בננות - בלוגים / סבינה מסג / עוד לא כתבתי די
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

עוד לא כתבתי די

 

 

לאחר שהופיע "מונוגמיה עילית" אני עורכת  בימים אלה את  "שפת ים כנרת" וקשה לי  מרוב שירים!  ובכל זאת 

 

 

 

           עוֹד לֹא כָּתַבְתִּי דַּי            

 

 

 

כִּמְעַט יוֹבֵל

אֲבָל עוֹד לֹא בִּלִּיתִי דַּי עִם הַשָּׂפָה, עִם הַיָּמִים

 וְלִבִּי בַּל עִמִּי ; כִּי לֹא אָהַבְתִּי דַּי , כָּתַבְתִּי דַּי  הִפְלַגְתִּי דַּי , נָגַעְתִּי דַּי נִסִּיתִי דַּי  יָדִי בַּעֲשִׂיַּת נִסִּים! 

הִסִּיתִי דַּי  אֶת הָרְעָשִׁים, הִשְׁלַכְתִּי דַּי  חַכָּה דַּקָּה וַאֲרֻכָּה כְּמוֹ מֵחוּשָׁהּ וְלֹא שָלַוְותִּי  כְּדַּיָּג ,

         שָׁקַעְתִּי כְּמָצוֹף, שָׁלִיתִי לִי  גּוּפִים מְלֵאִים  חַיִּים

  מְפַרְפְּרִים , מִתְנַעֲרִים וּמַתִּיזִים

                   לְכָל הַכִּוּוּנִים שֶׁל הַמִּלָּה!

 

 לֹא, לֹא הוֹצֵאתִי דַּי קְרָסִים ,בְּמוֹ יָדַי , מִתּוֹךְ לֹעוֹת דָּגִים וְהֶחְזַרְתִּים  לַיָּם אוֹ הֵטַלְתִים   לַסַּלְסִלָּה הַמְּחֻפָּה

  וְלֹא הִרְשֵתִי  לִי  לָשֵׂאת עֵינַי  אֶל עוֹד דָּגִים! וְעוֹד דָּגִים ! וְעוֹד דָּגִים!  כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ  פַּת  לְגַמְרֵי מִשֶּׁלּוֹ 

בְּתוֹכְכֵי סַלּוֹ –

לֹא, עוֹד לֹא!

גַּם לֹא

       אָיַּמְתִּי לוֹ  כְַּנִדְגָּלוֹת

וְלֹא קִיַּמְתִּי דַּי אֶת הַקַּיָּם ,לֹא שַׂמְתִּי כְּחוֹתָם

 וְלֹא פִּתִּיתִי דַּי  אֶת הַנִּסְתָּר

 לִסְתֹּר אֶת הַנִּגְלֶה  ,לְגַלּוֹת לֵב,

לָגֹל   אֶת הַבַּזֶּלֶת

  מִפִּי

 

בְּאֵר

 

מִרְיָם.

 

 

11 תגובות

  1. סבינה, בהצלחה בכל. את כמעין המתגבר..

  2. מירי פליישר

    סבינה יקרה
    ייתכן שדברי אלה יתארכו.
    מכיון שהזכרת בשורה האחרונה את אם כל הבארות ואת הבזלת היושבת על פיה החלטתי לפתוח את פי הוירטואלי שוב ולבקש קודם כל ולפני הכל את סליחתך.
    לשיר שהקדשת לאהרון לפני כמה שירים שאלתי אותך שאלה שלא הייתי צריכה לשאול ,היא בעצם נובעת מאי הבנתי את רוח סיפרך "מונוגמיה עילית" . אני הוצאתי שיר זה מהקשרו. רבות חשבתי מאז ללא כל תגובה נרגזת מצידך ועל כך אני מודה לך ולאצילותך. הבנתי קודם כל שהספר שעדיין איננו בידיי הוא מכלול של חיים ובו עליות וירידות התקרבות והתרחקות אבל , בעיקר אהבה גדולה של שניכם שמן הראוי שתירשם לפרטיה כפי שודאי יש בספר, שאני מכירה אולי רק משירים שהתפרסמו בבלוג. הבנתי שאמן זכאי לספר את חייו,זכות שלא נטלתי לעצמי עדיין מרוב התחשבות בכולם. זה כמובן לא מצדיק את הביקורת שכתבתי בשום צורה. זכותך,חייך,יצירתך,כשרונך ומחייבותך לייעוד שלך הם מה שיש לעשות. כמו השיר הזה שכתבת כאן. עבודה.
    הערצתי לך
    מירי

  3. נס הפת והדגים את סבינה !

    חושבת כמו שולמית "שפת ים כנרת" מקסים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג