נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
שאלה מורכבת שאינה בעלת תשובה חד משמעית. יפה כתבת אותה "להגיף את הגוף" – הגדרה יפה לנזירות.
אחדים מחבריי מתנסים בנזירות. גופם מוגף ואט לאט נשמתם נעשית מוגפת. עצוב לראות.
לא נעים לי להגיד, אבל על כך אמא שלי הייתה אומרת: "צרות של עשירים"
לפני הדוברת בשיר יש את כל העולמות לבחור מתוכם: ה "ביחד" זמין ובטוח, וגם "הלבד" אפשריכמנוחה זמנית מה "יחד".
מה שיש זו קצת אי נעימות בעת הבחירה (הזמנית).
כאמור: צרות של עשירים.
עזוב! איזה צרות של עשירים! זה חלק ממאבק של כל אמן ביחוד אשה. הצורך להיות לבד ולעקוב אחרי מחשבותיך בלי להידרש כל רגע על ידי עשרות אנשים שצריכים אותך. אני אם למשפחה גדולה ואשתו של צייר עם אספנים שצריך לארח, כשבאופיי אני מתבודדת.
את צודקת
לא חשבתי על זה מהכיוון המגדרי. כמו שאני לא שם לב לכך שכשאשתי חוזרת מהעבודה היא ניגשת ישר לעבודות הבית ואני-בוהה.
סליחה סבינה
אני הולך מיד לסדר את הבית לפני שתחזור.
ביי
גיורא
נושא מרתק הוא הדרך בה אנחנו בונים ביוגרפיות ומתארים פרצופים של אנשים על סמך קולם או רסיסי אינפורמציה שאנחנו משלימים בדמיוננו באופן לא מודע.
אז כדי שלא תקבלי שוק אם יצא לנו להפגש : בן 57 נשוי עם בנים. מושבניק (עד לפני 4 שנים החזקתי רפת גדולה) ומורה לתנ"ך בתיכון האזורי באר טוביה.
לצערי לא בלונדיני עם עיניים כחולות.
אני מחפשת חגורה
אם להדק..
אהבתי את המילה חמדת נתן לי תחושה של ביטחון רב לרגע..
השיר יפה מאוד סבינה
תודה, גוגו.
קצר וחד.
וזו באמת שאלת השאלות , יפה תימצת אותה לשיר
שאלה מורכבת שאינה בעלת תשובה חד משמעית. יפה כתבת אותה "להגיף את הגוף" – הגדרה יפה לנזירות.
אחדים מחבריי מתנסים בנזירות. גופם מוגף ואט לאט נשמתם נעשית מוגפת. עצוב לראות.
יפה כתבת סבינה . אין כמוך.
לא נעים לי להגיד, אבל על כך אמא שלי הייתה אומרת: "צרות של עשירים"
לפני הדוברת בשיר יש את כל העולמות לבחור מתוכם: ה "ביחד" זמין ובטוח, וגם "הלבד" אפשריכמנוחה זמנית מה "יחד".
מה שיש זו קצת אי נעימות בעת הבחירה (הזמנית).
כאמור: צרות של עשירים.
שלך
גיורא
עזוב! איזה צרות של עשירים! זה חלק ממאבק של כל אמן ביחוד אשה. הצורך להיות לבד ולעקוב אחרי מחשבותיך בלי להידרש כל רגע על ידי עשרות אנשים שצריכים אותך. אני אם למשפחה גדולה ואשתו של צייר עם אספנים שצריך לארח, כשבאופיי אני מתבודדת.
את צודקת
לא חשבתי על זה מהכיוון המגדרי. כמו שאני לא שם לב לכך שכשאשתי חוזרת מהעבודה היא ניגשת ישר לעבודות הבית ואני-בוהה.
סליחה סבינה
אני הולך מיד לסדר את הבית לפני שתחזור.
ביי
גיורא
דמיינתי אותך רווק.
נושא מרתק הוא הדרך בה אנחנו בונים ביוגרפיות ומתארים פרצופים של אנשים על סמך קולם או רסיסי אינפורמציה שאנחנו משלימים בדמיוננו באופן לא מודע.
אז כדי שלא תקבלי שוק אם יצא לנו להפגש : בן 57 נשוי עם בנים. מושבניק (עד לפני 4 שנים החזקתי רפת גדולה) ומורה לתנ"ך בתיכון האזורי באר טוביה.
לצערי לא בלונדיני עם עיניים כחולות.
שלך
גיורא
הרבה יותר מבלונדינים אני מעריכה חקלאים ועוד מורים ועוד לתנ"ך!
הרגעת אותי
תודה
גיורא
מצוין. וכמה שאנחנו צריכים את הלבד הזה!, מבלי להעליב אף אחד.אני, בכל אופן.
הוי סבינה
שיר מתוק, מזכיר שיר ילדים עם העקיתה בלב… אף אחד לא רוצה להגיך את הגוף
גיבורה
להתראות טובה
תודה, טובה. איזה שיר ילדים זה מזכיר לך?
תודה , תודה ,תודה אני לא לבד , קלעת בול.
סבינה, זה שיר יפה. תודה.
שאלה מורכבת שמובעת יפה.