לִכְבוֹד שַׁבָּת
לִכְבוֹד שַׁבָּת
אֲנִי מַרְשָׁה לְעַצְמִי
דַּפִּים לְבָנִים
לֹא מְשֻׁמָּשִׁים כְּלָל
כְּמוֹ מַפַּת שֻׁלְחָן לְבָנָה.
לִכְבוֹד שַׁבָּת
אֵינִי כּוֹתֶבֶת עֲלֵיהֶם
אֲפִלּוּ אוֹת קְטַנָּה אחת.
הַשִּׁיר
נִשְׁאַר
בַּאֲוִיר
מְעַבֶּה אוֹתוֹ לָאֲוִירָה…
וְזוֹ הַלֹּא
כָּל הַשִּׁירָה!
מכמיר לב סבינה את תמיד עושה את זה בעדנה. תודה
מאד נכון.
שבת שלום.
לשתי המלכות,
שבת וסבינה,
תודה על השירה שבלב.
🙂
את מלכת השבת סבינה
אה!
את לא רק משוררת, סבינה, את ממש ממציאה! את מדענית השירה.
נהדר. הפשר העמוק של האיסור על כתיבה בשבת.
בתקופת גידול הילדים עשיעתי לי חוק לא לנקז את כל ההשראה לדפים, אלא להניח לה למלא את הבית והחיים.
מקסים סבינה.
שבוע- טוב