שני ה"מצאתי". אתה גם צודק בקשר לסובייקטיביות של "המוזיקליות".
        אני רוצה להתייחס לעניין נוסף: האפשרות למחוק את אחד מה "מצאתי" התאפשרה מפני שאיחדת את הבית השני והשלישי.
        זו הייתה אחת האפשרויות ששקלתי בעת עריכת השיר. אך העדפתי להפריד:

        כָּל הָעֶרֶב לֹא הִפְסַקְתִּי לִמְנוֹת

        אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּגוּפִי

        וְלֹא מָצָאתִי נֶחָמָה בַּיְדִיעָה

        שֶׁלְּשִׁירַי קוֹל וּמַרְאֶה

        טוֹבִים מִשֶּׁלִּי.

        ההפרדה נועדה לאפשר לקורא פנאי להבין את הקשר בין הבית הראשון לשני.
        עניין נוסף: הביטוי "שאני מוצא בעצמי" נועד להעצים את תהליך החיטוט הפנימי אחר הפגמים.
        תודה
        גיורא פישר

        • לגיורא פ.
          זאת אכן אחת הבעיות ה"סובייקטיביות" שלי: לעולם אינני חושב מה נוח לקורא ומה לא נוח לו;
          אני תמיד חושב מה נוח לשיר ומה לא נוח לו.
          אולם, כפי שאמרתי, זה סובייקטיבי.

          • גיורא פישר

            שלום גיורא ל.
            שבוע טוב.
            העלית עכשיו נקודה חשובה ששווה דיון ,אם כי אני חושב שכבר נגענו בה בהזדמנויות אחרות.
            נקודה זו שונה מנושא "המוזיקליות" שהיא באמת משהו מאד אישי וקשורה לקצב הפנימי הפועם אצל המשורר ושונה בין אדם לאדם.

            אתה מבדיל בין מה שטוב לשיר ובין מה שטוב לקורא.
            אני לא רואה סתירה בין השניים. לעולם לא אשנה מילה או שורה או לא אכתוב על משהו גם אם הוא לא "פוליטקלי קורקט" או סיבה חיצונית אחרת. אבל כמו שבשלב הכתיבה בצורה אינטואיטיבית ובשלב העריכה בצורה מודעת -אני כל הזמן "בוחר": איפה לחתוך את השורה, איזו מילה להחליף , איפה אין זרימה נכונה איפה להשאיר רווח וליצור בית חדש. כל אלה הם מה שהמורים לספרות מכנים "אמצעים אומנותיים" או כפי שאני מכנה אותם: "מלאכת השיר" כל אלה נועדו להעצים ולהדגיש ולשרת את השיר כדי שישפיע בצורה הנכונה ביותר על הקורא
            . גם פאוזה (בית חדש) היא אמצעי אומנותי.
            אתה בודאי יודע שגוסטב מהלר נתן הוראה (שלא כל כך מקיימים אותה היום) לעשות הפסקה (ממש הפסקה) באחת הסימפוניות שלו, שלא לדבר על הפסקות בין פרקי סימפוניות או קונצ'רטי. מנדלסון, בקונצ'רטו לכינור המפורסם שלו חרג מהנוהג המקובל כשחיבר בין הפרק השני לשלישי. בכך הוא רצה להשפיע על המאזין.
            מה שרציתי לומר שיש תפקיד פסיכולוגי להפסקות שלוקחות בחשבון את ההשפעה שלהן על הקורא או השומע.
            באמצעים אלו אני מתכוון להשיג את האפקט המקסימלי של שיריעל הקורא.
            בברכה
            גיורא פ.

          • גיורא פ.
            רק עתה קראתי את תגובתך שמן השבוע שעבר.
            לדעתי, ההבדל בין מה שטוב לקורא ומה שטוב לשיר הוא עקרוני.
            הסיבה נעוצה בעצם חידושו של העולם בכל שיר ושיר (ובכל יצירה בכל אמנות שהיא, בעצם).
            מבחינה זאת, החידוש "סוטר" על פניו של הקורא, ועל כן יש להקפיד על מה שטוב לשיר ולהניח למה שטוב לקורא,
            שאם לא כן מגיעים לידי פשרות.
            ופשרות?!
            הא, פשרות אני שונא בכל לבבי ומאודי!

          • גיורא פישר

            לגיורא לשם
            אין לי חילוקי דעות אתך. נושא הפשרות לא היה אף פעם אפשרות אצלי. הדבר בולט במיוחד בחלק העיקרי של הספר שלי העומד לצאת עוד כחודשיים וממנו לא הבאתי כאן בבלוג.
            כל מה שהתכוונתי לומר הוא שפאוזה ( במקום המתאים יש לה השפעה על הקורא אותה רציתי להשיג.

          • לגיורא פ.
            עכשיו הבנתי טוב יותר את דבריך.
            כתבת: "מה שרציתי לומר שיש תפקיד פסיכולוגי להפסקות שלוקחות בחשבון את ההשפעה שלהן על הקורא או השומע.
            באמצעים אלו אני מתכוון להשיג את האפקט המקסימלי של שירי על הקורא."
            לפי התרגום שלי לעצמי זה היה אמור להיאמר כך: "יש תפקיד פסיכולוגי להפסקות שלוקחות בחשבון את מקומן ההולם בשיר, ובכך הן משיגות את האפקט המקסימלי על הקורא."
            סליחה שאני מדקדק כך!

  3. כיף לקרוא אותך שוב… אני נזכרת בחנוך לוין שכשעמדתי להגיע לראיון אצלו דמיינתי איש גדול. גדל-גוף. גדול לפחות כמו השירים והמחזות שלו. כשהגעתי לפגישה גיליתי איש צנום ודי נמוך. אנחנו רואים בעיניי רוחנו את האנשים שאנחנו קוראים. בדרך כלל הדימוי שגוי לחלוטין.
    ובורחס כתב שהספרים שאתה קורא חשובים מהספרים שאתה כותב. :)
    טוב לקרוא אותך שוב.

    • גיורא פישר

      הוי שירה

      עליך נאמר בשיר השירים ב' 14:
      יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.

      בקיצור, מתגעגעים!

  4. תַּלְמָה פרויד

    אהבתי את השיר, גיורא. כּן, ישיר, אנושי ומדויק.ונדמה לי שגם עם שמץ הומור.

    • גיורא פישר

      לתלמה
      תודה. את צודקת, התכוונתי שיהיה גם קמצוץ של הומור (אירוניה עצמית) בשיר.
      אני שמח שגם זה עבר

  5. באמת סיטואציה מביכה, הצלחת להעביר את התחושה באופן בהיר וחד.

    • גיורא פישר

      לגליה תודה.
      הסיטואציה הייתה באמת טיפה מביכה אם כי זה הכל היה עניין של כמה שניות.
      מעניין אותי לקרא את השיר של "הצד השני"

  6. אוהבת את השיר, הפשטות והכנות ועם זאת הצורה המיוחדת שלך לכתוב

    • גיורא פישר

      לחני לבנה
      תודה. זו מחמאה מאד יפה כי גם את אומרת שלשירים שלי יש קול ומראה משלהם. הפעם זה לא עומד בניגוד למראה שלי:)

  7. סיגל בן יאיר

    אני מעדיפה את הגרסה המקורית. אני חושבת שהחזרה על השורש מ.צ.א היא נכונה, ומכל מקום המשמעות היא שונה וזה אחד הדברים היפים פה וגם, בפעם השניה זה על דרך השלילה. שיר ממש ממש מצוין.

  8. אהבתי

  9. מירי פליישר

    אני דוקא זוכרת את התמונה שלך מקריא משיריך ואתה נראה בה טוב יותר ממה שאתה חושב. תבדוק איתה את העניין בזמן הקראת שיריך.:)

    • גיורא פישר

      למירי
      תודה, אבל לא שכנעת אותי. זה פשוט היה צלם טוב (מי זה היה ,אמיר?) שצילם מספיק מרחוק :)

  10. הי גיורא, חושבת שלא רק לשירים יש קול ומראה אלא לביטוי בכתב בכלל ומקסים ביטאת זאת בשיר.
    אגב, חושבת שמצאתי לך נחמה, מקרה דומה קרה לי עם שיריו של ביאליק, שכשיום אחד נתקלתי בתמונה שלו הייתי המומה וניסיתי להדביק את השירים לאותה דמות… עד היום לא נדבק.
    אז הייתי אומרת שאתה בחברה טובה:)

    • ואגב, עכשיו קראתי את התגובות ואין לי בכלל הצעות עריכה אלא אולי רוצה להסביר יותר למה השיר שלך כמו שהוא כתוב לא צריך לדעתי שינוי, ראשית כי לא מוצאת פסול בחזרה על שורש כמו ביגעת ומצאת תאמין יגעת ולא מצאת אל תאמין…אפשר לומר יגעת ומצאת תאמין ואם לא אז אל , אבל לפעמים חזרה מדייקת יותר במה שרוצים לומר ואפילו נאה.
      והקול ביחס למראה, הלוא אין זו ביקורת של הקהל על מראהו החיצוני של האדם, אלא פליאה אמיתית למראה השוני בין האיש לבין צלילי כתיבתו. כשקוראים שיר שאין לו דמות מוחשית או אפילו תמונה, שומעים צליל ונותנים לו איזשהי תמונה קבועה בראש, וככל שקוראים עוד ועוד מאותו כותב מתחזקת התמונה. ואין לאותה תמונת פרצוף או איברי גוף, כך שלא משנה מי נמצא מאחורי המילים, תמיד תהיה לדעתי הפליאה מהחיבור בין תמונת הקול לבין האדם שמאחוריה.
      וזה לא רק בשירים, אני בטוחה שמאחר ואין לי תמונה כאן בבלוג אנשים שומעים בעצם רק צליל, וכל אחד מתחבר לצליל כך או אחרת, בעוד שבמציאות במפגש של פנים אל מול פנים אשמע (וכבר שמעתי בעבר) שאני לא דומה לי:)
      והיה אדם שהתכתבתי איתו כשהיה בתקופה קשה של חייו, וכשנפגשנו הוא היה בשוק. הוא לא האמין שהעור שלי לא סגול, ושאין לי כנפיים של פיה.
      המסלול שעברתי מאז אותם ימים הוא כזה שמקדתי את עצמי לכתוב הכי קרוב שאפשר לקול החיצוני שלי ולא יעזור, כמה שלא אתאמץ תמיד אומרים לי: את לא דומה.
      ולסיום, גם אם לשיריך מראה וקול טובים משלך זה תמיד כך אצל כולם, כי אין יפה יותר מהנשמה הכותבת שירה, בשום יופי חיצוני פיסי שיהיה.

      • גיורא פישר

        לסיגל
        אין מילים במקלדתי להביע את הערכתי לדרך בה דבררת את השיר ואת קשת הרגשות של השניים הלוקחים חלק בפגישה.
        תודה רבה
        גיורא

  11. מדהים גיורא, פשוט מדהים.

    • גיורא פישר

      נועה החמודה
      תמיד הגזמת במחוות למורה. אבל טוב לדעת שגם אחרי שסיימת את הלימודים (אולי גם את הצבא?) יש לי אצלך מקום טוב בלב.

  12. עקיבא קונונוביץ

    גיורה,
    שיר חזק, יפה, מלא הומור ועצב. אין מה לשנות בו. מאד נהניתי ואפילו ריגש אותי.

    • גיורא פישר

      שלום עקיבא
      בתור משורר אתה בודאי יודע שמה שכתבת לי זה החלום של כל כותב.
      תודה
      שבוע טוב
      גיורא

  13. שיר מצויין. לא לשנות מלה! הפועל מצא נמצא כאן בשני תיפקודים שונים והוא נחוץ ומוסיף מורכבות.

    • איריס אליה

      הי סבינה. מעניינים דברייך וגם דבריה של סיגל בן יאיר. אבל השורש מ.צ.א. לא מתפקד באותה משמעות?
      מצא חסרונות ומצא נחמה, גם הנחמה וגם החסרונות הם ערטילאים ולא גשמיים… לא? והאחד, היפוכו של האחר. חסרונות – עצב. יתרונות – נחמה… לא?
      לא יודעת. ככה אני רואה זאת. אבל זה לא באמת משנה. השיר אכן נפלא.

      • איריס אליה

        וגם, כמו שכתב גיורא לשם, מנגן יותר טוב בלי המילה "יש" בבית האחרון. סליחה.לא הייתי מעזה לכתוב את זה אם גיורא לשם לא היה כותב את זה לפני.

        • גיורא פישר

          לאיריס אליה
          תודה על כל התגובות. אני משביע אותך כאן קבל עם ובלוג שלא תהססי להביע את דעתך ולהציע דרכים לשיפור השיר.
          עוד כשלושה חודשים יצא לאור ספרי "אחרי זה".בחלק מהשירים אימצתי הצעות של חברי הבלוג. אלו לא היו אף פעם שינויים דרמטיים מכיוון שברוב המקרים השירים הועלו לבלוג זמן רב לאחר כתיבתם ולאחר שעברו עיניים של חברים אינטיליגנטים ,אבל תמיד אפשר למצוא דרך לשפר ולחדד.
          לכן, אל תהססי. אני מקשיב לקולך!

