בננות - בלוגים / גיורא פישר / "בכל המסיבות" עם קינוח מר מתוק של ארז פודולי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

"בכל המסיבות" עם קינוח מר מתוק של ארז פודולי

 

 

 

 

 שלום לכולם
ארז פודולי מסוכן!
 גם כשהוא רחוק בסן פרנסיסקו על המים.
הוא מטיל את ביציו בקיני זרים, וכששיריו בוקעים הם לעתים קרובות ברבורים יפי כנף, יפים יותר מהברווזים המגעגעים שבקעו בקן שלהם.

לא יכולתי להשאיר את שיר התגובה היפה שכתב לנוּם באגף התגובות.

גיורא

 

 

 בכל המסיבות  
     
גיורא פישר

 

 

בְּכָל הַמְסִבּוֹת הָיִיתִי זֶה שֶׁעוֹמֵד

אַחֲרֵי הַמַּצְלֵמָה.

לֹא מֵנִיחַ לָהּ לְהַחְמִיץ

שׁוּם חֲוָיָה.

הַיּוֹם, אֲנִי מְצַלֵּם אֶת חַיַּי

וְאֶת הַיֶּתֶר.

שׁוֹמֵר מֶרְחָק אָמָנוּתִי

מֵעַצְמִי.

אֲבָל הַיָּד כְּבָר רוֹעֶדֶת

מִשְׁמִירָה עַל יַצִּיבוּת


אוּלַי הִגִּיעַ הַזְּמַן

שֶׁאָנִיחַ אֶת הַמַּצְלֵמָה

וְאֶצְטָרֵף.

 

שירו של ארז פודולי

כְּמוֹ לַנְּסִיכָה מֵהָאַגָּדוֹת
גַּם לִי מַפְרִיעָה הָעֲדָשָׁה.
עֲדַיִן מְחַכֶּה שֶׁהָאִישׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ
יִכָּנֵס כְּבָר לַמִּסְגֶּרֶת
יַעֲמֹד לְיָדִי
אוּלַי יַנִּיחַ יָד זְהִירָה עַל כָּתֵף נוֹאֶשֶׁת.

אַל תִּדְאַג,
אַבָּא,
זֶה יִהְיֶה פוֹטוֹגֶנִי:
הִנֵּה, כְּבָר אִמַּנְתִּי אֶת שְׁרִירֵי הַפָּנִים
כְּדֵי לְשַׁכְתֵב חִיּוּךְ שֶׁל מְנַצְּחִים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

33 תגובות

  1. גיורא, כשהייתי קטנה, ממש בילדות, הייתי בטוחה שיש לי מצלמה במוח ושאני חייבת לתעד את כל מה שקורה.
    אהבתי את השיר.

  2. יפה תארת ,גיורא, את הצורך הפנימי שהתעורר בדובר לעבור מעמדה של מתבונןהמתעד את תמונות חייו, לעמדה של מצטרף המעורב רגשית וספונטנית בחווית חייו
    מטפורת המצלמה טובה בעיני ומעניקה לשיר את לכידותו

    • גיורא פישר

      לחנה
      היטבת לתאר את ההרגשה.
      הרצון "להשתתף" הוא אמביוולנטי מאחר והא גם מאפשר היפגעות גדולה יותר.

  3. סן פרנסיסקו על המים

    בחרת בבית הראשון זמן שקיים באנגלית (ואולי בעוד כמה שפות) אבל לא ממש בעברית. למה לא לומר פשוט "עמדתי מאחורי המסרטה"?
    (ולמה אתה עובר בין מצלמה למסרטה…)
    לא ברור לי ההדבל בין "הַיּוֹם, אֲנִי מְצַלֵּם אֶת חַיַּי וְאֶת הַיֶּתֶר" לעומת הצלע של הבית הראשון; נסה לחדד יותר את ההבדל הזה.
    חוצמזה חשוב על הנקודה המעניינת הבאה: אומרים שההיסטוריה נכתבת על-ידי המנצחים. באופן דומה, ההיסטוריה המשפחתית נחרטת על-ידי המתעדים: לכאורה גם אבא שלי נעדר מהרבה מאד תמונות משפחתיות ומצד שני מדפדוף אלבומים ברור מה הוא רצה לתעד (ומה לא). האיש מאחורי המצלמה נמצא בעמדת כוח. אולי רק לאיש אשר על העריכה יש כוח גדול יותר (תשאל את התלביבית שלנו…).

    • גיורא פישר

      היי ארז
      מאד מעניין מה שכתבת.
      את השיר כתבתי לפני כשלוש שנים לכן עברו כמה שניות עד שניזכרתי בסיבות שהביאו אותי לכתוב איך שכתבתי.
      "זה שעומד אחרי המצלמה" נכתב בכוונה בצורה של עגה ,כי הוא בא להעביר מאוירת המסיבה: " אתה רואה את הבחור שם, עם החולצה הכחולה, לא ,לא זה, זה שעומד אחרי המצלמה..".

      אתה צודק בעניין המעבר בין המצלמה והמסרטה. הבחירה נעשתה משתי סיבות:
      1.לא רציתי לחזור על השורש צ,ל.מ כל
      כך הרבה פעמים. אך ביחוד רציתי גם להראות שלא מדובר רק בסטילס אלא ברצף מתמשך של החיים.
      אבל אחשוב עוד על עניין זה.

      ובקשר לההערה "המשפחתית" -בלי להכיר אף אחד מבני המשפחה.
      אולי אביך היה זה שתעד את החיים. השאלה היא מי חי ממש את החיים?

      • סן פרנסיסקו על המים

        כְּמוֹ לַנְּסִיכָה מֵהָאַגָּדוֹת –
        גַּם לִי מַפְרִיעָה הָעֲדָשָׁה.
        עֲדַיִן מְחַכֶּה שֶׁהָאִישׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ
        יִכָּנֵס כְּבָר לַמִּסְגֶּרֶת
        יַעֲמֹד לְיָדִי
        אוּלַי יַנִּיחַ יָד זְהִירָה עַל כָּתֵף נוֹאֶשֶׁת.

        אַל תִּדְאַג, זֶה יִהְיֶה פוֹטוֹגֶנִי:
        הִנֵּה, כְּבָר אִמַּנְתִּי אֶת שְׁרִירִי הַפָּנִים
        כְּדֵי לְשַׁכְתֵב חִיּוּךְ שֶׁל מְנַצְּחִים.

        • סן פרנסיסקו על המים

          אַל תִּדְאַג,
          אבא,
          זֶה יִהְיֶה פוֹטוֹגֶנִי:
          הִנֵּה, כְּבָר אִמַּנְתִּי אֶת שְׁרִירִי הַפָּנִים
          כְּדֵי לְשַׁכְתֵב חִיּוּךְ שֶׁל מְנַצְּחִים.

  4. מירי פליישר

    גיורא
    בדיוק!
    זה מה שקורה בגיל הקצת יותר מבוגר
    מתחילים לחיות. ממש

  5. אהוד פדרמן

    גיורא, היטבת לתאר את השנִיוּת בעמדת הצלם – הוא לא רק מתעד אלא גם עומד מן הצד ונהנה מלגיטימציה לאי חשיפתו.
    ואפשר להשליך את העמדה הזאת לעולם הספרות, אלא שכאן חלוקת התפקידים אינה דיכוטומית והכתיבה בניגוד למצלמה היא לעולם סוביקטיבית – כמה מדמותו של הכותב נכנסת לתוך היצירה וכמה השקפתו על האחרים.
    לטעמי יצירות הספרות הגדולות הן אלו שבהן 'העט' 'מצלמת' את המציאות או הבדיון ו'מקליטה' אותה עם מינימום פרשנות של הצלם הכותב

    • אהוד פדרמן

      ועוד רציתי להגיד שעמדת הצלם היא פיתוח של עמדת הרואה ואינו נראה העומד מן הצד שאותי לפחות ליוותה בילדותי ובחלק מחיי כבוגר.
      היום לעומת זאת, אין לי בעיה להשתתף במסיבת החיים ורוב הזמן אני מרוצה מאיך שאני נראה בתמונות…

      • גיורא פישר

        לאהוד
        תודה על התגובה המפורטת.
        בתגובתך השניה תארת בדיוק את מה שהשיר בא לומר. כמו שכתבתי קודם,בעמדת הצלם יש גם משהו מההגנה.
        נדמה לי שרוב היוצרים נדחקו למקום הזה בילדותם והוא המאפשר להם להשקיף ולכתוב "מהצד".

        אצלי ,באופן אישי ההשתתפות במסיבה היא בעייתית. קודם כל בגלל ההרגל להשקיף מהצד ובעיקר מפני משהו שכתבתי עליו בשיר "ליד החֲפִיר". אולי אפרסמו בהמשך.

        ובעניין התגובה הראשונה, לדעתי אין דבר כזה "כתיבה אובייקטיבית" או כתיבה שהמספר משתדל להתערב בה כמה שפחות. עצם בחירת המילים ובחירת העובדות שהוא מביא לסיפורו כבר מוסר בצורה עקיפה או ישירה את דעתו על הגיבורים ומעשיהם.
        כמובן, רצוי שהמספר לא יאכיל בכפית את הקורא. זה פשוט לא יאפשר לקורא להפעיל את דמיונו ולהביא את עצמו לסיפור.
        תודה
        שלך

        גיורא

  6. לי עברון-ועקנין

    כל כך ריגש אותי השיר, גיורא, רציתי לבוא לאחוז בידך ולמשוך אותך להצטרף.
    כבר בשתי השורות הראשונות פעל עלי קסם כזה שפועל עלי בשירים שאני אוהבת במיוחד.

  7. זה יפה, והמשפט על שמירת "מרחק אמנותי / מעצמי" משך את תשומת לבי: אולי לא קל כל כך לַצלם לוותר על המרחק הזה, למרות היד הרועדת מהמאמץ לשמור עליו? (אבל אני בעד להצטרף).

  8. שיר מרגש.

  9. היי גיורא,
    מה נשמע?

    נדמה לי שהשיר הזה נכתב ברוח די דומה לשיר הקודם שפרסמת כאן, "בחדר הכושר", שירים שנכתבים מתוך איזו תודעת סיכום, מתוך תודעת הזמן הקצוב, ועם זאת הרצון להכריע ולהמשיך מתוך החיים ולא מתוך נקיטת התבוננות משווה, לא מתוך תובנת אזילתם.
    ד"ש חם.

    • לחן
      אתה מאד צודק בהבחנה שלך. התחלתי לכתוב רק לפני מספר שנים בגיל שאנשים מתחילים לעשות בו סיכומי שלושת רבעי הדרך. אין ספק שהמאורע המכונן שקרה לי הכריח אותי לעשות סיכומים שאולי אנשים "רגילים" דוחים לשנים מאוחרות יותר.
      תודה

  10. שְׁרִירִי הַפָּנִים= שְׁרִירֵי הַפָּנִים

  11. לבנה מושון

    שני הטקסטים – סאגה משפחתית. זה שמאחורי וזה שמלפני, הפאסיבי והאקטיבי, הבוחר והנבחר, המשקיף והנשקף, דור לדור יביע אומר.זה הזמן לחילוף המשמר.

  12. לי עברון-ועקנין

    בשם איגוד הנסיכות על העדשות, אני מכתירה את שניכם, גיורא וארז, לאבירים.

  13. שני מקומות שונים לגמרי, של המצלם ושל המצולם. אני מעדיפה להיות המצלמת, אבל לא בגלל זה מרגישה חווה פחות.

  14. שיר יפה נוגע בנושא של האמנות והחיים דרך עדשת המצלמה הביתית
    אהבתי גם את שירו הרגיש של ארז

  15. גיורא היקר, איזו התכתבות יפה ומפרה יש בינך לבין ארז בפוסט הזה
    שירו של ארז שהוספת לצד שירך – יפהפה
    ורגיש ומאיר את נושא הצילום מזוית נוספת
    שבוע טוב לשניכם נהניתי לקרוא את ההתכתבות ביניכם

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר