המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
זהות
היום כמו כל יום הינפקתי לעצמי תעודת זהות אחרת
ומי שהייתי אתמול לא בהכרח מתרעמת,
ככה צוברת לי הרבה מעצמי.
הנה הבוקר קמתי התרחצתי התלבשתי
על שיר של דוד אבידן
והייתי כמוהו בלתי מרוצה
מסתגלת לקול החדש שלי,
הנה הבוקר קמתי התרחצתי התלבשתי
על שיר של דוד אבידן
והייתי כמוהו בלתי מרוצה
מסתגלת לקול החדש שלי,
מתרעמת על ברז מטפטף,
על הכריזנטמה שנבלה דוקא היום,
לא חיכתה עוד יום אחד למים.
על הכריזנטמה שנבלה דוקא היום,
לא חיכתה עוד יום אחד למים.
עכשיו אני מוחקת את כל האבק
מהמזנון, התריסים והחלונות
לא נותנת לו הזדמנות,
יורדת על החולצות, המגבות
מעמידה אותן במסדר שיצדיעו
לעוזרת שנהייתי.
מחר אולי אהייה מלכה בורבונית
ואיזה גויא יצייר אותי מרוחה
בשמן
חמוד. מצא חן בעיני הרעיון של השיר, את הקוריות שלו. חוץ מזה שאת כותבת מאוד יפה.
תודה יעל, בדיוק כרגע כתבתי לך, מצחיק. אני לא חושבת שאני כותבת מספיק טוב, אבל זה מה יש.
יש בזה הומור. הלא מרוצה מספיק.. כתוב כאן. בחסידות אומרים שגם להיות מידי שבע רצון זה בעיה, זה משתק אותנו ויונק כח מאחרים . אז תתעודדי.
תודה אביטל, זה נכון, וזה נאמר במישורי ידע שונים האיזון הוא למעשה מוות,
לאו דווקא . יש עשיר ששמח בחלקו אך לא שבע רצון. זה נכון שקשה להגיע לשם. אבל זה אפשרי.
היום-היום השגרתי מבלי לאבד תקווה להתגשמות האגדה מחר. מבוטא יפה.
כן, איציק, אולי מחר יהיה אהיה נהיה משהו אחר
אוהבת
בטח אפשר לערוך
אבל אני אוהבת את הראש הכוונה והזרימה
תודה מירי, כן יש מה לערוך, כבר שיניתי משהו.ולא אעלה את זה לבלוג מן הסתם.
דוקא מעניין תהליך עריכה.אולי לאפשר אפילו הצעות.ממביני דבר כמובן.
כן, אני תמיד שמחה לקבל הערות, אבל מתעצלת להעלות שוב אותו דבר כמעט, זה מלאה את הקןרא