המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
רֵיחַ היוֹפִי
אֶת התצלום תְּמסְגֵר אל הקיר.
הרֵיחַ יִוָתֵר בָּשָֹדֶה
עִם התוּרְמוּסִים שֶבְּתוֹכַם שָכַבְתִי
מְדָמָה עָצְמִי לְבֵּלָה של שגאל
עָפָה מְעַל שִיגְרַת הָבָּתִים.
אָחַר כַּךְ אסְתוֹבב אֶל צִדִי מְרִיחָה
זְמָן אָחֵר, מְחָבֶּקֶת אוֹתְךָ
וּמְכָבָּה אֶת הָאוֹר.
יופי של שיר.
תודה רבה אומי.
אורה, שיר כזה משאיר אותי בתחושה של החמצה. כמה חבל שאיני יכולה לראות כבר עכשיו באמת את התמונה או לפחות לצלם אותה, או לפגוש את הנוף הזה. ככה באופן מיידי כשנפתחת התמונה היא נשארת בתוך מסגרת השיר והמילים ויש רצון לפרוץ אותה.
בוקר מקסים לך, וחג שמח
ופירות מתוקים..המון המון
שושנה
תודה שוש וחג שמח לך, ובכלל שיהיה שמח.
מקסים. ריחות באמת חסרים ונשארים חוויה רדומה עד שמריחים אותם שוב. ומי לא ירצה לרחף כבלה?
אולי צריך לשכב על האדמה כדי לרחף, תודה מיכל.
אורה, שיר עםה של נוסטלגיה וארוס אבל ודאי לא ט"ו בשבט, וגם לא כדאי. אפילו כמטפורה, "עץ ערום" זה עצוב, גבר ערום בשדה ממש לא. ולמה לך להיות שקדיה? זה פרחוני מדי. אני חושב שהבית הראשון הוא פיגום שאפשר להסיר ככלות השיר:
אֶת התצלום תְּמסְגֵר אל הקיר
הרֵיחַ יִוָתֵר בָּשָֹדֶה
עִם התוּרְמוּסִים שֶבְּתוֹכַם שָכַבְתִי
מְדָמָה עָצְמִי לְבֵּלָה של שגאל
עָפָה מְעַל שִיגְרַת הָבָּתִים.
אָחַר כַּךְ אסְתוֹבב אֶל צִדִי מְרִיחָה
זְמָן אָחֵר, מְחָבֶּקֶת אוֹתְךָ
וּמְכָבָּה אֶת הָאוֹר
זה שיר של ארוס, ואני מסכימה איתך שיש בבית הראשון משהו מעיק, גם עלי הוא העיק, אבל לא יכולתי להיפטר ממנו, לפעמים צריך מישהו שיעזור לך להיפטר מהמועקה הנידבקת לך ועליך כדי להיות משוחרר, נקי.
בעונג. ושיהיה לנו יום טוב.
וחג שמח . ותודה.
שיר מקסים.
תודה יעל
שיר יפה ועדין. דווקא זה שניתן לפרשו איך שרוצים , מוצא חן בעיני.
תודה אביטל
שיר נהדר
תודה אליענה
מדויק. מעורר רת ריח השדה ואהבה.
אכן זה ריח האהבה
ותודה מוטי
אורה
בקריאה שלי חוויתי פרידה מאדם אהוב. השיר יפיפה ואכן שולח אל ריח השדה, האדמה, תפרחת התורמוסים. אולי הקשר שלך לט"ו בשבט ולשיר ברור, אך לי פחות. אולי בלי משפט הפתיחה לא הייתי מצפה לשיר מסוים אלא קוראת בשקט בהנאה מרובה.
הנה הקשבתי לך ולאמיר והורדתי את ההקדמה, תודה תמי
יפה, אכן תחושה של חלום שלא מתממש.
אסְתוֹבב אֶל צִדִי מְרִיחָה – נורא מצא חן בעיני.
תודה רבה מאד איציק, את יודע לפרגן
איך פתרת עצמך? מכבה את האור… זה גדול הטבע מסביבך הריחות… אבל את הקוסמת, את מכבה את האור.
אוהבת את הממשות, זמן אחר, מחבקת אותך, מכבה את האור.
להתראותטובה
רק בהתמזגות עם קרקע הממשות אפשר להתעופף, כמה שזה פרדוכסלי.תודה טובה.
חוש הריח,
הריח כממשות,
אור וחושך,
תעופה מעל הבנאליה והשגרה.
איזה יופי.
מי יתנני אעוף כיונה, , אבל גם היא מעל , בתוך הממשות שבשיגרה, מזל יש דימיון וחלומות.
שיר יפה מאוד
איזה כיף שאמיר עזר בעריכה. אני בטוחה שעוד שירים שלך כאן בבלוגייה עם טיפה עריכה היו יוצאים נפלאים כאלה. יש לך קול ייחודי ושווה.
תודה מירי
שיר שיש בו ריח וצבע וחושך ואור וגעגוע. יפה מאוד בעיני
תודה רבי אסתי, כן יש בשיר הזה ניגודיות ויחד עם זה אהבה.
אורה
איזה יופי
ההשראה שנותן הציור המרחף לנו הכרוכים בכוח הכבידה.
מכיר את היופי של שדות התורמוסים,
והערגה אל זמן אחר
תודה שהפנית אותי אל השיר היפה הזה.
שבת שלום
תודה יצחק שקראת, ודיבר אליך.