סבינה מסג משוררת ומתרגמת
בחוף הדקלים משתוללים, גשם עומד לרדת…
אם הפוסט של חוה ניסה לאתר הלך נפש מיוחד לאיסטנבול.
השיר הקצר הזה מנסה לתפוש הלך נפש מיוחד למקומנו
יִשְׂרְאֵלִיּוּת
לָרוּץ עִם עָנָן בַּנְּשָׁמָה…
וְלָשִׂים לֵב לַעֲצֹר
שְׁנִיָּה לִפְנֵי הַיָּם
שֶׁאֶת הַגֶּשֶׁם
תְּ קַ בֵּ ל
הָ אֲ דָ מָ ה
לָרוּץ עִם עָנָן בַּנְּשָׁמָה…
כן, יש בזה מהישראליות: ענן כבד ואפור…
ענן בנשמה ישראלית:
לפעמים מלא תוכן
ולפעמים סתם רוח.
נשמע לע אופטימי מדי — אולי אוטופי?
בוא"נה, סבינה – שיר אדיר!!!
הכי ישראלי שיש… לעצור את העננים לפני שייברחו מערבה.
אני מציע להקים מפלגה כזו, מפלגה לעצירת העננים המבקשים לברוח הימה, קדמה, צפונה ונגבה.
העננים יישארו לאלתר! עננים עכשיו! אני מצביע עננים!
אני עוצר עננים – משמע אני קיים!
נו נו, כבר אמרתי לך שאת חתיכת גאונה, לא?
ובאשר לשאר התגובות – איני מבין מדוע השרה עליהם השיר הלך נפש אפור וכבד… לי הוא רומם את רוחי.
נשיקות רבות, יוסי
תודה, יוסי, טוב לשמוע ממך.
השיר הזה עלה בלבי בנסיעה באוטובוס טיולים עם קבוצת סופרות ספרדיות, כשהתחיל גשם בתל אביב… וחשבתי שרק אני דואגת איפה בדיוק הוא יורד.
רעיון יפהפה. אכן הישראליות יש בה מין עננה מרחפת תמיד.לפחות אם היה מזה יותר גשם.
🙂
אכן, במקומותינו שעל סף המדבר, אפילו גשם של דמעות יתקבל בברכה.
זה שיר חמוד – מר-מתוק, וגם מלוח.