המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
הטלפון חזר וצילצל הרמתי את השפופרת, ראיתי על הצג שזה עופר , סגרתי את השיחה בסלולרי,
למה את לא עונה
הנה אני עונה, הייתי בשי..
טוב תקשיבי, הוא מאיץ בי ,אין לי הרבה זמן לדבר, אני רוצה שתנסי להיזכר באותו יום , כשלקחת אותי לשדה התעופה, זה היה בסוף שבוע שעבר, פגשת שם מישהו?
לא , אני חושבת שלא, למה?
כי מישהו התלונן עליך,
מה?
התלונן, התלונן אמרתי, שראה אותך לבושה ברישול, באופן מזוויע, תנסי להיזכר, פגשת שם מישהו מהלקוחות שלך, של המשרד? מישהו שאת מכירה?
לא חושבת, בכלל לא יצאתי מהאוטו, חוץ מזה שעזרתי לך להוציא את התיק, והחלפנו מקומות, אבל מה …
רגע, הוא קוטע את דברי ,את זוכרת מה לבשת? איך יכולת לצאת ככה מהבית?, אני לא מבין,
מה זאת אומרת לא מבין? אמרתי ,מי בכלל סיפר לך שהיתה תלונה, ומה הבעיה של המתלונן האנונימי הזה, מה הוא רוצה?
לא יודע, עברה שמועה במחלקה שלי, ומישהו סיפר לי, לא יודע מי התלונן, תנסי להיזכר את מי פגשת?
אף אחד, אני אומרת לך, וחושבת שאולי זה פלדמן, לא יודעת למה, הלקוח הנודניק שכל בוקר מתקשר לבדוק אם כבר סיימנו את הכנת החוזה שלו. קיבינימט אני חושבת ולא מעזה לקלל בקול, ושואלת נו ומה ענית לרכלנים ולמלשינים?
כלום, הוא אמר, מה יכולתי לענות להם?
מה, לא אמרת כלום? ככה שתקת?
מה יש לי לענות כבר?
שדוקא אני לבושה תמיד טיפ טופ, למשל, או שזה לא עניינו של אף אחד איך אני מתלבשת מחוץ לשעות העבודה, או לפחות התגוננת שלא התלבשתי כמו חשפנית בהופעה, או משהו אחר ,
לא, לא עניתי, מה יכולתי לומר כבר, את יודעת שאני לא אוהב להתווכח סתם, אני עם כולם… תבדקי הייטב בזיכרון שלך את מי פגשת, את יודעת אין עשן בלי אש .
אתה היית איתי ראית מה לבשתי ולא היפריע לך. אם לא היה בסדר למה לא אמרת כלום?
לא היה לי זמן להסתכל עליך, בסדר? לא יודע מה לבשת,
מה לבשתי? בקיני של רקדנית בטן לבשתי, הרי היתה לי הופעה שם מול המזרקה, שכחת?
מה את רוצה? את לא התלבשת כמו שצריך, נקודה. ואל תזרקי עלי את הפשלות שלך, אני רק רוצה לעזור לך ואל תבואי אלי בטענות.
לעזור לי… ככה לעזור לי , ואיך אתה עוזר לי בדיוק? כשמישהו מנסה להרוס את המוניטין שצברתי במשך שנים במשרד, ובבית המשפט , ופתאם בגלל תלונה טיפשית של לקוח מהעשירון, על הלבוש שלי בזמני החופשי, הפרטי, על זה מתחוללת סערה?
די , די, תפסיקי , הוא קוטע את דברי, אבל אני ממשיכה,
מול תפיסת האסטתיקה של המיליונר מר פוץ , בודאי שאתה לא יכול לעמוד. מה רע בג'ינס וטריקו? מה רע בזה שמחוץ לעבודה אני מתלבשת ככה, אתה לא חושב שזו פלישה מוגזמת לפרטיות שלי? ותגיד לחברים הטובים שלך שמחר אני אצלכם בשמונה בריקודי בטן, שיכינו שטרות להדביק לי…
די, אני לא חושב שום דבר, אבל אם מישהו מתלונן כנראה שיש סיבה וזהו, ואין לי זמן עכשיו. נדבר בבית אמר
וניתק.
וניתק.
הא, חביב! אז מה זה היה בסוף? ביקיני או ג"ינס?
(לפני שנתקשר למר פוץ לברר…)
וחייבים לומר שזה שיש לו תשומת לב מחוץ לשעות העבודה זו מחמאה, גם אם הוא פוץ.
רצוי שעופר ישאר במתח
כתוב טוב, מקורי
תודה יניב שמחתני מאד.
ספור בלשי… דוקא הייתי הולכת על התממות, עד הסוף… כן יש רגע כזזה שבה להחתלבש כמו שלא צפוי…
יש בזה את הרגע הנשי ללבוש משהו שבחיים לא הייתי לובשת.
להתראות טובה
צחקתי. למרות שמי שמשעבד את עצמו מרצון לעבדות במשרד כזה ממילא לא יוצא משם אף פעם. הם מסיימים לעבוד ב-23:00 ואז מתחפרים במחילות שמתחת למשרד, שם לכל אחד יש דרגש עץ וקערת אורז קר. לא סושי. סתם אורז. ב-9:00 הם לובשים את בגדיהם המחוייטים ויוצאים לעוד יום עמל בשירות הבוס הגדול. להגיע לשדה התעופה דורש אישור מיוחד.
תודה מיכל, לעבוד זו עבדות בעיקר כשלא אוהבים את מה שעושים, אבל אם אוהבים אז זה גם עבדות?
אם עובדים 12 שעות ומעלה ביממה זו בעיה גם אם אוהבים את מה שעושים. אישית קשה לי להאמין שמישהו יכול להינות מלעבוד 13 שעות ביממה במשרד עו"ד , באמת קשה לי. יש כל מיני דברים בעולם…
תאמיני או לא ישנם כאלה מכורים שעובדים גם יותר שעות ברצף, ונהנים מזה
ואולי היא האמת לבשה טי שרט וטריקו?
ג"ינס וטריקו כמובן,
טובה, לא כל כך ברור אם זו היתממות או באמת היא לבשה ג"ינס וטריקו
מה זה עניינו בכלל? נמאס כבר.
הוא דואג לה, לשמה הטוב, לפרנסה שלה… נורא דואג…
וואו זה הרגיז אותך? תראי איך היא ברגע שני מתעשתת מן ההלם ועושה מכל המבקרים והמלחששים צחוק, שיגידו, אז מה?!
זו תגובה לשרון.
רק בקיני!
שרון , יש מיינסטרים, ויש מי שרוצה לחסום אותנו מלצאת מהמיין, או מהסטרים, אבל אנחנו לא נותר, נכון?
עיבוד יצירתי מאוד, היה צריך להתקצר למשפט שיכינו שטרות והיה בול, לטעמי
תודה שלי, נראה שיש דברים בגו
הדיאלוג כתוב טוב. כאילו מה קרה ובכל זאת יש בו נופך הומוריסטי.
מתאים לך פרוזה. סיפור מהנה.
וללשנים? התכוונת מלשנים?
כלומר מלשינים?
תודה על המחמאה איציק, צריך להיות מלשינונים,
אהבתי. מצחיק. מטורף כזה.
כן יעל, קצת מטורף באבסורד שלו, וקצת עוד דברים יותר עמוקים.
הזוי ויפה לך לספר סיפורים… יש המשך?
לתמי, סיפור קצת הזוי אבל אפשר להלביש אותו בלבוש אחר, במקום ויכוח על בגדים לעשות לו העברה למשהו אחר, פחות הזוי, דוקא בחרתי באבסורד . ועדין לא יודעת אם יש לזה המשך.
אורה, המילה הזוי היא לא שלילית היא באה כתגובת הערכה. אֶה.., לא ראיתי , לא ידעתי שאת כותבת סיפורת כל כך יפה. בפעם הבאה אגיב לאט:)
תמי יקירה, כלל לא חשבתי אחרת קיבלתי זאת כמחמאה, פשוט הסברתי משהו לגבי הסיפור האבסורד הזה, ותודה
🙂 תודה לך.
דיאלוג שוטף. שטף אותי.
כשהגעתי לסוף חשבתי שיש לך פה משהו שאפשר אולי לחדד. מותר? חשבתי שמפתה להשתמש בעובדה שבסוף "הוא" אומר – "נתראה בבית;" אולי תנסי לבנות את זה כך שיחשבו שהם רק עובדים יחד, (כלומר שהוא סוג של בוס אבל…. אחר) עד שבסוף יסתבר…
כל מה שצריך לעשות זה להוציא שלוש מילים כמו "אצלך" ו"שלי" שמסבירות שיש לה ולו משרדים נפרדים.
אילו זה היה חלק מנובלה או רומן, אין סיבה לעשות את זה, אבל אם זה ספור קצר נדמה לי שזה רעיון טוב.
כמובן שזה לא הכרחי בכלל, ומי שאל אותי בעצם. לשלוח? אשלח
יעל, תודה וטוב שכתבת ושלחת , את בהחלט מאירה את עיני, מאחר וזה קצר אפשר להוריד את שלי וכ" עדין איני יודעת אם יהייה לזה המשך או פרק קודם, אז אשאיר כך, עד שיבוא אליהו.
באמת הזוי במובן הטוב! 🙂
תודה לי שמחה על תחושת ההזיה.
מעולה, מעניין, מושך , ועמוק בצורה שנונה וכייפית.
תודה נורית, ותודה שקראת בין השיטין