בננות - בלוגים / גיורא פישר / "מחלה לא ברורה" שיר תגובה לפוסט של שי אריה מזרחי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

"מחלה לא ברורה" שיר תגובה לפוסט של שי אריה מזרחי

 

 

 

 

מחלה לא ברורה

                     לשי אריה מזרחי

 

 

גְּרוּרוֹת שֶׁל מַחֲלָה לֹא בְּרוּרָה

מוֹשְׁכוֹת אוֹתִי אֶל הַמִּטָּה.

עֵינַי בּוֹהוֹת יַמִּים בַּמּוֹנִיטוֹר

שֶׁעָלָיו אֲנִי רוֹאֶה כְּבָר זְמַן רָב

קַו יָשָׁר.

אַךְ עַכְשָׁיו (כָּךְ נִדְמֶה לִי)

אֲנִי מַתְחִיל לִרְאוֹת בְּקָצֵהוּ

רְעִידוֹת קָלוֹת

אוּלַי הֵן תְחִילָתוֹ שֶׁל שִׁיר.

 

 

 

 

 

 

32 תגובות

  1. גיורא, תודה רבה – השיר באמת יפה ונכון –

    הייתי משאיר רק רעידות קלות בסיומו.

    שי

    • לשי אריה
      חן חן גם לך.
      ובקשר לשורה האחרונה:
      מאחר ואתה יודע מה ההקשר שלכבודו הובא השיר,אתה אולייכול להבין על מה מדובר גם בלי השורה האחרונה.

      אך אם היא השורה לא הייתה כתובה ,אין דרך בעולם שאפשר היה לנחש שמדובר במה שנקרא: שיר ארס פואטי.

      בברכת חברים
      גיורא

      • מסכימה איתך ,גיורא, בניגוד לשי אריה אני חושבת שהשורה האחרונה נחוצה מאותה סיבה שציינת. שיר ארספואטי טוב והמטפוריקה מקורית

  2. תל אביבית מבחירה

    יפה, גיורא. בשביל הרעידות האלה שווה לחיות. לחיי המחלות המחיות!

  3. מי שבעניין – המחלה אצלו ברורה, מאוד ברורה. ארזת את הנושא הזה יפה, גיורא.

  4. שיר קולע ויפה (ללא כל קשר להרהוריו של שי), ומחווה יפה לכשעצמה לשי.

    ואם כבר שי, אז אני לא מסכים עם הערתו. כלומר: מסכים חלקית. או שהשורה האחרונה תהפוך לכותרת, ואז לסיים עם רעידות קלות, או שתשאיר את זה כמו שזה.

    בכל מקרה, גיורא, שוררת את ה"מחלה" בצורה מרשימה ומקורית.
    רק בריאות.

  5. מבחינת הלשון נדמה לי שנכון יותר כך:
    אולי זו תחילתו של שיר.
    או אפשר אולי לומר כך:אולי זה שיר?
    בכל מקרה, השירה שמרגישה כמחלה עם גרורות, עד כדי כמעט לא להיות..(הקו הישר במוניטור),מרגיש לי נכון, תופס בגרון. אולי זה שיר –

    • לרוחה
      תודה,
      השיר ישן למדי
      אבל עכשיו , כשנגשתי להעלותו הרגשתי שיש אולי בעיה עם "זה" ולא הצלחתי להחליט מה הצורה הנכונה.
      אולי מישהו מהקוראים הבקיאים יותר יעזור.
      אני מעדיף את "אולי זה תחילתו של שיר" ולא: "אולי זה שיר"
      כי הגרסה הנוכחית מדגישה את ההיסוס וחוסר הבטחון בקריאת הסימנים.
      תודה
      גיורא

      • איריס אליה כהן

        גיורא השיר מאד יפה.אם כי פחות מוכר עבורי. מכיוון שהכל אני כותבת על המחשב. האם לא נכון יהיה לאמר, זאת תחילתו של שיר, בלשון נקבה?
        כי ניתן להבין שאתה מתייחס להתחלה, ולא לשיר. כי שיר הרי עדיין אין. לכאורה
        בכל מקרה זה מאד יפה לדעתי. והרעיון של שחר מריו להפוך את השורה האחרונה לכותרת, נראה לי חכם.

        • לאיריס אליה
          תודה על דברייך.
          בגלל מה שציינת גם אני מתלבט איך הייתי צריך לכתוב את השורה הזו.
          אם לא תבוא עזרה ממומחה כאן, אפנה למנהל בית הספר שלי אריה ברנע שהוא לשונאי פדנט בתחביבו.

          שקלתי את ההצעה של שחר מריו, אך החלטתי לא לקבלה מאחר והיא "מגלה" לקורא על מה מדובר עוד לפני תחלת הקריאה, בעוד מטרתי היא לתת לקורא ללכת אתי עד הסוף עם ההרגשה שמדובר במחלה אמיתית (והיא אכן כזו).

          אל תשכחי שלכם, קוראי ה"בננות" ההקשר כבר ברור בגלל ההקדשה שלי והסמיכות לפוסט של שי אריה.

          דרך אגב, גם אני כותב במחשב.

          תודה
          גיורא

  6. גורא, מחווה יפה בשיר יפה, מרעיד מוניטור..
    גם אני מרגישה שיש סימנים לפני כתיבה.

  7. לי עברון-ועקנין

    אולי זו תחילתו של שיר (צריך להיות "זו").
    השיר יפה! ונבהלתי מהכותרת כפי שהופיעה בעדכון. טפו חמסה על בריאותו של שי אריה וכן שלך גיורא. :))

    • היי לי,
      את צודקת כמו רוחה שהעירה קודם. צריך להיות "זו". מיד אתקן.
      אם כי המנהל אמר שאפשר למצוא גם צידוק דחוק ל"זה".
      אבל אנחנו לא רוצים להיות דחוקים ולכןנתקן.
      תודה
      גיורא

      • תַּלְמָה פרויד

        גיורא, השיר מבטא יפה את הרעיון.
        אני מסכימה עם המנהל שאפשר (בדוחק???!) גם 'זה' כשהכוונה: כל הדבר הזה (שתואר קודם) הוא תחילתו של שיר.
        ועולה בדעתי עוד רעיון (אם מוצלח פואטית או לא, זו כבר שאלה אחרת, אני כרגע בעניין הלשוני):

        'אולי הן תחילתו של שיר' – כשכוונה ל'רעידות' שנוזכרו בשורה הקודמת.

        • תַּלְמָה פרויד

          צ"ל: כשהכוונה

        • לתלמה
          תודה. אני רואה שההתלבטות שלי הייתה במקום.
          מכיוון שהדגש הוא על "הרעידות". אני מקבל בתודה את הצעתך ומתקן.

          • גיורא, גם אני חשבתי שזה מתיחס לרעידות..
            זה גם מתקשר למאמר של אגי משעול על המוזה. כשהיא באה יש רעד אמיתי (לפחות אצלי) אולי זה כתוצאה מאדרנלין שמציף את הגוף או השד יודע מה…

    • לי,
      את צודקת. כותרת הפוסט כפי שהייתה מנוסחת קודם היה בה משהו לא נעים.
      תיקנתי
      תודה
      גיורא

  8. אני דווקא קוראת בשיר שלך גיורא
    שהמחלה היא חוסר הכתיבה ואילו השיר הוא אות לחיים , מטפורה יפה
    חיים ארוכים מאחלת לך מלאי רעידות במוניטור :)

  9. ארז, סן פרנסיסקו על המים

    ראשית – השיר עובד, ויש בו רצף מטפורי מהודק מתחילתו ועד סופו.

    שנית – אני מהרהר בכישלונה של האקדמיה שלנו ללשון העברית ותוהה למה "מַשְׁגּוֹחַ" נכשלת כתחליף קביל.

    שלישית – אם כבר באק"ג (=רִשְׁמַת לֵב חַשְׁמַלִּית) עסקינן, הרי שאפשר לנצל את הטרמינולוגיה שכן נקלטה בעברית ולשחק עם "אולי זו תחילתה של רשמת שיר".

    • לארז
      תודה על ההצעה לסיים את השיר ב"אולי זו תחילתה של רַשֶּׁמֶת שיר".
      אני לא מבטל את ההצעה. אשמור אותה. אבל יש אתה שתי בעיות:
      1.המילה הזו עדיין לא "ידועה בציבור". אני לפחות לא שמעתי עליה(אולי למזלי) אם כי אני חייב להודות שאיני יודע גם מהו השם הלועזי של אותו ססמוגרף.
      2.אני לא בטוח שצריך לשזור את השורה בשדה הסמנטי הקודם. נראה לי יפה ההפתעה המוחלטת שהמילה "רשמת", מעדנת אותה.

      גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר