בננות - בלוגים / יעל גלוברמן / כדי לחצות את המבול צריך / להסתדר בזוגות
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

כדי לחצות את המבול צריך / להסתדר בזוגות

 

 

 כדי לחצות את המבול צריך          


 
כְּדֵי לַחֲצוֹת אֶת הַמַּבּוּל צָרִיךְ
לְהִסְתַּדֵּר בְּזוּגוֹת. נָתַתְּ לוֹ יָד.
עַכְשָׁו אַתְּ לְבַד. אָמַרְתְּ:
חוּט הַשִּׁדְרָה שֶׁלִּי יִהְיֶה
כַּלִּיא הַבָּרָק שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה. כָּךְ
הַדֶּלֶת לֹא תַּעֲבֹר אֶת סַף הַבַּיִת,
הַחַלוֹן יֵעָצֵר בַּחֲרִיקָה
עַל הָאֶדֶן הַתָּלוּל. מַיִם רַבִּים יְכַסּוּ,
אֲבָל אַתְּ תִּהְיִי מְכֻנֶּסֶת.
אֶת הָעוֹר הַדַּק הַזֶּה יַעַטְפוּ קִירוֹת.                                   
גַּם בְּקוֹמָה שלישית אַתְּ חַיָּה
כְּמוֹ מֵעַל מַרְתֵּף אוֹ בֶּטֶן אְנִיָּה.
חַיֵּי שְׁכֵנִים צְבוּרִים לְמַטָּה מִתַּחְתַּיִךְ
כְּמוֹ בַּקְבּוּקֵי שֵׁכָר קָרִים,
בְּרוּרִים לְעַצְמָם.
אַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת מַשַּׁק הַכְּנָפַיִם
שֶׁל הַגְּרִיפוֹן הַמְרַחֵף בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹ
מֵעַל לַמִּקְלָט הַצָּף, חוֹתֵר בָּאֲוִיר
בַּגּוּף הַמִּתְבַּדֵּל. אוּלַי
כְּדֵי לַחֲצוֹת אֶת הַמַּבּוּל צָרִיךְ
לְהִסְתַּדֵּר בְּזוּגוֹת. נָתַתְּ לוֹ יָד.                     
אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא נֶאֱנַח
הַבַּיִת זָז כְּמוֹ רֵאָה. בַּלַּיְלָה
הַמִּטָּה נִסְחֲפָה לְמָקוֹם אַחֵר.
אַתְּ עוֹמֶדֶת עַל הַסַּף צוֹעֶקֶת
אֲדָמָה, אֲדָמָה.
אֵין לָךְ סִכּוּי. אַתְּ פָּשׁוּט מַצְחִיקָה.
אֵיךְ הִצְלַחְתְּ לִטְבֹּעַ בָּאַמְבַּטְיָה
שֶׁעוֹמֶדֶת בְּבֶטֶן הַתֵּבָה

 
 
מתוך "אליבי", הוצאת הליקון 2000

 

 

 

24 תגובות

  1. בתמונה שלך בצד ימין , נראה שאת מחזיקה מיקרופון (לי בכל אופן ותקני אותי אם אני לא רואה טוב) את קוראת את השיר הזה בקול ואני מתכווצת מנסה לא לטבוע באמבטיה שעומדת בבטן התבה.
    השיר קשה, עצוב- " נָתַתְּ לוֹ יָד.עַכְשָׁו אַתְּ לְבַד. "

  2. יש פה כמה משפטים נהדרים כמו 3 השורות הראשונות,
    הַדֶּלֶת לֹא תַּעֲבֹר אֶת סַף הַבַּיִת,
    חַיֵּי שְׁכֵנִים צְבוּרִים לְמַטָּה מִתַּחְתַּיִךְ
    בזכותך למדתי / נזכרתי מה זה גריפון.
    יחד עם זה אני סבור שהיר ארוך מדי ואז
    העצמה קצת מתמסמסת.
    מ-"את שומעת" ועד "אדמה אדמה" זו כבר חזרה. לדעתי.