      • איריס, הפעל מצא משמש פעם כפעל רגיל ופעם כחלק ממטבע לשון.

    • גיורא פישר

      שבוע טוב סבינה
      תודה. אני מצטרף לדעתך
      מתי ההשקה של הספר שלך?

  14. לי עברון-ועקנין

    זה שיר חזק ומקסים.
    בדרך כלל אנשים דווקא נראים לי כמו הכתיבה שלהם.

    • גיורא פישר

      שבוע טוב לי
      מהשמיים רמזו לי שנפגש השבוע.
      חישבי טוב טוב על המילים שלך כשתתני לי חיבוק.
      אצלי זה מסוכן, זה יכול להפוך לשיר

  15. טובה גרטנר

    כן גיורא, אנשים אומרים כל מיני דברים, כי אין להם מה להגיד, כי המילים הן רק מחליפות את הדבר עצמו.
    אין לי מושג איך אפשר לפרש את מה שאמרה, אך אני שתמיד מחפשת מחשבות כינות…. חושבת שהתכוונה לומר לא ידעתי שכשאני קוראת את השירים שלך וכשאני פוגשת אותך… זה לא אותו הדבר.
    כי הנכחות שלך מאוד חזקה, וכובשת…

    (ואתה יודע שאני לא צינית) גם אני התרגשתי לפגוש אותך, אתה ממלא את החדד.
    להתראות טובה

    • גיורא פישר

      שלום טובה
      את צודקת בכל ההירהורים שלך. אלה ואחרים רציתי שיעלו בלב הקורא כשהוא מעלה את תמונת הפגישה והמחשבות אחריה.
      תודה על מה שכתבת.
      משמיים לחשו לי שכנראה ונפגש ביום שלישי.
      להתראות
      גיורא

  16. יפה מאוד גיורא. הכל עומד פה על משפט המפתח של השיר, "בַּשִּׁירִים שֶׁלְּךָ אַתָּה נִרְאֶה". משפט שהוא חתרני כשלעצמו וניתן להתפרש לכאן ולכאן (מהאינפרא-אישיותי של הנפש במערומיה ועד האולטרא-תדמיתי של 'אישיות' המחבר).

    • גיורא פישר

      לאמיר
      תודה. אכן, ניסחת במדויק ובבהירות את אחד הדברים החשובים שרציתי להשיג בשיר קטן זה.
      להתראות
      גיורא

  17. חני ברוכין

    צובטת האירוניה העצמית שלך. המבנה מדגיש את המבוכה של הדובר המוטרד ערב שלם ב"חסרונות"…את השאלות שהשיר מעלה על הקשר בין "דמות" השיר לדמות יוצרו. אז כנראה שהקול הוא לא הכל…ומראית העין גם היא לא חזות הקול.

    • גיורא פישר

      שבוע טוב חני
      אכן, השתדלתי לתת בשיר גם קמצוץ אירוניה עצמית. אני שמח שזה עבר (לפחות לחלק מהקוראים) כי אין דבר קשה להשגה בכתיבה יותר מאשר אירוניה,כי היא בעצם תזוזה של אלפית מילמיטר מ"הדבר עצמו" ותמיד אפשר להבין ולקחת את הדברים כפשוטם.
      בשיר שאנו עוסקים בו ,אפשר לקחת את הדברים כפשוטם והם יתאימו לתחושה שרציתי להשיג.
      תודה
      שבוע טוב
      גיורא

  18. איריס קובליו

    נהדר מאד

  19. אהוד פדרמן

    אהבתי את השיר, אך הייתי מהדק עוד יותר את הבית השני, מוציא ממנו את הקול ומשנה בהתאם את הכותרת (הרי אותה מעריצה נבוכה לא הזכירה קול)

    כָּל הָעֶרֶב לֹא הִפְסַקְתִּי לִמְנוֹת
    אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת בְּגוּפִי
    וְלֹא מָצָאתִי נֶחָמָה בַּיְדִיעָה
    שֶׁלְּשִׁירַי מַרְאֶה
    טוֹב מִשֶּׁלִּי.

    • גיורא פישר

      שלום אהוד
      תודה על ההצעה. לפני שאתייחס אליה אני מבקש להתייחס למהות התגובה שלי.
      לפני מספר ימים נתקלתי במאמר חצי אקדמי שבו משורר צעיר ומוכשר ביותר הסביר את המקורות החיצוניים והפנימיים של אחד משיריו. אני חייב להודות שזה נראה לי קצת מוזר.
      אני מקווה שבהסבר עכשיו לא אקלע לאותו בור. אני מתייחס לשורות הבאות כמו שיחה בין חברים.

      הצעת לי למחוק את ה"קול" מהשיר מכיוון שאותה גברת שלחצה את ידי לא התייחסה לקול אלא למראה. כמובן שאם מוחקים את ה"קול" יש למחוק אותו גם מכותרת השיר.
      אני מקווה שאתה נותן לי מספיק קרדיט לכך שהעניין הזה מכוון. במיוחד כשנתתי את ה"קול" גם בכותרת השיר.

      אנסה להסביר את הסיבות שהביאו אותי לשלב את "הקול" שלא נשמע.
      כמו שעמדו על כך מגיבים אחרים, בין היתר עוסק השיר בצורך האנושי (אולי קמאי) לתת דמות לכל דבר. כל האנשים מכירים את הפליאה והפער בין קולו של אדם ששמעו אותו בטלפון או ברדיו, לבין מראהו כשנפגשים בו לראשונה. כמעט תמיד יש איזו אכזבה מהדמות הפיזית המתגלה מאחורי הקול.
      כשאני כותב שיר אני מנסה "להרחיב" את החוויה הפרטית שלי בצורה כזו שתיגע בחוויות של הקוראים, כי בסופו של דבר, למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מאד מיוחדים אנחנו בסך הכל מאד דומים אחד לשני.
      את החויה שעוד מעט אתייחס אליה והיא "קול השירים" ,רוב האנשים לא מכירים כי הם לא כותבים שירים וגם רובם לא קוראים שירים. כדי לחבר אותם לשיר ולחוויה הכנסתי את "הקול" כי את החוויה הזו הם מכירים.
      אך רציתי לומר שגם לשירים יש "קול". אני מאמין שהשיר צריך לתת לקורא תחושה שלאחר קריאת השיר הוא מכיר יותר את הכותב ,ואם השיר נוגע בקורא הוא יכול לדמיין בעיני רוחו את הכותב בעת התרחשות השיר.
      כשאמרה את מה שאמרה אותה גברת היא בעצם נתנה לי מחמאה גדולה כי רצתה להגיד לי "השירים שלך חיים ודימיינתי אותך לפני עיני"

      אבל השיר לא עוסק רק בזה, הוא עוסק גם ברגשי הנחיתות שרובנו סוחבים אתנו בקשר למראינו החיצוני,
      הוא גם נוגע באפשרות של היוצר ליצור לעצמו "פרסונה" שהיא נפרדת במידת מה מהפרסונה "האמיתית" שלו.
      על כך ועוד גם רמז אמיר בתגובתו.

      המציאות היא החומר שבו אני משתמש לצרכי.
      אגלה לך בסוד, היא גם לא אמרה "אתה לא דומה לעצמך" זו הדרך בה אני פרשתי את הפליאה בעיניה וההססנות בקולה.
      ועוד.

      תודה לך, אני מקווה שהבהרתי את הסיבה להשמעת קולי.
      שלך
      גיורא

      • אהוד פדרמן

        גיורא, קודם כל אני שמח על שיח הכותבים שיש לנו ותודה ששיתפת אותי בתהליך היצירה של השיר.
        אשר לגופו של שיר, אני חסיד האסכולה שגורסת שיש לקרוא בשיר את מה שיש בו, בעיקר שיר שהוא קונקרטי כל כך. כל הדברים שעלו בך בשל תגובתה של אותה גברת (אפילו אם לא נאמרו במפורש אלא שמעת אותה מדברת בעיני רוחך) הם מענינים וחשובים אך לדעתי צריך היה לפתח אותם בשיר. עניין הפער הקולי הוא מאוד משמעותי ומתחיל בפער שבין הקול שלך כפי שאתה שומע אותו בשעת הדיבור לבין אותו קול כשאתה שומע אותו מוקלט. בשיר הקצר שלך, ענין הקול כאילו תפס טרמפ על ענין הפער בין איך אדם רואה את עצמו לבין איך זולתו רואה אותו דרך יצירתו ואחר כך במציאות.
        בקיצור, לתחושתי, שני הנושאים הכבדים שנכרכו זה בזה בשיר קצר יצאו קצת פגועים מהקיצור.

        • גיורא פישר

          שלום אהוד

          גם אני בעד לקרא בשיר את מה שיש בו. אבל בשירה- הפערים שהקורא צריך להשלים הם חלק לא פחות חשוב מ"מה שכתוב". זה המקום בו הקורא משיב לחיים את המילים שכתב המשורר. אם הכל "יהיה כתוב" אז השיר יהיה פלקטי ומשעמם. הכותב הנבון (כך לדעתי) נותן ביד הקורא מספיק נתונים כדי שזה יוכל לחבר ביניהם ולכתוב מהם את "השיר שלו".

          מאחר וסגנון הכתיבה שלי מניח הרבה נתונים על השולחן, יש סכנה שאם אלך בדרכך השיר יהפוך משיר פשוט לשיר פשטני. כמו שלעתים קורה לי. אני סומך על חברי הטובים שיעירו לי על כך ואז אני משתדל לעבות את השיר או לשמוט אותו.

          אם תעקוב אחר התגובות תראה שכנראה הצלחתי לאפשר לקוראים את כל קשת ההתייחסויות (שאכן חפצתי בהן) בלי למרוח אותן על הפרצוף.

          ובקשר להערה שלך על כך שמדובר בנושאים רציניים ביותר שראוי שיזכו לפיתוח נוסף -אתה צודק.
          אני מודה שאין לי את הכוח והסטמינה הפואטית להפוך את הנושאים האלה לפואמה מרעידת אדמה וקורעת שחקים כפי שמתחייב.

          שבוע טוב
          שלך
          גיורא

  20. נ נפ נפי נפיח (נפיחחחחח) נפיחאי נפיחאיכס.

  21. שיר שטובים קולו ומראהו.

    • גיורא פישר

      Et tu שחר מריו?
      קיוויתי שמישהו יגיד שקולי ומראי טובים!

      • אהוד פדרמן

        טובים גיורא, טובים מאוד…

        אך חלילה לך לנוח על זרי הדפנה..

        • גיורא פישר

          לאהוד
          זה יותר טוב מאשר זרי הדפנה יונחו עלי.
          בערב אתייחס להצעה שלך לעריכת השיר.
          תודה
          גיורא

          • יוהאנה רוסק-לוי

            מסתבר שרק אני מתקשה להתפעל מן השיר. אבל אולי אני היא הבינונית.

          • גיורא פישר

            שלום יוהנה
            תודה על הביקור באתר שלי. קולך נשמע בשמחה. אני לא חושב שאת "הבינונית" להפך, קראת את השיר ואת והתגובות,גם טרחת להגיב ולהביע את דעתך השונה ,כל זה מעיד שאת דווקא הקורא האידיאלי, האיכפתי.
            אני מצדיע לך.
            יתכן ומה שקרה לך דומה למה שקרה לגיבורי השיר: יש פער(תמיד) בין הציפיות והמפגש. אולי בלט לך הפער בין התגובות החיוביות מאד לבין השיר גופו.
            אני יכול לשער מאין זה נובע:
            אף אחד מהמגיבים בודאי לא חושב שמדובר ביצירת מופת עולמית שתחקק בזכרון הדורות, יצירה שמקיפה בתוכנה ובגודלה את סוד הקיום האנושי. נדמה לי שההערכה נובעת דווקא מכך שהשיר הולך בקטנות ומתאר (כנראה טוב)רגע אנושי קטנטן אחד.

            תודה על הביקור. אני מקווה שתמשיכי לבקר אצלי ולהשמיע את קולך
            שבוע טוב
            גיורא

  22. גיורא היקר
    יפה מאד השיר
    לפעמים גם
    הקול הפנימי לובש דמות

    לגבי עריכות איני משוכנע
    יש לעיתים משהו אמיתי
    בראשוניות לא מהוקצעת
    שמגיע לתחנה השישית :-) (בהזדמנות)
    בהוקרה אבנר

    • גיורא פישר

      שלום אבנר
      תודה על הביקור ועל המחמאות. בהזדמנות הסבר לי למה התכוון המשורר (אתה) במשפט "שמגיע לתחנה השישית :-) (בהזדמנות)".
      ובקשר לעניני עריכה: אני לא זוכר שיר שלי ש"ירד מהשמיים" כמו שהוא.רובם ככולם עברו עריכה שלי ולעתים אני שומע להצעות חברים.
      מאחר וחלק גדול משירי אני כותב (לפחות את ההתחלה) בראש, אז שם נעשית עבודת העריכה הראשונית.

      נכון, לפעמים עריכה רבה מדי "מקדיחה את הקדירה". במקרים כאלה רצוי לעזוב את השיר ולחזור אליו לאחר זמן.
      תודה
      שלך
      גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר