בננות - בלוגים / סבינה מסג / שיר מחאה מסוג אחר
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

שיר מחאה מסוג אחר

 

זה עתה חזרתי מערב הפתיחה של פסטיבל שער המתמקד ,השנה, בשירי מחאה  או  ב"קו העימות". היו שני מושבים מרתקים. ובכל זאת משהו  היה חסר. התייחסות  לקוי עימות אחרים , למשברים ולאיומים אחרים . היחיד שהתייחס ,בכמה מלים, לעימות אחר מאשר המדיני,  היה סמיח אל קאסם, ואין פלא, הוא הרי חי בגליל, וכשחיים בטבע  המשבר העובר על הטבע הוא יותר רלוואנטי. על פי תפישתי קו העימות, הפצע שבין האדם לטבע (יותר נכון  בין היזם לטבע) הוא אקוטי יותר מכל חולי אחר.

 

אני מביאה  (בודאי בשידור חוזר) שיר מחאה אקו-פואטי  שכתבתי  באחת הבצורות הגדולות  בעבר  כשהדאגה לכנרת  ההולכת ומצטמקת לעיני  התבטאה בסיוטי לילה בהם אני מחבלת  במוביל הארצי ועומדת לדין.

 

 

 

 

 אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִיזְדַקְנִים

 

 

 

 

אִם  נָכוֹן  שֶׁאֲגַמִּים   מִיזְדַקְנִים  

לֹא רוֹאִים  עָלַיִךְ;

שָׁמַיִם נְמוּכִים שֶׁלִּי  ,  אֵינְסוֹף קָּטַן ,

 עַיִן צְלוּלָה     שֶׁל  צַד-שֵׁנִי-שֶׁל-הָעוֹלָם

הַבֹּץ   הַשָּׁחֹר

  בּוֹ  יָשֵׁן

 הַבּוּרִי .

 

 

אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִיזְדַקְנִים

וְאַתְּ " תּוֹפָעָה צְעִירָה יַחֲסִית

                   עִם תַּהֲלִיךְ בְּלָיָה מוּאָץ "

כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי

                בְּ"כָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי "

 

 

    אֲנִי  אֶחְפֹּר  לָךְ  מֵחָדָשׁ  אֶת   יָם הַחוּלָה  !

שֶׁיְּסַנֵּן שׁוּב אֶת הַמַּיִם כְּמוֹ   כִּלְיָה,

 אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת   

                       הַמּוֹבִיל !

אֶפְתַּח אֶת    

              הַנְּבִיעוֹת!

 

 אָשִׁיב   לָךְ   אֶת    מֶלַח הַמַּיִם.

 

 

 

 

 

 

9 תגובות

  1. מירי פליישר

    אקשן פואטרי
    משהו מהאמונה הקבלית
    שאם נרצה מאוד ונתפלל בכוונה
    נתקן
    עם כל הכאב
    זו המלאכה של איש הרוח
    אני עושה זאת בעבודות איסוף השברים וחיבורם. אם יורשה לי.
    כתיבה כזו בודאי שואבת אנרגיות רבות אבל היא חשובה בעיני גם לדעת הקהל ואולי גם לרוח הנושבת מעל הכנרת.משהו מעבודת הנביאים . אפילו ישו.

    • מירי, תודה על התגובה העשירה, המרובדת (כמו שאומרים) — היא שיר בפני עצמה!

      כשהייתי צעירה הייתי מרדנית ממש, ועובדה– אורח החיים בו בחרתי. אבל עכשו הכל מעורר בי חמלה, אני חסה על ליבם הדואב של רוב האנשים ורוצה להראות רק את שירי הנחמה.

      בכל זאת גם שירי המחאה נכתבים ומחכים לשעתם.

      כל הזמ

  2. שיר מחאה מצמרר שמותיר מחנק של כאב בגרון אך גם אומץ ודם רותח שזועק לשינוי. השמים נפתחו והגשם יורד עכשיו. בחוץ סופה. אל דאגה

    • חגית, את צודקת. לא קישרתי בין השיר שהעלתי זה עתה, לבין הסיטואציה שבה אני יושבת בצריף שלי שבתוך החממה, במושב חמד , שעל יד תל אביב ( זה המקום שלי כשאני במרכז) ומתמוגגת מסופת הרעמים ומן התיפוף המוגבר פי כמה וכמה של הגשם על גג החממה!

  3. ים החולה ככִלְיָה, שמיים נמוכים, אין סוף קטן.
    יופי של דימויים.

    ובקשר לערב אתמול: שמחתי לפגוש אותך ואת האחרים. נדמה לי ששכחת שהערב אתמול לא היה מוקדש ל "סתם" עימותים אלא שמדובר היה בערב זכרון ליצחק רבין.
    להתראות
    גיורא

  4. יפה, כאוב ונוגע.

  5. שיר מחאה ואהבה
    אין ספק סבינה שאת מדברת "כינרתית"
    הכי טוב בעולם :)

  6. סבינה יקרה, יש מקום לפסטיבל מיוחד לנושא אקופואטיקה, לשבר הנורא בין האדם לטבע. אני בטוחה שעוד ידובר בנושא רבות.
    השיר מצמרר- הבוץ השחור בו ישן הבורי…

    • בילדותי השתכשכתי בחולה, במרחק מה מהחוף היה תאו, המיים היו בוציים, על החו רעו פרות וילדים השתוללו. הכל נעלם.
      על שפת הכנרת שתינו קפה שחור ונגסנו פיתות עם זיתים. האור היה בכל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג