בננות - בלוגים / יעל גלוברמן / מחזור שירים – 4. לאהוב
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

מחזור שירים – 4. לאהוב

 

 

 

4. לאהוב
 

כֵּן, הוּא הָיָה נִצּוֹל, אֲבָל
הִיא הָיְתָה טְרוּפָה.

חִבּוּקָהּ חָפַן אוֹתָנוּ שְׁתֵּינוּ

                                             כְּמוֹ דְּגִיגִים אֶל רֶשֶׁת הֲפוּכָה,
מוֹתִיר אֶת הָעוֹלָם מַבְרִיק בַּחוּץ                                                         
מַבְטִיחַ, מְאַיֵּם לְסֵרוּגִין
כִּבְחִלּוּפֵי עוֹנוֹת.
 
לִשְׂפָתֶיהָ הָיָה טַעַם שֶל גְּלוּלוֹת שֵׁנָּה:
מַר וּמָתוֹק. לָקַח לִי שָׁנִים
לְפַעֲנֵחַ אֶת הַטַּעַם הַזֶה.
מָצַאתִי אוֹתוֹ שׁוּב, לְרֶגַע חָטוּף       
                                             בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ: שְׁלֹשָׁה גַּרְעִינֵי רִמּוֹן    
                                             סְפוּרִים בִּקְפִידָה.

אַל תְּוַתֵּר עָלָי
אִם אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ וְיָד מֻנַּחַת עַל פִּי
אַל תִּסְתַּכֵּל בִּי כָּךְ כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה
לִקְרֹעַ אֶת מַה שֶׁמַּכְמִיר, נֵאֱבֶקֶת בּוֹ
כְּמוֹ בְּמִכְמֹרֶת.
בִּשְׁבִילִי, אֲהוּבִי, עַד הַיּוֹם
לִהְיוֹת עֲטוּפָה זֶה לִהְיוֹת חֲטוּפָה.
 

המחזור כּל אֶחד צָריךְ להתגבֵּר עַל הַבִּיוֹגרָפיה שלוֹ בן 5 שירים
אעלה שיר לפוסט בכל יום (או יומיים)
שיר 1 – באור הזה  http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4099&blogID=175

 

 

 

22 תגובות

  1. יעל,

    אני לא יודע אם שמת לב להארה/הערה שלי בפוסט הקודם שלך, אבל הנה זה שוב – המוטיב החוזר – המצמית ומכמיר -בשירייך.

    ההצפה, הכמעט-טביעה תוך יכולת להשאיר את הראש מעל המים.
    הדגיגים ברשת הפוכה, ה(אניה) הטרופה, הניצול.
    כמו האהבה (של הורייך ואחר-כך שלך) וכמו הבית (של הורייך ואחר-כך שלך) – המקלט הצף, המיטה הנסחפת, העוגן בכורסה.

    עקבית, עקבית (כחוט השני) לאורך שירייך.
    וכל-כך יפה. ומצמית.
    תודה.

    • יעל גלוברמן

      שחר,

      לא ראיתי את ההארה בפוסט "געגוע" עד שקראתי פה שהיא קיימת. זה נהדר בעיני, הגילוי הזה. הדברים שכתבת – אני לא אכתוב פה מה אני מרגישה, כי… למה בעצם?
      האמת, אני לא סומכת על עצמי עדיין, עברתי יומיים של הלם אחרי מה שברקוביץ" כתב עלי בהארץ. בוא נחכה קצת ונדבר.
      מתה לקרוא מה שכתבת.

  2. יעל, המילים פשטו צורה ולבשו גוף וראיתי וחשתי בדמויות העומדות על
    בלי-מה, תלויים בין ארץ לשמיים.
    והידיים נשלחות מאליהן לחבק את העטופה שהיא גם חטופה.
    המחזור כולו נוגע ויורד חדרי בטן

  3. יעל המשפט האחרון…
    כמו שכבר כתבתי למרות שלא ירדתי לעומק הארועים הממשיים ,מופלא בעיני איזו אמפטיה יש לך אליה שהותירה גם בך סימני עטיפה-חטיפה ולא האשמה . זו כנראה גדולתך לראות פנים רבות ולהכילן בשירתך ובאישיותך.

  4. יעל, עכשיו אני מבינה יותר את "השיר המסוכן"- "הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא לֹא
    פֶּתֶק בְּבַקְבּוּק. אַל תָּבוֹא לְהַצִּיל אוֹתִּי." כמו "לִהְיוֹת עֲטוּפָה זֶה לִהְיוֹת חֲטוּפָה".
    ה"מַר וּמָתוֹק"- שבהתמודדות הזו. ועדיין הכתיבה שלך לא כעוסה אלא רכה ומלטפת- מקסים.

    • יעל גלוברמן

      אאוץ". עלית על משהו.
      כן, זו אותה אמירה, אני חושבת.
      אותה… תנוחה בעולם

      ואני חשבתי שהשיר המסוכן הוא יחסית בטוח, במובן של לא-חושפני (לעומת המחזור הנוכחי.) חשבתי שאני מדברת – אמנם בקולי וממקומי – על איזה "אנחנו" של נשים. אחד השירים הבודדים שלי שאני מגדירה כפוליטי.
      וזה עדיין נכון, אחרת לא הייתי מרשה לעצמי לשאוג בו שורות כגון "לחיות! למות!…" אבל מסתבר שכשאתה כותב, גם כשלא התכוונת לכך "רואים לך" את החיים ו/או הנפש

  5. בעקבות מה שהסברת על השיר הקודם, אני קוראת את זה עכשיו כמונולוג של מי שגדלה בבית של ניצולי שואה. אני נזהרת כאן ואני לא יכולה להיות בטוחה, כמובן, אבל זה מסתדר ברור כל כך אחרי מה שהסברת שם (חוץ מגרעיני הרימון, שלא הבנתי). במיוחד המלה "טרופה", על כל המשתמע ממנה, והחיבוק המגונן מדי.
    תמונת הדגיגים הלכודים ברשת, עם העולם המבריק ומאיים בחוץ, יפה כל כך – והרי אין טעם שאחזור שוב על עניין המים…

    • יעל גלוברמן

      הבנת נכון. בדרך כלל אני לא אוהבת לשתול אמיתות ולצעף, אבל רק כך אני יכולה לכתוב על דברים מסוימים. מכל מקום, המחזור הזה הוא הסיבה שהפעם הנחתי שייכתב על גב הספר (שבו מופיעים השירים) שאני "בת לניצולי שואה."
      גרעיני הרימון מופיעים במיתוס פרספונה,
      וכן גם חילופי העונות — סיגל כותבת עליהם בתגובות שלה פה למטה.

  6. עדיין שוזרת בשירך את פרספונה עם גרעיני הרימון וחילופי העונות, וכעת גם יודעת את הסברך על אימך בת השלוש עשרה ,ועדיין לא התבהר לי כל השיר.
    אחזור ואקרא ,ואגיב שוב.

    • נדמה כמו התחברות של האם ובתה והפעם פרספונה בולעת "גרעיני רימון"-"גלולות שינה" שלומדת לזהות טעמם בזמן בו היא נזקקת להן בעצמה ,וכשהשינה עוטפת אותה, היא חוטפת אותה אל השאול להיות "חטופה-עטופה" עם אמה. "רגע חטוף בזרועותיך" גורם לי לחשוב על שינה-כמוות בזרועות אל-השאול , מביטה משם על העולם שלמעלה המבטיח לה שהיא חוזרת ומאיים עליה בפרידה חוזרת מהאם.
      למעשה, לאהובי יש צליל כל כך חי עד כי אני מרגישה איך הקריאה שלי לשיר איננה הכתיבה שלך אותו.
      בכל מקרה עצם היתכנות של הקריאה הזו כקריאה נוספת מוסיף לעומקו של שיר ,המוצא את דרכו אל קוראים רבים במשמעויות שונות.
      נהניתי מאוד.

  7. היי יעל את מפלחת את האהבה ונותנת לה עומק על ידי זה שאת משווה למשהו אחר… בדרך כךך השואה באהבה זה פרודיה, ופה זה כל כך פיוטי, ומעצים.
    להיות עטופה מזכיר לי מוות תכריכים, ןהצד שני להיות עטופה באהבה
    הסיכום בסוף: בשבילי אהובי… שומעת את קולך מביא את קצה ליבך, לנו הקוראים הסברת.
    להתראות טובה

    • אורה ניזר

      יעל, כל כך נעים להיות עטופה, כל כך נורא, ולא חשוב מי העוטף, ולפעמים עד שאת מזהה את העטיפה הזו את כבר ברשת ועכשיו מתחילה מלאכת ההנתקות ההתעוררות מן הסם שהרדים אותכם, לא קל, אבל אפשרי.

      • מיכל ברגמן

        לעטוף להתעטף להיות עטופה ולרצות לקרוע כל עטיפה. המצב הבלתי אפרי מתואר אצלך בדיוק רגשי שצובט.

        • אסתי ג. חיים

          מרירות הנשיקה והטעם הבלתי מפוענח, הסיום- עטופה-חטופה- כוחו של השיר הזה בתמונות המראה ההפוכה, אהבה קשה.

  8. מוטי גלדמן

    יעל, תנוח דעתך מניסוחיו הבלתי מדויקים בעליל של ברקוביץ". הנה מסתבר שוב, שאפשר להגיד מה שבא. השיר חוטף ועוטף. כה יפה.

    • אילן ברקוביץ'

      שלום ליעל, למרדכי ולמירי. בלוג של משוררת בעיני, במיוחד באתר מסוג כזה, הוא לא רק הסלון הפרטי, הוא גם במה ציבורית. אני לא רואה טעם בהטלת רפש אישי עליי רק משום כך ובכלל. יעל היא משוררת מצויינת בעיני, כי היא נעה קדימה ולא שוקטת על שמריה. צר לי שהקריאה בדברים שכתבתי היא סלקטיבית; ציינתי ברשימה את הקול החדש שהיא נושאת באמצעות "השיר המסוכן". אני לא רואה פסול בהשפעה משירתה של אגי משעול. אני כן רואה פסול באופן הדיון הזה. אינני יכול לתקן את העולם; אפילו את עצמי אני מנסה ולא תמיד יכול; אבל להתדרדר כאן לתרבות של טוקבקים הוא דבר נפסל מעיקרו. לקרוא לי חנפן; גימיקן ועוד כהנה וכהנה השמצות אישיות זה לא ראוי לא למכנים אותי כך ולא לבמה הזו שניתנת להם. לא ראיתי שאתם עושה את זה לקולגות שלכם כאן. אני גם לא עשיתי את זה מול יעל ברשימה. אני מודע לאי ההבנה שנפלה (שימו לב, מדובר בעיתון, הרשימה עברה עריכה) וכואב מאוד את פגיעתי ביעל, אבל לא חוזר בי ממה שנכתב שם ואולי גם אחזור לכך בהמשך. מכאן ועד הדרך הזו שלכם רב המרחק. יושר אינטלקטואלי הוא לדיון ביקורתי לא לתגרנות שווקים. מקווה שהבנתם את המסר שלי וגם אם לא ותמשיכו עכשיו בדרך ההתקפה האישית הנלוזה, אלה דבריי.

      שלכם, אילן ברקוביץ"

  9. יעל, להיות עטופה זה להיות חטופה.
    חודר למעמקי הבטן הרכה.
    שמת אותי על המפה. (מזל שיש מפה על שולחן הניתוחים…)

  10. הופה נגללה האבן מבאר הצפעונים . יעל תוכלי בטובך למחוק?

  11. יעל גלוברמן

    הוֹ, איפֹה הֵן הַשָׁנִים כְּשֶׁפָּשוּט עָמַדְתְּ בֵּינוֹ וּבֵין הַתֹּהוּ הַמִּתְגָּעֵשׁ בְּגּוּפֵךְ הַדַּק?
    כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הִסְתַּרְתְּ מִמֶּנּוּ, אָז: בַּלַּיְלָה
    אֶת הַחֶדֶר הַזּוֹמֵם עָשׂיתְּ בִּלְתִּי-מַזִּיק, מִקְלַט לבֵּךְ מוֹסֵךְ
    לְתוֹךְ חֲלַל לֵילוֹ חָלָל אְנוֹשִׁי יוֹתֵר.
    לֹא בַּחֲשֵׁכָה הַהִיא, לֹא בָּהּ הִדְלַקְתְּ אֶת מְנוֹרַת הַלַּיְלָה
    אֶלָּא בְּנוֹכְחוּתֵךְ, קְרוֹבָה, וְהִיא קָרְנָה יְדִידוּתִית.
    לֹא הָיְתָה חֲרִיקָה שֶׁלֹּא יָכֹלְתְּ לְהַסְבִּיר בְּחִיוּךְ
    כְּמוֹ יָדַעתְּ תָּמִיד מָתַי תַּעֲשֶׂה זֹאת הָרִצְפָּה…
    וְהוּא שָׁמַע לָךְ, וְנֻחָם.

    רילקה, באלגיה השלישית מתוך אלגיות דואינו
    תרגום: י.ג.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן