המתהווה בע"מ
  • אורה ניזר

    נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה

השאלון

    השאלון, לא אני אשבור את השרשרת הזו, וקשה לי לענות על השאלות האלה כי אין דבר אחד שהכי, ובכל זאת הנה תוצאות המאבקים הפנימיים:   הספר האהוב עלי, – תלוי באיזה גיל… טוב אז קאפקא אהובי וצ'כוב. הסרט האהוב עלי- גאבה, סרט אירני. המוסיקה המועדפת עלי- מאינדיאנית דרך קאנטרי,מוסיקה של  תפילות של כל העדות וחזנות, כולל כנסייתיות,ומוצרט, ומוסיקה ...

קרא עוד »

קצרצר

  הטלפון חזר וצילצל הרמתי את השפופרת, ראיתי על הצג שזה עופר , סגרתי את השיחה בסלולרי,  למה את לא עונה  הנה אני עונה, הייתי בשי..  טוב תקשיבי, הוא מאיץ בי ,אין לי הרבה זמן לדבר, אני רוצה שתנסי להיזכר באותו יום , כשלקחת אותי  לשדה התעופה, זה היה בסוף שבוע שעבר, פגשת שם מישהו? לא , אני חושבת שלא, ...

קרא עוד »

מילה לשולמית אפפל

   מילה     את המראות שראיתי      את הרגשות שהרגשתי      ואת המחשבות שחשבתי      מלתי בגלל קדושת הברית      ביני ובין נפשי החרדה      לצאת מגידרה  

קרא עוד »

על קצות האצבעות

  על חוף ים המלח שכבתי לידך, עיני עצומות. שתי כפות ידי על מקלעת החלומות. ואתה אינך יודע, יקירי, שאני רקדנית ב slow motion על קצות האצבעות מסתובבת בפירואטים גמישים, מרחפת מעל הזמן והחוקים ונזהרת  שלא לפקוח עינים לראות שסתם אחת שוכבת בתוכי עם ראש ציפור, רגלים כבדות של אלה כנענית, עוד מעט תפסע בבוץ שחור אל הים  בכדי לצוף.   מוזר, ...

קרא עוד »

בדממה דקה

          זה יצא עכשיו, לא מתיימר להיות שיר אלא מחשבה,אמירה.   ואני ביניכם דממה דקה ומוחי סגור לכם, ואני ביניכם ושומעת אתכם ואומרת  אותי לכם בקול דממה דקה ואתם אינכם יכולים לשמוע ושומעים רק את הדיבור שיותר קל להוציא מהראות מאשר מלב מוח הצעקה וחושבת שאולי גם אתם קול בדממה דקה ואומרים אל דומי לך   ...

קרא עוד »

ריח היופי

      רֵיחַ היוֹפִי     אֶת התצלום תְּמסְגֵר אל הקיר. הרֵיחַ יִוָתֵר בָּשָֹדֶה עִם התוּרְמוּסִים שֶבְּתוֹכַם שָכַבְתִי מְדָמָה עָצְמִי לְבֵּלָה של שגאל עָפָה מְעַל  שִיגְרַת הָבָּתִים.   אָחַר כַּךְ אסְתוֹבב אֶל צִדִי מְרִיחָה זְמָן אָחֵר, מְחָבֶּקֶת אוֹתְךָ וּמְכָבָּה אֶת הָאוֹר.            

קרא עוד »

בשנה האחרונה

בשנה האחרונה את ואני נודדות בין רופאים מומחים.     עם הרופאה לעינייני בלוטות והמומחית לענייני ריאות התנשקת, והן איחלו לעצמן ראש צלול כמו שלך כשיגיעו לגילך. בינך ובין רופא המשפחה היחסים ענייניים. לא על כולם עובדת הלשון הספרותית שלך. סיפורי רעידת האדמה והרצח בחברון בשנת 1929  ועד מלחמת השיחרור, לא תמיד עובדים.  לא את כל העולם כובשת ההסטוריה המהלכת.   ...

קרא עוד »

קמתי התרחצתי התלבשתי

זהות     היום כמו כל יום הינפקתי לעצמי תעודת זהות אחרת ומי שהייתי אתמול לא בהכרח מתרעמת, ככה צוברת לי הרבה מעצמי.  הנה הבוקר קמתי התרחצתי התלבשתי  על שיר של דוד אבידן והייתי כמוהו בלתי מרוצה מסתגלת לקול החדש שלי,  מתרעמת על ברז מטפטף, על הכריזנטמה שנבלה דוקא היום, לא חיכתה עוד יום אחד למים. עכשיו אני מוחקת את כל ...

קרא עוד »

אדם מארץ חושך בא

  את הטקסט הזה כתבתי לפני כחודש ,  מעלה אותו היום לזיכרה של ונדה רוטנברג, , אולי אפרסם פוסט נוסף על חייה והקשר המיוחד בינינו. יז"ב ארץ חושך   אדם תינוק מארץ חושך בא ומה שהשאיר מאחוריו אינו זוכר כל יום מתוודע , ידיו, רגליו ופיו מסתגל למלים שהוא פולט, ועור התוף אל הקול המשתנה, עד שעייפות לו העיניים, הרגלים, ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאורה ניזר