    • כן, השיר הזה בנוי חזק על צליל. כתבתי כמה כאלה בתקופה שלפני פרסום "אליבי". טוב לשמוע את המשוב שלך, למרות שמוזר לי לחשוב על שינויים בשלב הזה: יותר מדי ישן ויותר מדי מוכר.

  3. נורא מיוחד, נורא מבטן החיים ועם זאת פיוטי.
    כייף.

  4. יש לי שיר שמסתיים בבית הזה:

    אָז קַח אִשָּׁה וּבְנֶהּ לָהּ,
    קַח וּבְנֶהּ לָהּ אוֹהֶל,
    קַח וּבְנֶהּ יָתֵד,
    הָאֲדָמָה רוֹתַחַת,
    הָאֲדָמָה בּוֹרַחַת.

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2284865

    נהניתי מהשנינויות.
    אני מקווה שתודי לי אם אעיר לך ש"חוּט הַשִּׁדְרָה" ו"הָעוֹר הַדַּק" (למשל) זה מטבעות קלישאתיות. אם מראש תאסרי על עצמך מטבעות כאלה אז כל שיר שתכתבי יתעלה. מראש, תוך כדי, ההתעקשות תחבר אותך ל"מקום הנכון", גם תוכנית.

    • שולמית גלאור

      יעלי, שיר נפלא.תודה.

      מקוה שקיבלת את המייל ששלחתי לך מזמן כשנכנסת בשערי בננותבלוגס. שולמית

      • לא, לא קיבלתי את המייל. מסתבר שהיתה בעייה עם המיילים שהועברו אלי — זה התגלה כששלי חן שאלה אותה שאֵלה באחד הפוסטים ותוקן מאז, בעזרתה של יעל מלך ישראל. תוכלי אולי לשלוח שוב?

    • מבחינתי, הדרך היחידה להשתמש בצרופים כבולים בשיר היא לפרק אותם, או "להאמין להם" לחלוטין, ולהתייחס אליהם כאל ציור ריאליסטי (כלומר – לא כאל ניב או אימרה, מה שמכונה "קלישוֹת לשוניות"). המשמעות המקובלת מוחלפת במשמעות חילופית טעונה, חד פעמית לדבר שהיא מתארת. זו היתה הכוונה פה בשיר.
      דוגמא, בקיצור: ברגע שחוט השידרה הוא לא צרוף-כבול אלא ממש חוט, ואז – הופך לכליא ברק, הביטוי מתפרק לחלוטין מהמטען המסורתי שלו וטוען את השיר בצורה שמטפורה טוענת שיר.

  5. יעל, השיר מצא חן בעיני מאוד. כשאחזור לארץ אחפש את כל הספר. עשית לי תיאבון…

    • יעל גלוברמן

      עדנה, רק עכשיו גיליתי את התגובה שלך. שימחת אותי מאוד
      והלוואי שבאמת תשיגי את "אותו הנהר" – אני חוזרת עכשיו מישיבה בהליקון, ונשארו 6 (!) ספרים אחרונים שעדיין חוצצים ביני לבין הוצאת מהדורה שנייה של הספר…
      :))

  6. גלדמן מוטי

    יעל, שיר המרעיש את הנפש ומעורר בה סכנת הצפה.כתוב נהדר

    אגב, אשר לשיר על הקבצן מהתחריט שקראתי כשיר על הירח, הנה מה שמצאתי אצל לאה גולדברג בשבוע שעבר:בארץ אהבתי האביונה/ אפילו הירח בשמיים/ עומד כעני בפתח/ כפוף ורהוי וחיוור.ג" משירי ארץ אהבתי

    • יעל גלוברמן

      אילו מילים חזקות ונדיבות. תודה גדולה, מוטי.

      בעניין הקבצן והירח — זה לגמרי שלך, אני חושבת, למרות שאוהבת את הרעיון — לא מצאתי דרך לעזוב את הקבצן המסכן שלי על המדרכה ולערוק לָרעיון על אחיו שבשמיִם… אפילו כתרגיל מנטלי. כנראה משום שכתיבת השיר הזה באמת נצרבה אצלי כסוג של תמונה.

השאר תגובה ל שולמית גלאור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן