בננות - בלוגים / / אבא שלי משורר מחאה, או, על שתיקתם של התימנים
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

אבא שלי משורר מחאה, או, על שתיקתם של התימנים

 

אבא שלי משורר מחאה או על שתיקתם של התימנים

 

לאבא שלי קוראים אהרן אלמוג. לשעבר מבורת.  הוא תימני, מה שהופך אותי לתימניה למחצה, דבר שלצערי (או לשמחתי, תלוי מאיזו זווית מסתכלים על זה) כמעט ולא רואים עלי בכלל. סבא שלו עלה ארצה בעליית אעלה בתמר, הוא היה מבין אלה שבנו את כרם התימנים, שם נולד אבא שלי.

אף אחד לא מדבר על התימנים. אם כבר מדברים עליהם, בעיקר מספרים עליהם בדיחות, חלקן מצחיקות. אישה אחת שנמצאת באחת הקבוצות שאני מנחה סיפרה לי בדיחה מהחיים שהצחיקה אותי מאד: היא גרושה, לא מקבלת מזונות, וביטוח לאומי הפסיק לשלם לה מזונות כשגילו שיש לה חבר. היא תבעה את ביטוח לאומי, ובמשפט כשטענו כנגדה שיש לה חבר שחי איתה ולכן לא מגיעים לה מזונות היא אמרה: איזה חבר? הוא תימני! להוציא כסף מתימני זה כמו להגיד לבן אדם מת: תנשום! היא זכתה במשפט.

אז באמת יש הרבה בדיחות על תימנים, ומעבר לבדיחות לא ממש מדברים עליהם.

הם הגיעו לכאן כמעט ראשונים, ב 1881, הם בנו חלקים נרחבים מהארץ הזאת, ובכל זאת לא מדברים עליהם. גם המזרחים המקצועיים, אלה שמדברים רק על קיפוח המזרחים, לא מדברים על התימנים.

ואבא שלי תימני. והוא משורר. משורר נפלא. אחד הטובים בארץ. יש לו קול ייחודי, אף אחד לא כותב כמוהו. וכמו הרבה תימנים אחרים הוא איש שקט, וצנוע, לא מבקש לעצמו כמעט דבר, אומר תודה על מה שהחיים נותנים לו, כותב שירה מופלאה, כבר שנים רבות.

קציעה עלון בספרה "אפשרות שלישית לשירה: עיונים בפואטיקה מזרחית" הראתה לי משהו שמזמן כבר חשדתי בו. היא הראתה לי שאבא שלי הוא משורר מחאה. כאמור, חשבתי ככה תמיד, מהרגע בו קראתי את שירו "ביאליק לא היה תימני", אבל לא יכולתי להיות בטוחה לגמרי, כי הוא  כאמור כל כך שקט,לא דורש דבר, צנוע.

עלון מצטטת בספרה את אחד משיריו של אבי: "לא קוקוס":

לא סובין לא קקאו לא קוקוס

אכלו חילבה רבותי הוקוס פוקוס ותראו

שתהיו טובים כמלאכים ותפתחו

רגישויות סמויות כילדים,

דברים שלא ראיתם עד כה יהיו לפתע

ברורים. הגבעות יהפכו להיות

הרים. העקוב יהיה למישור  ותוכלו כמאמר

הבריות לתפוס את השור

בקרניו. ילדיכם ישחקו תופסת ויירבו

כרימונים. תרצו לנשק אפילו לשכנים

תוכלו לטאטא מדרכות כאילו היה זה

משחק ילדים. מדינתכם תשגה. עצמותיכם

כדשא תפרחנה ומן החוח

יעלו ורדים.

עלון טוענת  שאבא שלי פונה בשיר לקהל קוראי השירה המסומנים כקהל שבע והוא מספר לקהלו, ציבור אשכנזי, על מצוקות אחיו התימנים. היא ממשיכה ואומרת, כי תחת מסווה הומוריסטי קליל, מסתתר שיר מחאה חריף ביותר הזועק כנגד הסטריאוטיפים המיוחסים לתימנים- "שתהיו טובים כמלאכים", וגם  כנגד מיצובם הסוציו אקונומי הנמוך והעסקתם בעבודות דחק כמו טיאטוא מדרכות. היא מראה כי הזדהותו של אבא שלי היא עם התימנים אל מול קהל קוראיו, כשהוא משתמש במילה "מדינתכם" ולא "מדינתנו". לדעתה צירוף המילים "מדינתכם תשגה" מסתיר כעס: מדינתכם תשגה בשל הניצול המחפיר שאתם מנצלים את התימנים. היא ממשיכה ומראה כיצד בשתי השורות הראשונות בהן מופיע הציווי "איכלו חילבה רבותי"  ובשורות הממשיכות את השיר ומתארות מה יקרה למי שיאכל חילבה אומר אבא שלי: התימנים עונים על כל משאלותיכם, הלא כן? ולמרות זאת ברור כי אינם מצויים כלל בעמדה נחשקת, אלא להיפך, הם מוצבים בתחתית הסולם. ( עמוד 60)

וכך, בזכות קציעה עלון, נוכחתי לדעת כי הדבר שחשדתי בו תמיד הוא נכון: מתחת לצניעות, לשקט, לנימוס, לוויתור- אבא שלי הוא משורר מחאה.

ובכמה הומור הוא עושה את זה, ובאיזו עדינות שהוא עושה את זה. אותה עדינות שהיא עדינותם של התימנים, אותה עדינות שמאפשרת לכולם להתעלם מהם, להשכיח אותם מלב.

יש היום לא מעט משוררים מזרחים צעירים, חלקם מוזכרים בספרה של עלון, שכותבים בגלוי ובזעקה את המחאה שלהם כנגד הקיפוח שהם חווים. הכתיבה הזאת חשובה, ובכל זאת אני כועסת עליהם. כמו שאני כועסת על אלי אליהו, שכתב בעיתון הארץ מאמר העוסק בספרה של עלון ולא הזכיר את שמו של אבא שלי אפילו פעם אחת. כולם הוזכרו שם במאמר הזה: מואיז בן הראש, מתי שמואלוף, אלמוג בהר, ארז ביטון, סמי שלום שטרית, פרץ דרור בנאי, ויקי שירן, שמעון אדף, רוני סומק, חביבה פדיה, ברכה סרי, אמירה הס, יעקב ביטון. כולם, כל אלה שכותבים במזרחית או לא כותבים במזרחית, ורק אבא שלי, הוותיק מכולם, שהוציא יותר ספרי שירה מכל אלה שהוזכרו, שזכה בפרס ברנר, פרס ביאליק ובפרס ראש הממשלה, שחגג השנה את יום הולדתו השמונים, רק את שמו לא מצא לנכון אלי אליהו להזכיר. האם זה מקרי שפרט לברכה סרי, הוא גם היחיד מבין כולם שהוא תימני? האם זה מקרי שכל המזרחים הצעירים המוציאים אנתולוגיות וקבצי שירה חדשות לבקרים ועוסקים ללא הרף בקיפוח המזרחי לא פונים לאבא שלי בבקשה לפרסם משיריו?

אני חשה שאין זה מקרה. שגם בתוך המזרחים שמוחים ונלחמים, גם שם שוכחים את התימנים.

אני גדלתי  כשאני משתאה לנוכח כישרונו המופלא של אבא שלי, אך לא פחות מכך לנוכח שתיקתו ועדינותו,  אל מול העובדה כי מעולם לא דרש לעצמו דבר, למרות שהגיע לו, ומגיע לו. בזכות ולא בחסד.  בזכות היותו משורר גדול. לא פחות מכך.

והתימנים שותקים. אבל אני, שאני תימניה רק למחצה, לא רוצה לשתוק יותר.

 

על שתיקתם של התימנים/ אהרן אלמוג

אל בית סבי באו תימנים ממחנה יוסף

ישבו ושתקו

כשאחד שר השני חיכה

כך גדלתי בין נהמה

 לשתיקה

עכשיו התקינו לאבי טלפון והוא יושב

ומחכה לצלצול

שמונים שנה שתק שתקו אבותיו

עכשיו הוא רוצה שיקשיבו לדבריו

  

 

 

82 תגובות

  1. מירי פליישר

    זכית וראית ואף ציינת ומחית. מקווה שתיקרא מחאתך ובינתיים גם אביך זכה- בבת מבחינה שכמותך. ראוי הוא לכך מאוד.

  2. אבנר אריה שטראוס

    תפסת את השיר בקרניו.

  3. הסיבה האמיתית לכך שאבא שלך לא נזכר היא כי הוא פשוט משורר אמיתי ולא "מקופח מקצועי". שירתו לא זקוקה לתירוצים בשביל להשמע ולהקרא. לא את ולא אנחנו זקוקים לפרשנות של קציעה אלון כדי להעריך את כתיבתו של אביך. הוא לא היה אף פעם "תימני מחמד" גם לא "תימני מקצועי" גם לא "משורר מחאה". הוא פשוט משורר מצוין.

    • אבא של אליענה חסרונו העיקרי והיחיד שאינו עסקן שירתי ציבורי. הוא משורר וסופר שבמובן מה כתיבתו הפתוחה והרעננה והמצחיקה בחכמתה הקדימה את זמנה. אז בחשבון הרווח/הפסד של אלמוג ככל משורר תעמוד לו צניעותו, גם היא, ובתו אליענה שלא כל משורר זוכה בשכמותה…

  4. איריס אליה כהן

    מרתק ביותר, אליענה, ואני לא מכירה מספיק., זה בטוח. את יכולה להביא עוד?

    שבת שלום , יקרה.

  5. אליענה, השבוע התפרסם ב'ידיעות' שיר מרשים מאוד של אביך – 'לאן נעלמו החמורים', שמו (אם אני מדייקת מהזיכרון). ואין לי ספק שמי שקורא גם משיריו האחרים, מתרשם ומעריך. בעיניי דווקא זה שהוא אינו מסתופף בחבורה נושאת 'כותרת' או דגל 'קבוצתי' היא כוח, לא חולשה. כמו שעדינות התימנים שהזכרת, היא (גם) כוח.
    כתבת דברים נוקבים, והרשי לי להביע הזדהות ולברך אותך על הנחישות וגילוי הלב.

    אחרי קריאת השיר של אביך השבוע תיכננתי לכתוב לאימך מייל – והקדמת אותי בפוסט שלך. אכתוב לה, כאמור ואמשיך בדיאלוג, שחלקו אישי. בינתיים מסרי לה ד"ש חם.

  6. יפה מסתך על אביך.

  7. איזה יופי אליענה
    כמה יפה שאת מביאה משיריו של אביך
    אולי אם בבית הספר היו מלמדים אותי את שיריו לא הייתי מתחיל לאהוב שירה רק בגיל 56
    השיר הראשון הוא אחד משירי המחאה החזקים ביותר ששמעתי
    זה פשוט מדהים איך בהומור כזה חד כתער מצליח אביך להעביר את המסר
    אני ממש שמח שקציעה עלון שכתבה עבודה נפלאה אמרה לך את דבריה ומין הסתם תמשיך לחקור
    אני מוקסם ושמח שנתקלתי בפוסט שלך
    ולגיורא
    אומר לך לא צריך כל פעם שעולה משהו אמיתי לטאטא מתחת לשטיח במיוחד שלא אכלת ״חילבה״
    זה כמובן היה בהומור שלא תפגע חלילה
    תגיד לי גיורא איך אתה יכול לפרש את השיר אם לא כשיר מחאה
    כנראה איש כמוני ש36 שנה פועל כאיש מחאה מבין זאת יותר בקלות
    תודה. לך ותביאי עוד
    אחפש את הספר של אהרון אלמוג בחנויות

    • גיורא פישר

      שלום דוד
      לא טענתי שהשיר אינו "שיר מחאה". טענתי שאהרון אלמוג לא צריך להיות מתויג כמשורר מחאה, או כמשורר מזרחי.הוא לא זקוק לפרסומת הזאת שבחלק מהמקרים מכסה על כלום פואטי.
      אהרון אלמוג נחשב בין המשוררים הטובים שלנו בזכות שירתו (שיש בה הכל, גם מחאה חברתית). זה שרבים לא מכירים את שמו, לא קשור לענייני "השכחה" אלא למצב השירה באופן כללי, ולכך שמפאת גילו ואופיו ,אהרון אלמוג לא נמצא בזרקורי העיתונות הכתיבה והאלקטרונית.

      • בוקר טוב גיורא
        אני שמח שאנו משוחחים אולי נצליח להבהיר כמה דברים
        אז ראשית אתה כן אמרת שהוא לא משורר מחאה

        א היה אף פעם "תימני מחמד" גם לא "תימני מקצועי" גם לא "משורר מחאה". הוא פשוט משורר מצוין.
        וגם אם אקבל את דבריך שהוא משורר מצויין ולא היה צריך את המדף הפוליטי של משורר המחאה כדי להתפרסם אז תאמר לי בכל זאת מדוע לא התפרסם כמו בני גילו בדרך הרגילה
        אני עדיין לא קראתי אותו ואעשה זאת בקרוב
        אבל תאמר לי אתה שאתה בקיא יותר ונתת לו כל כך מחמאות האם הוא פחות טוב מנתן זך שלא התפרסם
        אולי כי לפחות בתקופתי לא לימדו אותו בבית הספר והעדיפו את ביאליק ונתן זך
        תסביר לי גיורא
        גם אתה התחלת לכתוב מאוחר אבל נראה לי שהיית מחובר לשירה יותר ממני האם אתה יכול לפתוח את עיניי ולהסביר לי
        לגבי אי פרסומו גם כמשורר מחאה צריך לתקן זאת
        אני מניח שישנם סיבות מאד מענינות מדוע לא עמד על במות בזמן מחאות הפנתרים שהרי זה בן היתר הביא את פירסומם של משוררי המחאה הוותיקים
        ולסיכום חלק מהתשובה אולי מצויי במיוחדות של אהרון אלמוג בשירו הראשון
        שהוא כמו שהגששים אמרו מכניס לאלה שהוא מכוון את המחאה את כל האלמנט בחיוך שירי מדהים

        • גיורא פישר

          שלום דוד
          הסברתי כמיטב יכולתי, כנראה הדלה.

          זה נפלא שהגעת בשנים האחרונות לשירה. על כך נאמר: מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא.
          כידוע לך אני לא רק רפתן, אלא גם מורה. וכמורה אומר לך: אתה באמת צריך להשלים חומר!
          יש בהחלט פוליטיקה בבחירת החומרים הספרותיים שלומדים תלמידי ישראל, עם כל זאת, אי אפשר להמעיט מחשיבותה של הפואטיקה של נתן זך, והשפעתה (יש הטוענים- ההרסנית) על השירה העברית.

          בברכת הצועדים בבוץ השדות
          גיורא

          • אני לא ממעיט לא בביאליק לא באלתרמן ולא בנתן זך שביקר אותו כל כך
            אני צריך להשלים חומר ואני משלים באנטנסיביות בסדנאות
            מי שעכשיו עוזר לי מאד זה יקיר בן משה משורר ומורה מוכשר ידען נפלא שמביא לפניי בחן רב כל כך את ידיעותיו
            אבל עדיין לא ענית לי מדוע אם לא כמשורר מהפכה לפחות כמשורר בן דורו של זך לא התפרסם אהרון אלמוג
            עדיין מעונין בתשובה
            אתה יודע הרי שהחקלאים הם עקשנים

          • שלום דוד
            המון משוררים טובים לא פחות מאהרון אלמוג ,לא התפרסמו כמו נתן זך. לפעמים זה עניין של מזל,לעתים פוליטיקה,ובהרבה מקרים גם עניין של כשרון.
            קל למדוד "למי יש יותר גדול" אבל קשה למדוד "מי יותר טוב". אין חולק על כך שנתן זך במיטבו הפואטי (לא הפרסונלי) הוא מהגדולים ביותר, וראוי למקום בו הוא נמצא.
            בניגוד למשתמע מדברי אליענה ומדבריך, אהרון אלמוג נמנה תמיד עם המשוררים המוערכים, וכמו שכתבה אליענה זכה להכרה ממסדית (ראה הפרסים הרבים שזכה).
            מכיוון שהיום מאד האופנה "מחאה חברתית, פואטית, מינית וכו.." ורק בעזרת הדגלים המתנופפים התקשורת מתעניינת. אליענה מתרעמת שאביה נדחק הצידה.
            אני מבין את תחושתך אליענה, אבל חישבי על זה כך:מי שמתעניין בשירה ,מכיר את יצירתו של אביך. אוהב ומעריך אותה בלי הכותרות. ומי שמתעניין רק בכותרות ובמחאות, היה זוכה לראות את שמו של אביך עם עוד כמה משוררים חשובים, וחשובים פחות פחות פחות פחות. הוא לא היה זוכר מרשימה כזו, לא את שמם, ולא את שמו של אביך.
            לעומת זאת, אין לי ספק, שבכל רשימה רצינית העוסקת בשירה העברית, אביך יתפס מקום של כבוד.

          • אליענה אלמוג

            גיורא יקר, ראשית אני רוצה לומר לך שאני מאד אוהבת אותך. אתה תמיד מגיב על מה שאני כותבת, ותמיד אני מרגישה המון אכפתיות אצלך. גם את כתיבתך אני מאד אוהבת.
            זאת לא הייתה הקדמה בגלל שאני עומדת לחלוק על דבריך, אלא רק הזדמנות לומר את הדברים…
            אבל אני בכל זאת חולקת על דבריך, באופן מסוים לפחות.
            הייתי רוצה להיות מסוגלת להסביר לך כמה כאב יש עבורי, כבתו של אבא שלי, כמי שאוהבת אותו ומעריכה אותו ויודעת את ערכו כאדם וכמשורר, לראות כיצד שנה אחר שנה הוא אינו מקבל את המקום ואת ההערכה שהוא ראוי לה. אתה כותב שאין לך ספק שבכל רשימה רצינית העוסקת בשירה העברית הוא יתפוס מקום של כבוד, הלוואי שזה באמת היה ככה, ולא שהוא לא קיבל כלל כבוד והערכה, כמו שציינתי הוא זכה בפרסים רבים, לומדים את שיריו בתכנית הלימודים, ובכל זאת, משהו שאמור היה לקרות למשורר בסדר גודל שלו- לא קרה.
            לפני כחודשיים חגגנו לו את יום הולדתו השמונים. פנינו ליקיר בן משה בבית ביאליק כדי לעשות לו ערב מחווה לרגל הגיעו לגבורות, ויקיר בן משה סירב. מדוע? האם סירוב זה עולה בקנה אחד עם הטענה שלך כי הוא קיבל ומקבל את ההערכה הראויה לו?
            אני רוצה שאבא שלי, עוד בחייו, יקבל את המקום שהוא ראוי לו. זאת המלחמה שאני יוצאת אליה עכשיו.

          • היי אליענה
            תודה על מה שכתבת.
            אין לנו בכלל חילוקי דעות. אני מבין את כאבך האישי (כבתו של אהרון אלמוג) והאובייקטיבי(איכות שירתו).
            אני לא מסוגל להבין מדוע דחה יקיר בן משה, כנציג "בית ביאליק" את הבקשה לערוך שם ערב מחווה לאביך. אין בזה שום הגיון ספרותי ואנושי.

            "פרסום" הוא בהרבה מקרים תולדה של שערוריות כאלה ואחרות. אז נכון,אבא שלך לא כתב נגד אלתרמן ואמא שלך לא העבירה תפילין על הדגדגן. ולפעמים שערוריות כאלו, כאשר הן "מתלבשות" על כשרון גדול, מצליחות לקבע בפסגה יוצרים.
            לא לכולם יש את הכשרון ליצר שערוריות.
            אני מאמין שהשמן הטוב צף.
            ובאמת, אולי דוד ברבי לא יודע. אבל שיריו של אביך נמצאים בתכנית הלימודים.
            כמה משוררים זכו לחשיפה של יצירתם בפני כל ילדי ישראל?
            כמה משוררים זכו להכרה ולהוקרה שזכה להם אביך?
            אני חושב שאני מבין את הרגשתך: הנה, המחאה חוגגת,ושמו של אביך לא נזכר בהם.
            אבל השיירה הזו תעבור הלאה. היא עושה הרבה הוּ הה. אבל ילדי ישראל יקראו ויכירו את שירי אביך. וזה הכי חשוב!

          • אליענה שלום,

            צריך באמת להכיר את ההיסטוריה של התימנים ולא לכתוב על עיוור. התימנים יכולים להימנות על המזרחיים, אבל מתוקף שתי העליות שלהן שאזכיר הם שונים לחלוטין מן המזרחיים.

            נכון, העליה הראשונה שלהם היתה אעלה בתמר, כבר מעליה זו התייחסו אליהם בקיפוח. הם היו דומים לערבים ושמשו כוח עבודה זול גם בעיני מפלגת העבודה ובן גוריון שעלה בעליה השנייה.

            העליה הבולטת השנייה היתה זו של על כנפי נשרים בשנות החמישים. אני איני משתייכת על צוחקי הבדיחות התימנים.

            כדאי לצאת מתוך הנחה, שהתימנים השתלבו בצורה לא רעה עם שכניהם בתימן. לכאורה, לא היתה להם כל סיבה לעלות לארץ. אלא מה הדגש על לימוד התורה בעדה התימנית רווחה כבר בארץ המוצא שלהם. ושם חזרו שוב על לשנה הבאה בירושלים הבנויה. עלייתם לארץ היתה תוצאה של יחס חם מאוד וחשוב מאוד ללימוד התורה שהדגיש את העליה לציון ולירושלים.

            למה היה על התימנים בכלל לעלות לארץ, כאשר עלו לארץ היה חוק שהם היו צריכים להשאיר את כל רכושם בארץ המוצא. ומכאן שהם הגיעו לארץ חסרי כל מתוך אידיאולוגיה דתית בלבד!!! לא במובן הדתי החמור, אלא האהבה לדת ששמרה על צוויונם התימני. ואכן במבצע מרבד הקסמים או על כנפי נשרים הביאו מטוסים לארץ את התימנים. כאשר ירדו מן המטוס נשקו את אדמת ארץ ישראל מרוב אושר שהגיעו לארץ היעודה.

            היחס אליהם היה איום ונורא, היו אלה שנות החמישים, כאשר בן גוריון ראה את התרבות המערבית כנעלה על המזרחית. הם שהו שנים ארוכות במעברות, לעיתים חמש שנים. בחורף הצריפים שלהם צפו במיים ודבקו בהם מחלות רבות – לאיש לא היה איכפת. אין בפי לתאר את היחס המכפיר לו הם זכו אבל אליענה יקרה

            התימנים שתקו. הם לא היו עדה מורדת, הם קבלו עליהם את היחס הגרוע של השלטון ושתקו, הם לא דברו על זה הרבה, עצם הגעתם לארץ היתה עבורם זכות גדולה. הם לא היו מורדים גדולים ולא מוחים גדולים. לימים התיישבו בכמה מרכזים בארץ שם הם מאוחדים. הם לא גדלו כל כך על תרבות מחאה ודי קבלו את גורלם בעדינות רבה שאינה מתאימה כלל לשלטון הדורסני בארץ.

            נושא גניבת התינוקות הועלה לאחרונה והסתבר שחלק מהם מתו ועל כך לא יידעו אפילו את ההורים.

            הזכרתי הרבה את התימנים בעבודה שלי, אבל הגיע אלי אדם שביקש שאערוך לו עבודת מסטר בנושא עלית התימנים מבידא ביוון. העבודה היתה מלווה גם בשאלונים ואכן ישבתי הרבה על העבודה.

            שתיקתם של התימנים היא לזכות להם ולא לגנאי, מבחינתם עצם ההגעה לארץ היתה זכות. אני מציעה לך לקרוא את מולכו של א.ב. יהושע, עייני שם וראי, יהושע הוא מזרחי, הוא מתאר תימני אצלו הוא אוכל בעיירת פיתוח. וראי איך הוא מציג את התימני מתוך עיניים של מפגלת העבודה. הרבה מבקרים ייחסו ליהושע את שיבת המזרחי, ואולם האמת שיהושע ראה עצמו כספרדי, כל מגמת הספר היתה להחזיר את מפלגת העבודה לשלטון בבחירות 1984. ואם את כועסת את צודקת, אבל בכך דווקא לתימנים נקודות זכות ולא לאשכנזים.

            מקווה שתקראי את תגובתי זאת. כאשר ארז ביטון כתב על המזרחים רוב התימנים רק הגיעו לארץ.

            ואשר לביקורת היום ובכלל, ובכן, גם הביקורת זקוקה לביקורת.

            חוה

  8. יוסי גרנובסקי

    היי אליענה, נכנסתי וקראתי במקרה ורציתי להגיד לך שתמיד אהבתי את השירה וגם את הפרוזה של אביך. יוסי

    • אליענה אלמוג

      תודה רבה לכל המגיבים, מסיבות שאין צורך להסבירן זה מאד משמעותי עבורי שאתם קוראים ומגיבים לפוסט הזה, ואני מוקירה כל מילה שנכתבת כאן.
      לגבי הדיון שהתעורר כאן אומר רק שאני בהחלט מסכימה עם האמירות שקובעות כי אבא שלי הוא משורר מצוין, אבל זה לא מספק אותי, כבר לא. נכון, הוא לא עסקן שירה, ונכון שמצב השירה הוא כמו שהוא, אבל אבא שלי הוא בן דורו של זך ושל אחרים, הוא משורר לא פחות טוב מהם (ואם תשאלו אותי- טוב יותר) ובכל זאת לא זכה לתהילה שזכה לה זך למשל. מדוע? גם כי הוא אינו עסקן שירה, אבל בעיקר כי הוא תימני. אבל למען האמת הטענות העיקריות שלי אינן כנגד בני דורו של אבא שלי- אצלם הגזענות וההדרה הן כל כך מובנות מאליהן וכה מופנמות, נותר רק לרחם עליהם. הכעס האמיתי שלי הוא על המזרחים המקצועיים, נושאי הקול המזרחי, בשירה בספרות ובכלל, שגם הם השאירו את התימנים, ובכללם את אבא שלי- מאחור.
      ודוד, כשאתה לומד מפיו של יקיר בן משה, שהוא אכן משורר מצוין ואדם משכיל באופן בלתי רגיל, אולי תואיל ותשאל אותו מדוע הוא סירב לבקשת אימי לעשות לאבא שלי ערב מחווה בבית ביאליק בהגיעו לגיל שמונים לפני כחודשיים.
      על זה בדיוק אני מדברת.

      • תודה אליענה
        התרגשתי מהפוסט שלך ולפיכך תגובותיי
        אז ראשית נשמור את הקרדיט לקציעה עלון שכן התיחסה
        אני לא קורא הארץ אבל באותו יום בו פורסם שירי ״מרפסת״יצא לי לשמחתי להכיר את קציעה ואכן הגבתי למאמרה אל מול ״המכחישים המקצועיים אלה שאת מרחמת עליהם
        ולענין יקיר
        נצרב ליבי על כך
        אדבר איתו ביום רביעי הזה
        ארצה להשתתף בערב כזה ולהלחין את אחד משיריו שאת תשירי
        הצלחת לטלול דמעה בעיניי

  9. אליענה אלמוג

    מתוך אתר הצטטת:

    hazatetet.wordpress.com

    עד סוף שנות ה60 תחילת ה70 כמעט שאין למצוא סופרים עבריים שהם או אבותיהם לא עלו מארצות אירופה… עלול להיוצר הרושם שעלו מארצות האיסלאם מאות ואלפי סופרים ידועי שם , וכאן בתחבולה נכלנית השתיקו אותם והעלימו את יצירותיהם. תרבות אי אפשר למחוק, אם האימה הקומניסטית לא אטמה את מעיין יצירתם (של יוצרים בברה"מ הקומניסטית) הרי שגם מעיין היצירה של יוצר תימני או מרוקאי לא היה נאטם – אילו באמת היה קם יצור כזה…

    ד"ר משה גרנות, מפקח משרד החינוך.

    • תודה אליענה
      שמחתי לשמוע על הסכמתך
      לגבי המפקח לצערי אני לא מופתע אבל כל פעם מזדעזע מחדש
      אני אני שוב מאתגר אותך גיורא
      תענה לי על השאלה הגדולה הזו
      על דבריו הבורות של מי שהיה מפקח משרד החינוך

      אתה הרי מבין שההשיג הגדול ביותר של כל יוצר זה לא הפרסים שיקבל אלא הכנסתו לתוכנית הלימודים

      • שלום דוד
        א. אני לא סנגור של אף אחד
        ב.דוד, אנא הקשב,שיריו של אהרון אלמוג נמצאים בתוכנית הלימודים!!!! הם נמצאים שם בזכות איכותם ולא תימניותם ( לפחות, כך אני מקווה) ,בעוד שעשרות רבות מאד של משוררים (אשכנזים וכאלה שלא) לא נמצאים שם.
        ג. אני לא בקי בפואטיקה של בני עדות המזרח. אולי היו כאלה שהודרו, אולי לא.
        אשמח לשמוע על משוררים גדולים בני עדות המזרח שהושתקו, או שלא נכנסו לתכנית הלימודים (המוגבלת בכמות שהיא יכולה להכיל)בגלל מוצאם.

        • אני שמח לשמוע ששיריו של אהרון אלמוג משולבים בתוכנית הלימודים
          בכל זאת לצערי בזמני הוא לא הופיע ועוד הרבה אחרים
          ויתכן שזו הסיבה שהגעתי מאוחר לשירה

          ובכדי לדעת יותר על הנושא אני מכוון אותך לעבודתה של קציעה עלון אחייניתו המוכשרת של חבר מטע יקר שלנו
          צדוק עלון
          שמחתי לשוחח איתך

    • אחותי , אחותי בדם, נמסתי מהכתיבה שלך . נמסטה !

      כל מילה בסלע. אני בכלל אוהבת את הכתיבה שלך, אמרתי לך את זה מזמן?

      מאחותך המג'נונה , שירה

  10. אשרי אביך שזכה ששיריו יקבלו הערכה לא בתור משורר מזרחי אלא כמשורר
    ואשריו שיש לו בת כמוך
    אם תשאלי אותי ,אליענה, אני מאוד לא אוהבת את הסקטוריאליות הזאת באמנות את החלוקה למשוררים מזרחיים ולמשוררים אשכנזים
    יש לגבי דידי רק קטגוריה אחת: משוררים!
    אביך נמצא מעל לכל סקטוריאליות הוא משורר!!!
    אשריו שזכה להכרה ושיריו נלמדים ומוערכים
    שבוע טוב
    יקרה
    אוהבת את הכנות והיושרה שלך

    • איריס אליה כהן

      חנתי, אני כידוע לא מסכימה איתך. אני חושבת שיצירה מגזרית, לא רק מזרחית או אשכנזית, אלא גם פמיניסטית, או יהודית, או ערבית וכו', היא יצירה שנולדה מחשיבותה, ולא בטעות, שכן אדם קרוב אצל עצמו, אצל שורשיו, אצל הנושאים שהם בדמו, ובהחלט יש לזה משמעות רבה, מעבר לעניין שבבסיס כולם עומדת האומנות הטהורה.

      יש קולנוע יפני שיש לו מאפיינים משלו, יש קולנוע איראני וכו', יש תרבות שלמה של תיאטראות ממדינות שונות, ויש חשיבות רבה לשמור עליהם, וכך גם בשירה ובספרות. מדיניות כור ההיתוך הייתה נכונה אולי לזמנה, ולא עוד, יש מקום רב ונכבד לאינבדואליזם היצירתי, שאם הוא אמיתי, הוא נסמך על מקורותיו.

      ולעניין הפוסט והתגובות שבאו אחריו, אני לא מספיק יודעת, כמו שכתבתי בתחילה, אבל אני חושבת שהכעס על המשוררים המזרחיים שמדירים את התימנים אינו מוצדק. ממקום של הדרה, קשה לך לדאוג לאחרים, ובעולם הספרותי הקלוקל שנקלענו אליו, בתוך המאבק הנוראי על תקציבים וכו', קשה להלין על מי שנכווה ברותחין פעמיים.

      ועם זאת, אני מסכימה איתך מאד שעצוב וכואב ומכעיס היחס הממסדי לאנשים גדולים, אבל שוב, זה לא רק בעולם הספרות. נצא ונראה איך אין יודעים להעריך רבים וטובים אחרים שהקימו ותרמו למדינה ברוח בתרבות ובהתיישבות, ואם אין הם בעסקנים, סופם שישכחו מן הארץ.

      • וגם לנו יש ספרות ישראלית ,למה הפילוג הזה בתוכה לתתי זרמים: ספרות נשית וספרות מזרחית וספרות אשכנזית לא די בז'אנרים הספרותיים עצמם?
        למה דגלים וכותרות ומלחמות פנים וחוץ ,די לי בכותרת אחת- ספרות עברית ובתוכה הרבה צבעים והרבה ניחוחות לא צריך כותרות וקבוצות, הרי גם הספרות הנשית הטובה ביותר ,לטעמי, אם נדבר על מגדר, נכתבה על יד סופרים גברים: ראי גרוסמן ועמוס עוז ופלובר
        כל דגל שמונף וכל כותרת ותווית בנושא מעוררים אצלי תחושה לא נקיה של עסקנות פוליטית
        הסקטוריאליות הזאת לא באה לי טוב
        שבוע
        נפלא לכולנו

        • איריס אליה כהן

          חנתי, שוב לא מסכימה איתך. על קצטניק לא נאמר שהיה עסקן פוליטי ועל עוד רבים וטובים שהביאו וכתבו על מוראות השואה, לא נאמר שהיו נגועים בעסקנות. שלא לדבר על משוררים שהיו מזוהים עם חזון ארץ ישראל השלימה וכו'… הם לא היו עסקנים? כאשר מדברים על משוררים וסופרים מזרחיים, פתאום זאת עסקנות? למה? בין אם הם כותבים סקטוריאלית אם לאו.
          לא צריכה להיות לאף אחד בעיה עם האופן בו בוחר יוצר להציג את עצמו, ובלבד שזאת האמת שאיתה הוא גדל ואותה הוא נושא.

          • מה קשור קצטניק לענין הוא כתב נושאית על השואה ספרותו לא הוגדרה כספרות אשכנזית ,אלא כספרות עברית העוסקת בשואה
            למה סופרים צריכים להיות מוגדרים או מזוהים לפי ארץ המוצא שלהם ,האם לא די בהיותם סופרים הכותבים על נושא כזה או אחר, למה החותמת העדתית ?
            זה מחזיר אותנו אחורה חמישים שנה
            ומפלג, יש נושאים יותר בוערים מקובה, נענע או גפלטעפיש (במובן המטפורי כמובן ) והם האדם ,ערכיו וחיפוש משמעות רוחנית לחייו עלי אדמות מעל לפרוד ולפילוג הנצחי הזה בין מזרח למערב.
            מרגיז אותי שכל הזמן מנסים להעיר את השד הזה מרבצו
            ודוד לא צריך ייצוג מזרחי או נשי בכל מחיר בעליון צריך רק ייצוג הולם ואיכותי , ולא מס שפתיים או עלה תאנה די עם התפיסה הצרה הזאת .נמאס.

          • איריס אליה כהן

            זה בדיוק העניין חנה. אין מדובר בשדים, כי אם באנשים. ולא צריך להיות שום דבר מרגיז בהתעסקות אפילו מתישה ואפילו מפלגת של אדם בחוויות מבית אבא. קצטניק הביא את השואה, ורק את השואה, ואי אפשר להציג את הספרות שלו כ"ישראלית". אבל זה דיון ארוך, אנחנו יודעות, ורווי במחלוקות. ובעניין העליון, אני חושבת שיש ויש צורך בייצוג נשי ובייצוג מזרחי ובייצוג דתי ובייצוג ימני. (לא במתכונת הבזויה בו היא נעשית כרגע). האמונה, כאילו, כאילו יש איזה מישהו שיכול לדאוג לאינטרסים של כל הקבוצות מופרכת למדי לדעתי. אבל טוב, נמשיך את הדיון בפעם אחרת.

            שבוע הכי טוב.

          • ישרלית ועוד איך ישראלית !!!אף שיחיאל דינור כתב על פלנטת אושוויץ ונולד בפולין כמו שספרותו של אפלפלד ישראלית. השואה היא ארוע הסטורי טראומטי החקוק בזכרון הקולקטיבי של כולנו ואלמלא נעצר הצבא הגרמני באל עלמיין היו גם אבי ואימי בין הנספים מה אף שגם כך רבים מיהודי צפון אפריקה והבלקן הלכו בשואה
            אז ספרות השואה היא סמן חשוב ומדמם בזהותי כישראלית ומעל לכל כאדם.
            אני אומרת בואו נפתח את הלב בספרות לאדם וערכיו וחיפושו הבלתי נלאה אחר משמעות בתוך הגולה הזאת של קיומו – גולה המשותפת לכולנו
            מי יתן ונראה סוף סוף אור
            שבוע טוב

          • איריס אליה כהן

            טוב, חנתי, אין זאת אלא שנמשיך להתווכח, שכן, אין עוררין, שהספרות של קצטניק ואפפלפלד, שגורה על כל לשון, ולכי תמצאי כותב אחד, בני דורם, שכתב על החוויה המזרחית באותו זמן בו כתבו הם את נפלאותיהם. וזה לא יעזור, מהו אמנון שמוש אחד אל מול שורה ארוכה של סופרים ומשוררים, כולם אשכנזים, שנלמדו במשך שנים, קיבלו פרסים ונלמדו באקדמיה.
            אלמלא התעורר השיח המזרחי הזה, כמו שכתבה יפעת ביטון במאמר שלה שפירסמתי אצלי זה מכבר, לא היינו במקום בו שבעה או שמונה משוררים מזרחיים מככבים בכתבה מרכזית בהארץ. הדבר היחידי שאני מסכימה איתו, זה שהמצב טוב משהיה, בזכות כוחות מזרחיים שאמרו די להשתקה, ועדיין המצב אינו אופטימלי, שכן, להגיד שאין מועמד מזרחי ראוי לעליון הוא הבל הבלים, יכול להיות מועמד מזרחי לעליון, שאינו נופל משאר השופטים, ואולי עולה עליהם, ובשום אופן אין להתייחס אליו כאילו הגיע בחסד ולא בזכות, אלא בצדק. שהרי מהו הבג"צ ללא הצ' בסופו?

            מה שמדהים אותי, זה העובדה שאת חנה, לא חווית הדרה, ולא חווית קיפוח, ואת משוכנעת שהיא כלל לא הייתה קיימת ואין לה שום מקום בשיח העכשווי. כמו שאומרת חנה, (!!!) הגיבורה החדשה שלי, "מה שאין רואים בבחינת אינו קיים."

            שבוע נפלא, יקירתי.

          • בוקר טוב איריס
            כיף לקרוא אותך
            כל כך אני נתקל במכחישים כך שלקרוא אותך זו הנאה צרופה
            קראת מה שכתב רוני ארד
            למרות שאני בעד חופש לפרש כל שיר ולביאו למקום שלך
            הפעם לדעתי השיר חד כתער
            שבוע יפה לך

          • גם אם היה קיים ואני לא חוויתי , הגיע הזמן ללכת הלאה עם ראש מורם ולהתערבל בזרם הכללי לא לזרוע מלח נוסף לא להניף דגלים לא להתבדל
            לשאוף לעתיד הממזג את הניגודים לאחדות מרהיבה.
            והמשפט שאומרת חנה שלך אמרה כבר לאורה שלי לגבי הנמלים שהיא מוצאת מתחת למרצפות- כל מה שאני לא רואה -איננו, לא קיים, אבל לה לא היו הרבה אופציות
            ולנו יש המרכזית שבהן
            לדאוג לאחדות
            ללכת הלאה
            להניח לפצעים שיגלידו

          • חנה שלום
            לצערי לעולם לא יגלידו אם לא נטפל בהם
            נראה שאין מה לשוחח יותר על הנושא שכן אנחנו חלוקים באופן יסודי וזה מחזק את הרגשתי
            היום יותר מתמיד יש שבטיות בארץ הזו
            ואם לא ניתן לכל אחד ייצוג ומקום אם קביעת חוקה ושיטת בחירות יצוגית איזורית שתיתן לשלטון את היכולת למשול כמו בארצות מפותחות מצבינו לא ישפר עלינו
            אני תקווה שקיץ 2011 ייתן דחיפה לנושא הכאוב הזה ונמצא עצמינו מקדמים את הנושאים החשובים האלה
            לומר יאלה בוא נעזוב הכל ונתאחד זה טוב רק למי ששולט או למי שתמים

          • לילה טוב חנה
            אני חייב לומר שאני מסכים לחלוטין עם איריס נראה לי שאנו רואים את הדברים באותה עין
            בכל זאת אמשיך לנסות
            יש לי הערכה גדולה אלייך ולכן חשוב לי להמשיך את הדיון למרות ההבדל בהבחנת המציאות
            ובכן לגבי שירה לא ארחיב
            אך אשתמש בדוגמא שלמדתי בסדנא
            נתן זך השתמש במהלך סופר פוליטי כשביקר בצורה אכזרית ובוטה את אלתרמן שהיה בוגר ממנו וזאת כדי לטפס דרכו לפירסום
            אני לגמרי לא מסכים עם הביקורת שלו ואני חושב שהוא עשה זאת למען פירסום
            ביאליק בעצמו עסק בנושאים שלא קשורים לכתיבת שירה רוב חייו וזה הגדיל את מעמדו
            לענין אחר חשוב
            ברורה לך החשיבות של הכנסה לתוכנית הלימודים
            ומי מחליט את מי להביא לבתי הספר
            לא פוליטיקאים?
            גם אם אהרון אלמוג מופיע היום בתוכנית הלימודים הוא לא הופיע בזמני
            וגם אחרים וטובים שלדעתי היו גורמים לי לאהוב שירה בצעירותי
            משורר וסופר כותב מתוך עצמו ומתוך חייו
            איך יכולתי לאהוב את המשוררים המערביים כשהביאו לי רק אותם
            אני מניח שאם היו בזמנו משוררים שיותר קרובים אלי תרבותית הייתי לומד לאהוב גם את ביאליק ועובדה היא שהיום אני מתחבר גם אליו
            אני בטוח למשל שלספר שלך או של איריס אני אתחבר טוב יותר

            ועכשיו לענין השופטים
            אומר לך שאת תמימה מאד שעדיין את חושבת שבוחרים לבית המשפט העליון את הטובים
            איך אפשר למדוד במדויק את הטובים
            ואם יש מאה שופטים בעלי כישורים אז איך בוחרים
            תשימי לב איך אבד האימון בבית המשפט העליון

            אני אומר תמיד שהיינו 12 שבטים ועכשיו אנחנו 24
            אנחנו לא מאוחדים בכלל ומה שעושים עם בית המשפט במקום לקרב מרחיק
            בית המשפט זה לא פיזיקה ולא מדע מדוייק
            צריך שיהיה יצוג לכל השכבות
            ולשמחתינו היום למרות שזה לא היה פשוט יש מספיק שופטים טובים לייצג את כל השכבות ולמנוע תסיסה בחברה
            יש מספיק מכחישים ואין צורך שתצטרפי למסע הזה
            תבקשי מעלון שישלח לך את המחקר של קציעה שמתבססת על מחקרים מדויקים
            ואולי סוף סוף תשני את דעתך
            אגב בעיתון הארץ כהתפרסם המאמר של קציעה עלון לא הפריע לד״ר לספרות לומר שאין בסיס לדבריה
            קציעה לא פריירית שלחה לה את המקור של המחקר והיא הייתה צריכה לאיכול את הכובע
            ההכחשה היא הדבר הפסול ביותר
            צריך להכיר במצב ולהתמודד איתו
            לילה טוב חנה

        • חנה לילה טוב
          אין ברירה חנה צריך לקרוא לדברים בשמם ולא צריך למרוח כל דבר
          במקום שיש פעילות אז צריך לענות באותה שפה
          אני לא בקיא בתחום השירה אלא בתחומים אחרים
          ואני יודע שבכל התחומים ההתנהלות הייתה דומה לכן לא הופתעתי מדברי המפקח שטען שאילו היו יוצרים מזרחיים היו נלמדים
          אני מכוון אותך לקרוא את המחקר של קציעה עלון
          הנושא היה אקטואלי בשבועות האחרונים בענין מינויי שופטים לעליון
          וגם במקרה הזה טוענים פתאום שאין שופטים מזרחיים מוכשרים לעליון
          דבר לא השתנה
          והנה אנו קוראים שיר מחאה של אהרון אלמוג
          ועוד שיר מחאה חזק
          אז מה לעשות חנה איך לפרש את השיר איך להבין אותו לא כשיר מחאה
          כל כוחו הרי כשיר מחאה
          לילה טוב חנה

  11. אליענה אלמוג

    קודם כל אני מצטרף לשבחים שלך על שירתו של אבא שלך, רק לפני כמה ימים שלחתי למשורר יעקב ביטון את השיר "מוריד הגשם", כי הוא לא הכיר אותו. זה לא נכון שבכתבה הוזכרו כל המשוררים המזרחיים, לא הוזכרו גם שלמה זמיר, איתן נחמיאס גלאס ועוד רבים אחרים, זה לא היה מאמר אקדמי ולא רשימת מלאי, אלא ראיון ומטבע הדברים, שמות המשוררים הוזכרו בהקשרים של השיחה ושל הטיעונים שעלו בה. נושא המחאה המזרחית ומוצאם של משוררים הוא לא דבר שאני מתעסק בו בדרך כלל, כך שכלל לא ביררתי מאיזו ארץ עלה כל משורר ומשורר.
    כך או כך, אם הכעס יגרום לך להפיץ את שירתו של אביך ולעשות לה נפשות, המשיכי לכעוס.

  12. הנה משהו שכתבתי על סבא שלך, גם בעניין החברתי.
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1177986

    לגבי המאמר של קציעה, אולי בגלל שהיא חוקרת מחויבת לנושא ולספר ולא למשורר או לשירה, עם כל ההערכה, אני חושב שהיא לא הבינה נכון את השיר. השיר אומר, לפי הקריאה שלי, דבר פשוט: די לאקזוטיקה שאליה נוסעים לחו"ל ולקוקוסים ולנסיונות בריאות דיאטתיים כסובין, הכי כיף להיות תימני, אין כמו החילבה. קציעה מנסה לראות את הדברים בהפוך על הפוך, של הפרא האציל, שהיום רווח בממסד האקדמי המונוכרומטי, שמבכר תמיד את התזה על המציאות הרב-צדדית. גם לגבי 'מדינתכם תשגה', אין כאן אמירה נגד המדינה (שקיימת בשירים אחרים שלו), אלא טיעון 'אם תאכלו חילבה אז…' (מדינתכם וכו'). הוא אומר שהתימני הוא שושנה בין החוחים.
    אשמח אם תשאלי את אביך לגבי הפרשנות הנכונה יותר בעיניו.
    לטעמי ההישג המרכזי של אלמוג הוא דווקא בחיבור לאיזורים "נמוכים" לא מקובלים בשירה דאז כמו כדורגל וחילבה והומור רחובי, בלי הרצינות והכבדות של השירה העברית (האשכנזית והמזרחית). אני חושב שאולי יש השפעות של מוזיקה צרפתית שובבה בשירים, הוא מזכיר קצת את בוריס ויאן.
    אני וקציעה למעשה מסכימים שמדובר במשורר מחאה, אבל לא על הדרך. לטעמי דוקא בבחירה לעסוק בנושאים עממיים כאלה נמצאת המחאה והחברתיות של אהרון אלמוג.

    • לרועי ארד שלום
      מוטב היה אילו לא הבאת את הקישורית
      ביישת את עצמך שהרי קנית ברחוב בעשר שח ספר של אהרון אלמוג
      זה יכול היה להיות ספר של מישהו אחר
      קראתי בגללך את כל הכתבה הלא מענינת אותי לפחות על שאקירה&פרס
      כדי למצוא אולי התיחסות ענינית על אהרון ולא מצאתי

      ולענין ההבנה
      איך אתה יכול לומר שקציעה לא הבינה את השיר
      אז קודם כל אחרי שהמשורר כותב השיר שייך לקורא אז זכותך להבין אותו איך שאתה רוצה
      במקרה הזה הייתי מייעץ לך לחשוב עוד קצת לפני שאתה נותן כזו פרשנות אבל בעקרון מותר לך במיוחד אם אתה נהנה
      אז בא תסביר לי איך מתקשר ההסבר של עם הציטוט
      תראה מה כותב המשורר יקרה אחרי שיאכלו חילבה

      ילדיכם ישחקו תופסת ויירבו
      כרימונים. תרצו לנשק אפילו לשכנים
      תוכלו לטאטא מדרכות כאילו היה זה
      יותר ברור מזה
      נו ארד אל תגזים
      אתה כל כך יוצא מכילך כדי להפוך את הפרשנות של קציעה על פיה שאתה ממש מתבלבל
      ושוב אני חוזר
      כך כוחו של השיר הוא שהוא שיר מחאה
      שאם לא כך הוא לא היה שיר כל כך חזק ומענין
      וגם אותך אני מכוון לקרוא בעיון את עבודתה של קציעה עלון וללמוד את העובדות
      תודה על תשומת ליבך
      משחק ילדים. מדינתכם תשגה. עצמותיכם

      • לדוד

        ממש הייתי מבקשת שתלמד ספרות בצורה מסודרת. ולא מאיזה מורה פרטי בסדנת כתיבה. אתה קולט מפה ומשם ואחר-כך מגיב, לקרוא את שרשור התגובות שלך כאן זה ממש מעליב.

        יופי טופי שהיתה לך השקה, יפה על יחסי הציבור האינטנסיביים שלך. השקעתי בלימודי הספרות שלושים שנה באקדמיה שלא לדבר על יסודי ועל תיכון, באמת באמת אני ממליצה לך ללמוד ספרות בצורה יותר מסודרת, או לחילופין יותר ענווה.אני, לדאבוני איני מקבלת את ההתנהלות שלך בענייני ספרות.

        חוה

        • שרון שלי ברעם

          גם 100 שנה של לימודים בקדמיה לא יוכלו לו לשכל הישר, לקול ההיגיון ולרגישות החברתית של מי שחווה על בשרו גזענות. אני לא מכירה לא את דוד ולא אותך חוה, אבל כל מילה שלו בסלע.
          השבח לאל שהיום המידע נעשה זמין ונגיש הרבה יותר ממה שהיה במרבית שנותיך באקדמיה, באופן הזה קטנים הסיכויים להדיר את דוד ושכמותו מממגדל השן, השבע, העשיר והמנותק, לא פעם של האקדמיה".

  13. אליענה שלום

    לפני כשבועיים קיבלתי במתנה ליום הולדתי ה 31 את השיר הנפלא של אביך "מוריד הגשם". לצערי, עד כה לא נחשפתי אל יצירתו ממש והשיר צמרר וריגש אותי עד דמעות…נזכרתי בהתאהבות הראשונה שלי בשירה, בצביטה הזו ששיר פשוט ונוגע ללב, אך עוצמתי ומעורר הזדהות- יכול לעשות. מיד השם 'אהרון אלמוג' שהיה לי בראש התחיל לקרום עור וגידים ומראה לגמרי אחר ממה שתפסתי, ואני לאט לאט מתוודעת לעוד ועוד יצירות שלו. אשר לתחושותייך- כנראה שהיכן שנושבת רוח יצירה וביקורת מאנשים שלא מספיק ראויים בפני הממסד להפגין יצירה וביקורת, הדברים נשכחים נדחקים ומתפיידים. לגבי 'המזרחיים' (שכמו שציינת רובם בכלל מהמע'רב) אני מסכימה עם חנה טואג, יש שירה. יש ספרות. יש אמנות. מדוע צריך תיוגים קלוקלים שנולדו אך ורק מהשיח הישראלי הציוני המצומצם, כדי להתקבל כיוצרים? אין זו ביקורת כלפיהם, שכן רק ברירת המחדל הזו והקבלה של התיוג, הצליחה לקרב המון יצירה טובה ולא נגישה אל המרכז. אבל האמת היא שאביך הוא משורר הרבה לפני שהוא תימני כמו ששילה הוא צייר לפני שהוא אוסטרי. מיותר לציין שמעבר להגדרה, גם אם תכניו קשורים למוצאו, אין זה הופך אותו למשורר 'מזרחי'. כמו שאף אחד לא יגיד על מאיר שלו שהוא סופר 'אשכנזי'. התיוג הוא לא תמיד מבחירה אך בעיניי, כבר אפשר להפסיק להסתפק בנישה הזו וללכת ישר ובלי שום בושה על דרך המלך. הדרך ההיא כבר לא תהיה רלוונטית, אם יותר ויותר יוצרים ישכילו לעשות כך.
    גם הנושא ההוא המעליב של חגיגות 100 שנה ל'עיר הלבנה' (פשוטו כמשמעו) שהזכרת, היו בושה וכלימה ועוד הוכחה לזהותם של מכתיבי ההסטוריה הישראלית.
    פלא הוא שבדיוק הטקסט שלך עלה עכשיו, תוך כדי העיון המחודש שלי באלמוג, אולי זה אות. זה הזמן. מסרי לאביך את ההערכה הכנה והגדולה שרק אזכור שמו חולל פה בבלוגיה, ובכלל, אני הייתי ממליצה, אם הממסד לא מכיר-העם יכיר. בדרכי האינפורמציה החופשית, אינטרנט, עיתונות, כנסים אלטרנטיביים והפצה פרטית.
    אתחיל את זה כבר כאן ברשותך:

    מוריד הגשם/ אהרון אלמוג
    ב-1942 עשיתי עיגול ולא יצאתי ממנו
    עד שלא ירדו גשמים.
    אותו יום הוצפו בתים ושני אנשים כמעט טבעו.
    באתי הביתה ואמרתי: זה אני
    מוריד הגשם.
    נתן לי אבי סטירת לחי ואמר: זה אני
    מוריד הסטירה.

    שבוע לאחר מכן עמדתי לשווא עד הצהריים.
    באו יונים והגו עלי אהבה.

    למחרת הלכתי לבית הספר כשאני מבקש
    רעידת אדמה ומוכן להתפשר על ליקוי חמה,
    באתי והנה השמש ניצב בשער ומסביב דממה.
    לא מורים ולא חמורים, אמר השמש במן זמר והחל
    רוקד עם המטאטא. שביתה.

    בצהרי היום באתי הביתה ואמרתי: זה אני
    מביא השביתה.
    שאלני אבא: וכסף יכול אתה להביא?
    עניתי שכוחי רק בדברים רוחניים.
    אותו לילה שמעתי את אבי אומר לאמי:
    בננו זה לא בדעתו.

    ילד הייתי ולא ירדתי לסוף דבריו אך קסם המילים
    שמור עימי עד היום הזה.

    שלך
    נטע

    • הערה: המובא לעיל נכתב מתוך תודעה ברורה ולא מתכחשת של אפליה סיסטמטית, גזענות והדרה של הממסד הישראלי את האנשים היוצרים ובכלל שהגיעו לישראל ממדינות ערב ואפריקה השונות.

      • שלום נטע
        תודה על השיר שהבאת "מוריד הגשם"
        טוב שהוספת את החלק האחרון
        תמימותך יפה בעיניי כמו תמימותה של חנה
        אך זו עדיין תמימות שלא לא היינו בה לא היינו כותבים אך לו ההינו רק בא גם לא היינו כותבים
        אנו חייבים לכל לאה שנאבקו על המילה ועל החברה והאמינו ברכם
        לא דרך אחת היא
        אך לוהיו מלמדים אותי את אשר מזרחי המשורר הנערץ על אימי אפשר שהייתי מתחיל לכתוב הרבה לפני ולא מתחיל בגיל 56
        אין צורך להכחיש ולא לסתום פיות כמובן שיותר טוב שזה נעשה בנועם אך זה עדיין נסיון לעצור את השיח בשם האחווה והאחדות שאינם
        השיר שהבאת מקסים והוא לא שיר מחאה חברתי אלא שיר געגוע אישי יפה
        אך לפחות אני מקווה שאת מסכימה שהשיר על החילבה הוא שיר צחאה חברתית מובהק
        ובכלל אני חושב שבין יתר יצירות של אומנים ראויי שתמיד יהיה מקום לשירת מחאה חברתית
        דיי לעוורון

        עִיוָרוֹן

        בְּעָצְמוֹת עָבָר
        כָּאוּב
        אֶל רֶדֶת יוֹם אִלֵּם
        אני עוֹמֵד שָׁם
        וּמַזְכִּיר
        לָהֶם אֶת עִוְרוֹנָּם
        יִזְעָקוּ וְיִתְפָּתְלוּ
        שׁוּב וָשׁוּב
        בְּנִסָּיוֹן לְהָגֵן עַל
        כָּבוֹד אָבוּד

        • מתנצל על טעויות ההייפון

        • תנוח דעתך דוד
          אני הכרתי את כל המשוררים האשכנזים ולא התחלתי לכתוב שירה (פרוזה ידעתי תמיד לדבר)לפני גיל 54.
          יתכן ואם הייתי גם אני מכיר את המשוררים המזרחיים הייתי מתחיל קודם.
          בכל מקרה, אין ספק שבגלל שלא התחלנו לכתוב מוקדם, הפסידה הספרות העברית כמה יצירות מופת.

          • שלום לך גיורא

            לא צריך להגזים
            אך אין לי ספק שיש קשר
            ולך מין הסתם יש את הסיבות שלך ולא זו שאתה מצהיר עליה בהומור רב
            תקרא בספרי את השיר "ואותי לא התירו לנתח" ותבין איך זה עומד מול שירו המרגש של אלי אליהו "הניתוח הצליח ובגדד מתה"
            כל אחד ונסיבותיו
            למזלי אני יכול לומר שגדלתי בגן עדן חברתי לפחות ומאחר והחברה הייתה רובה יוצאי טוניס גדלתי עם בטחון עצמי רב ועם שפת אם נהדרת ועל כך אני שמח מאד
            במיוחד כשאני צופה בערוץ טוניס וממשיך כך את הקשר עם התרבות והשפה
            דבריי באים מתוך מודעות עצמית מגיל צעיר מודעת שנותנת לי לדבר על הנושא מתוך ראייה מפוקחת ורצון לתקן

          • שלום דוד
            את השירים של אלי אליהו אני מכיר ומוקיר. הייתי בהשקה של ספרו וקניתי אז את הספר. הספר שלך נמצא בדרך אלי. אקרא בשמחה גם בו.
            קראתי ושמעתי אותך אומר פעמים אין ספור,שהתחלת לכתוב בעקבות מות אביך. והנה לפתע משמיים צצה הסיבה הנחבאת: לא כתבת בגלל שלא למדו ממשוררי המזרח.
            אני רוצה להמשיך ולהרגיע אותך. לצערי ,עוד לא הכרתי משורר (אשכנזי) שהתחיל לכתוב כי למד בבית הספר שיר של ביאליק או טשרניחובסקי.
            ציינת שלא סבלת מאפלייה, אבל אתה ממהר להאשים את חנה טואג בתמימות או בהתממות.
            אין ספק שהייתה אפלייה תרבותית. התנועה הציונית הייתה עם אוריינטציה מערבית וחילונית. נעשו עוולות אין ספק. אבל אי אפשר לתלות הכל שם, גם לא את זה שהתחלת לשורר לעת סתיו.

          • היי גיורא

            תנסה להיות יותר יסודי בהתיחסותך לדבריי
            הרי וראי שמות אבי היה האירוע הדרמתי שפתח את סדק האור של השירה אך ברור שהיו עוד סיבות שעל חלקם אני יכול להצביע וחלקם לא
            אל תהפוך את חיינו לכל כך שיטחיים
            בצעירותי עסקתי במוסיקה עם בן דודי הגדול ממני בארבע שנים הייתה לנו להקת קצב והיינו מופיעים
            הוא נהרג בתאונת דרכים בגיל 32 ואשתו איתו ומאז שמתי הכל בצד עד היום בו התחלתי שוב
            אתה צריך לקרוא הכל ולהקשיב לכל
            זה לא שחור לבן
            אתה הרי מורה ויודע כמה משמעות יש לאהבת תלמיד למקצועות הלימוד ואתה גם יודע עד כמה השפעתו של המורה גדולה בנוסף לתכנים
            אז לדוגמא אהבתי מאד את התכנים בהסטוריה וגם את דרך הלימוד של המורה מרים פרידמן ומשכך מצאתי עצמי לאורך כל התקופה נהנה מקריאה ולימוד הסטוריה
            אל תתעלם מהדברים האלה ודאי לא כמי שהוא מורה לתנ"ך
            חוץ מזה אני מסתכל על ההווה והעתיד
            וזאת קצת מתקנים אבל לא מספיק
            צריך להוסיף ולתקן ולא רק בשירה אלא בכל תחומי החיים כולל בית משפט עליון

          • שלום דוד
            אני יכול להתייחס רק למה שאתה אמרת. מעולם לא הזכרת את האפליה המשוררית המזרחית כאחד הגורמים לכך שלא כתבת. העובדה שזכרת את שמה של מורתך להיסטוריה, מצביעה על כך שיותר מכל יש חשיבות למורה.
            יש להניח שאם היה מורה בילדותך, שהיה שם ליבו לכשרון כתיבה הקיים בך, והיה מעודד אותך לכתוב, יתכן והיית מגיע מוקדם יותר לשירה.
            כמו שכתבתי לך, אף משורר אשכנזי לא צמח בעקבות שיעורי הספרות בבית הספר.

            וכשאתה מדבר על "פנינו לעתיד" האם אתה מתכוון לכך שיש היום יוצרים שמודרים מהשיח הספרותי בגלל מוצאם המזרחי?

            בכל מקרה, אני יכול לגלות לך ששתי הקללות הרווחות בקרב חלק מהנערים היום הן:
            חתיכת הומו
            אשכנזי

            הנה, באה הגאולה!

          • כוונתי עכשיו למה שקורה בבית העם בכל יום ראשון
            אני מתייצב מתוך רצון לתרום לשירה בארץ
            ולגבי סלנג של קללות כאלה או אחרות אף פעם לא אהבתי
            ובודאי לא לגבי מינים
            אחיין מקסים שלי שאני אוהב מאד חיי עם בן זוגו
            ובשבילי אדם כמו מנחם בן למשל בלי להתיחס לכשרונו הספרותי שאיני מכיר
            נחשב ללא סובלני בלשון המעטה
            אבל לא אקלל ולא אקרא לו בשמות גנאי גם אם נוהגים לכסות בלשון כביכול חביבה

          • לגיורא,

            מה שארע לי אצלך בבלוג הוא תוצאה של מה שקראתי כאן.
            זהו בדיוק הפוליטיקלי קורקט. אז מה אם למדת באקדמיה. דוד ברבי שרק עכשיו התחיל להתעניין בשירה מנהל כאן ויכוח שלם. הוא מחמיא לאחת וקורא לשניה מתממת ואתה ממשיך לנהל עימו את הויכוח.

            עובדה ראשונה, עד שנות החמישים היתה הדרה מוחלטת של תרבות המזרח!!! ולא משוררים ולא סופרים צלחו לפרסום וגם לא לתכנית הלימודים.

            עובדה שניה רוב הכתיבה היתה כתיבה על אשכנזים או נתנה ייצוג למפלגת השמאל. מכאן שהרבה ספרות אכן נכתבה על השואה.

            עובדה שלישית עדות המזרח שהגיעו מארצות המזרח לא היו מקורבים לאירועי השואה. ולכן, פעמים רבות ספרים על השואה היו זרים להם וגם מה שתואר שם היה זר להם לחלוטין.
            בדיוק כמו שהשיר זוהרה אלפסיה על זמרת שהיתה ידועה בריקודיה אצל המלך היתה זרה בתרבותה לעדות אשכנז. הצמידים על ידיה וריקודי הבטן שלה היו זרים לתרבות שהגיע מגרמניה ומפולין.

            סמי מיכאל בספרו חצוצרה בואדי היה מן הראשונים שסלל את הדרך להחדרה של התרבות המזרחית.

            למי שאינו זוכר עדות המזרח נאלצו לעבור את הסקר.

            היום, כאשר אנחנו מדברים על פלורליזם תרבותי, וגם נשים בהיריון רוקדות ריקודי בטן לא זוכרים עד כמה היו שתי התרבויות קוטביות זו לזו. ואכן, רק משנות החמישים החלו גם משוררים וסופרים מזרחיים להיכנס בהדרגה לתכנית הלימודים.

            מי שטוען שאין הדרה של הכתיבה הנשית אינו יודע מה הוא שח. בשנות העשרים היו בארץ רק 4 משוררות שהיו מפורסמות ושתי סופרות. רחל, אסתר ראב, דבורה בארון. יש שני ספרים שנכתבו האחד של לילי רתוק "הקול השני" ודן מירון "אימהות מייסדות אחיות חורגות" יש הבדל גדול בין הכתיבה הנשית לבין הכתיבה הגברית.

            נוצרת בהדרגה קנוניזציה של ספרות מרכזית אליה נכנסים כל היבטי החברה. ולכן ספרות נכתבת על ציר ההיסטוריה.

            אני באמת מתנצלת בפני כולם שסיימתי דוקטורט לספרות, אבל באמת, כי זה שסיימתי לא אומר שאני יודעת, או מבינה, יכול להיות שאני בכלל מטומטמת גמורה ומוחלטת שאינה מבינה בענייני ספרות שומכלום וסתם אני מנסה לעשות רושם עם התעודות שלי.

            מאוד מעניין, שדוד ברבי לא הכיר את אהרון אלמוג ואיך שעלה הפוסט הזה הוא מעריץ שלו, הוא מלחין שירים שלו, הוא קובע מאיזה סיבות נכנסים ערכים למיינסטרים ומאיזה לא. וסליחה, גם בגלל שרואיין ברדיו הוא כבר המשורר הנחשב ביותר בארץ, אפילו שהוא לא מבין כל כך מה היתה המחלוקת בין זך לאלתרמן.

            ובכן, אמנות אינה מנותקת מן המציאות, למחלוקת בין אלתרמן לבין זך היתה חשיבות רבה מכיוון שהם ייצגו גם ביקורת על צורת כתיבה וגם על צורת חשיבה חברתית ובעיקר שפה!!!

            ושירה עשוייה משפה לא? תשאלו את אמיר אור. לא מקרמיקה. נחמד להכניס נושאים חברתיים אבל הם צריכים להיות קשורים גם בספרות.

            ובאמת, ממש באמת
            אני מתנצלת בפני כולכם שגם למדתי, וגם יש לי תעודה. להגיד שאני לא מבינה זו בדיוק אותה האפליה בין אישה לבין גבר, זה גם מתקשר לשביתת הרופאים, אחת הסיבות שהם מתעצבנים היא שהם למדו והם מרוויחים שכר מינימום.

            ובדבריו של פוקו אסיים
            ידע הוא כוח.

            חוה

            דוד, לך תלמד!!!!

          • שלום חוה
            קראתי את דברייך.
            יש לי שתי הערות:
            את "הסקר" עשו כל ילדי ישראל. יש להניח שאחוזי ההצלחה בקרב ילידי הארץ שהוריהם דיברו עברית היה גבוה אלף מונים מאלה שזה עתה הגיעו לארץ.
            נדמה לי שגם נושא השואה עבר הדרה. והתחילו לכתוב עליו רק בסוף שנות החמישים. לא צריך לעשות תמיד השוואות ולהניח הכל על כפות המאזניים, אבל הדחיקה האיומה שעברו ניצולי השואה, והיחס אל עברם "כצאן לטבח" מחריד אלף מונים.
            ולמרות הכל, עד כמה שזה נשמע מזויע, אני לא בטוח שההחלטה הרגשית והמעשית לדחוק ולהדחיק, לא הייתה נכונה לאותו זמן. היום אנחנו חסונים יותר מבחינה פיזית וריגשית להתמודד עם הדברים.
            עכשיו תהרגו אותי

          • לגיורא,

            אני עוד מהדור שעשה את הסקר, אני צריכה לבדוק לגבי זה.

            לגבי השואה, מצטערת, בדקתי את זה שלא לדבר על כך שהייתי בכיתות מעורבות ולימדתי גם כיתות שהיתה בהם אינטגרציה ואחוזי ההצלחה בסקר היו גבוהים בהרבה אצל עדות אשכנז. עד היום בודקים הצלחה אקדמאית אצל מזרחיים ואשכנזים.

            לגבי השואה, למה שקצטניק ידבר אל עדות המזרח? תחשוב על זה. בן גוריון עצמו שלח את המעפילים חסרי הבית ישר מן השואה למות בקרבות על לטרון.

            מכיוון שבדקתי את זה אקדמית לחלוטין – זה לא דיבר אל עדות המזרח. במודל הסמיוטי -התקשורתי הם לא הבינו על מה מדובר ולמה שיבינו. היו להם את הרדיפות שלהם. ואיך אפשר להבין את זה. אני וחברותי "האשכנזיות" שבאנו מבתים של הורים ניצולי שואה, החברות שלנו "המזרחיות" לא הבינו, לא דברו על זה בבית ולא הבינו. אגב, גם הוותיקן בכלל לא הכיר בזה בכלל עשו אבחנה בין מלחמת העולם השניה לבין המינוח של שואה. היו גם הצעות, אם לא אכפת לך בשלב מסויים לבטל את יום השואה.

            קראתי על זה מחקרים רבים ב"מגמות", מעבר לזה יצא ספר שנקרא אבל ושכול בחברה הישראלית, והגיעו לממצאים שגם החברה הישראלית הכחישה בתקופה מסויימת אם לא עד היום את השכול בארץ.

            לאחר ובמהלך מלחמת השחרור כתבו הרבה ספרי יזכר "חברים מספרים על…. אפשר לכתוב את ההיסטוריה של מלחמת השחרור רק לפי החוברות האלה.

            לאחר מכן, היתה תקופה ארוכה שניסו להדחיק את השכול. היום אגב אין "מלחמה" יש "מבצע" כדי שלא יצטרכו לשלם פיצויים על כל נפגע.

            מצטערת, גיורא, בנושא הזה אני דווקא מבינה היטב. עדיין בשנות השמונים ספרות השמאל שלטה היטב בכיפה. אני לא צריכה להזכיר לך את עוז, בולי, (יהושע), קניוק, אורפז, עמליה כהנא כרמון ועוד.. הם היו ספרות שבפרוש סמנה את השמאל. גם בקופסא שחורה של עוז האישה מתחתנת עם מישהו מזרחי, אבל ממשיכה לאהוב את בעלה האשכנזי, הידען והקר כמו קרח.

            טוב,
            יש דברים שבהם באמת אני מבינה גם אם אני אישה.
            חוה

          • צודק גיורא ,המכה ה שמונים ואחת הייתה התכחשות אליהם אל ניצולי השואה בוודאי אתה מכיר את הסרט המצמרר הזה
            על ניצול השואה ששרד שמונים מלקות מידיו של קלגס גרמני, אבל המכה השמונים ואחת הייתה כאן בארץ ישראל כשלא האמינו לו ולספורו
            ואידך זיל גמור

          • מואיז בן הראש

            גיורא, בורות אינה פשע, אבל צריך גם לדעת לשתוק, אם אינך יודע על הדרה וגזענות כלפי מזרחים במדינת ישראל אל תדבר על זה. לא מספיק לומר אני חושב, ואם ואם ואם. לא נורא, אתה לא יודע אז אתה לא יודע. אני חושב שאתה מספיק חכם כדי להביע דיעה על מה שאתה יודע. מהתגובות שלך משתמע שאתה פשוט בור חתוף שמדבר על דברים עליהם לא קרה מעולם מתוך עולמו הצר. על גזענות כלפי מזרחים נכתבו תילי תילים של ספרים, גם על ידי אשכנזים ואחד כמוך מצטייר כגזען בכל פעם שהוא מנסה להמציא ת הגלגל. אי אפשר לטעון היום טיעונים של שנות השבעים לפני המחקר הוכיח עד כמה הגזענות כלפי מזרחים בכל רמות החברה היתה חרוטה באליטה האשכנזית בארץ.

            למען האמת אי אפשר אפילו להתחיל לנסות לשכנע אותך כי אתה פשוט מפגין חוסר יידע עמוק ורציני. צא ולמד מה שכבר אחרים כתבו עליו וחקרו ואחר כך תחזור לדבר על זה.

          • חוה

            המעברה של שמעון בלס יצא ב 1964 ו"שוים ושוים יותר" של סמי מיכאל יצא הרבה לפני חצוצרה בואדי.

            מעבר לכך בחצוצרה בואדי הגיבור הוא יוצא ברה"מ

    • מואיז בן הראש

      רגע, למה שאף אחד לא יגיד שמאיר שלו הוא סופר אשכנזי. אמרתי את זה כבר כמה פעמים ומי יגיד לי מה לא להגיד. אז ככה: עגנון סופר אשכנזי, מאיר שלו, עמוס עוז, סופרים אשכנזים, קפקא הוא סופר אשכנזי (ועוד איך, ואני מציע לכל מזרחי לקרוא את קפקא כדי להבין את הגזענות הביורקטית של האשכנזים, זה ההסבר הכי מלומד שיכול להיות), נתן זך ויהודה עמיחי הם משוררים אשכנזים ייקים, מאיר ויזלטיר הוא משורר רוסי אשכנזי, אהרון אפלפלד הוא סופר אשכנזי, וכן הלאה. מה רע בלומר את זה? מה בדיוק לא בסדר. דווקא התיוג הזה מסביר יותר טוב את היצירה שלהם ואת ההקשר שלה, אצל חלק מהסופרים דווקא הלולקליות האשכנזית היא שהופכת אותם לאוניברסליים. בכל מקום בעולם זה ייתרון להיות שייך לכמה תרבויות, למשל סופר יהודי גרמני אירופאי, רק בישראל משום מה אסור לומר שמישהו הוא משורר ישראלי תימני, או תימני ישראלי, מה שתרצו. אז הנה תקראו את זה שוב ותנשמו עמוק, תשתחררו, המילים משחררות, אפשר לומר את כל זה ולהישאר בחיים. ולעניינו, אהרון אלמוג הוא המשורר התימני הכי טוב בספרות העברית. וזו תעודת כבוד גדולה מאוד.

  14. התימנים סבלו כאן מאד.
    גזזו להם פיאות. והם היו דתיים ביותר, לא התערבבו, ולא התבוללו, כמו אשכנזים רבים( זו עובדה, לא האשמה)
    ביתי בקשר קרוב עם תימני חרדי והסיפור על חטיפת הילדים כולו אמת, לא אגדה.
    לסבתא שלו חטפו ילד.

    גם מצבם הנוכחי בחברה החרדית לא מזהיר.

  15. אני לא מבין בשירה ולא קורא שירה, פרוזה אני קורא. יצירה ספרותית עומדת בזכות עצמה ובזכות גדולתם של יוצריה . כאלה היו עגנון שהמעיין ממנו שאב היה היצירה היהודית , ודוד שחר שיצר את הסדרה היכל הכלים השבורים שאינה קשורה לאתוס הציוני.

    כאשר אנחנו אומרים מחאה השאלה הנשאלת היא מחאה כנגד מי וכנגד מה . הציונות היא צורה של גזענות והפרדה גזענית. אין ציונות אלא ציונות אשכנזית שבמהותה היא דיכוי מזרחים ודיכוי מזרחית. אין הציונות אלא פרוייקט קולוניאלי שתוצאתו היא הקמת מדינה תוך נישול העם הילידי.

    הקפיטליזם ,ההתנחלויות וההגירה מברית המועצות מבשרים במוקדם או במאוחר את חזרתה של פלסטין להיות ערבית.

    שירת המחאה המזרחית תהפוך לאנכרוניסטית

  16. אני מחזיק בידי את האנציקלופדיה זוטא של אברהם שאנן: מלון הספרות החדשה העברית והכללית.הוצאת יבנה תשי"ט 1959. הספר חולק כמתנה לחותמי העתון "דבר". נזכרים בספר מעט מאד מאד משוררים ישראליים. אחד מהם הוא אהרון אלמוג., זיכרו: 1959 כבר אז הכירו בחשיבותו.אגב, אלמוג זוכה לאותן מספר שורות (3) כפי שזכו נתן זך ודוד אבידן

  17. מואיז בן הראש

    איש יקר אהרון אלמוג ואני גדלתי עליו.

    הנה קישור

    http://www.haaretz.co.il/literature/1.1086817

    אין לי שום כוונה לשכוח משורר כל כך טוב.

  18. מואיז בן הראש

    אני שואל את עצמי למה נושא כמו מחאה מזרחית עובר לשיחה על השואה. בכל דיון כזה ברגע שנכנסים אשכנזים לשיחה מתחילים לדבר על השואה. אבל קשה מאוד להבין איך זה קשור לשואה. האם האשכנזים חושבים שהמזרח הוא זה שעשה בהם שואה? לא יודע. אותי זה מפתיע כל פעם מחדש.

  19. מואיז בן הראש

    אליענה
    קראתי את כל התגובות, ונראה לי שהדיון חוזר כמו תמיד על אותם נקודות, יש גיורא (עכשיו זה פישר, פעם זה היה גיורא לשם ז"ל) שמכחישים כל גזענות, בסגנון היה פעם משהו כזה, מזמן, וזה לא ממש קרה וזה כבר מזמן לא קורא. אז זהו שזה קורה גם עכשיו. אם אין הדרה תסבירו לי איך פרס ביאליק ניתן רק למזרחי אחד, הרי הוא יקירנו אהרון אלמוג. ואיך בבית ביאליק משתתפים בדיונים הספרותיים החשובים רק אשכנזים. כן כן, רק. אם יש שם אחוז וחצי של מזרחים באירועים שלהם שמישהו יספור. אבל לא, לא נספור, כולנו ישראלים ואסור להסתכל על זה שיש מוצא לאנשים. הכל ספרות ישראלית. שמישהו יסביר למה בפרסים ספרותיים בועדות השופטים יושבים רק אשכנזים, בכל פרס ראש הממשלה ישבו עד עכשיו 4 או לכל היותר 5 מזרחים. מידי שנה יושבים 3 אשכנזים ודנים מי יזכה ומי לא יזכה בפרס. אפשר לחשוב שכדי להעניק פרס לספרות צריך להיות נכד למישהו שנולד באירופה ולא אתה בור בספרות. תכונה מעניינת וקריטריון מעניין לשיפוט ספרותי. אותו כנ"ל לגבי עורכים ספרותיים בהוצאות לאור, כולם אשכנזים (כן, תמיד יש יוצא מן הכלל אחד או שניים אבל ידוע שהיוצא מן הכלל הוא שמוכיח את הכלל). אני יכול להמשיך אבל נראה לי שכבר סיכמו כבר את העניין הזה בדיוק.

    לגבי ההתקבלות של אהרון אלמוג. אפשר לומר שאלמוג הוא המשורר המזרחי שהכי התקבל בארץ. הוא זכה בפרסים, ספריו יצאו בהוצאות גדולות, הוא גם היא משורר אהוד ונקרא משך שנים. הוא בכלל לא היה עלום בשנות השישים והשבעים, ואפילו השמונים. לגבי ההמשך התשובה די בעייתית, אלמוג כמעט הפסיק לפרסם ספרי שירה, המחקר באוניברסיטה לא ממש נמשך אחריו, ובנוסף לכל הצרות השירה ירדה מגדולתה והפכה עצמה שולית. החל משנות השמונים משורר חייב להפגין נוכחות שירית של לפחות ספר שירים אחד כל שנתיים שלוש, דבר שכלל לא קרה בעבר. וגם זה לא מספיק. צריך לתת ראיונות, ולחשוף כמה אמיתות מחדר המיטות או מילדות עשוקה וכן הלאה.

    הסיבה שהדיון הזה מתקיים ומעורר דיון היא הפריחה בשירה המזרחית, ודווקא ספרים כמו זה של עלון מעלים שוב את הנושא של משוררים כמו אלמוג, סרטל, אביו, זמיר, ודחיקתם לאחר שהיו מוכרים למדיי למצב של שיכחה. רק דחיפה קדימה של מגמות אלה תוביל לשינוי מהותי במיפוי של הספרות הישראלית החל מהקמת המדינה.

    ולזאת נוסיף שמחקר ספרותי מעמיק כמו זה של עלון נערך במשורה היום באקדמיה הישרלית-אשכנזית (אי אפשר לקרוא לה אחרת כשאין אפילו חוקר ספרות אחד שהוא לא אשכנזי ומעל ל 90% מהמרצים באוניברסיטאות עדיין, כן,עדיין, אשכנזים), אין תקנים בכלל לבעלי תעודת דוקטור ורבים מה יורדים לשבור את לחמם בניכר, שם הם מלמדים בקושי ספרות ישראלית בסיסית לסטודנטים שלומדים ספרות עברית כחוג משני וזוטר בתוך מכלול של לימודיהם.

    המצב הכלכלי גם הוא אינו מבשר טובות, הפרטה של האוניברסיטאות ושוק חופשי של "אם אין למרצה מספיק סטודנטים אז סוגרים את הקורס", כנראה יעביר את השירה ואת הספרות העברית למצב עוד יותר זניח בחוויה הישראלית.

    אני קראתי את אלמוג החל מתחילת שנות השמונים, גילה לי אותו סטודנט לספרות אשכנזי דווקא, בתחילה קראתי אותו קריאה ישראלית, הוא נשמע לי אז סאטירי, אחרי שנתוודעתי לארז ביטון ולמחאה שלו התחלתי לקרוא אחרת. זה אחד המשוררים שאני חוזר אליהם לעיתים. לויזלטיר שאותו אהבתי בזמנו אינו חוזר, עכשיו הוא נראה לי די ילדותי. כמוהו רבים וטובים אחרים שהיו טובים לי כקורא לזמנם. יש משהו מאוד אנושי ועמוק בשירה של אלמוג שלא מש עם השנים.

    ניתן רק לקוות שעוד חוקרים כמו עלון (שעד כמה שידוע לי דווקא לא באה מתחום הספרות גרידא אלא מלימוד מגדר שספרות הוא רק חלק מהעניין) יתעניינו בנושא ויילכו לקרוא גם את המשוררים שהחלו לפרסם לפני ביטון קריאה חדשה ומרעננת כמו זו של עלון.

    לפני כשבוע הייתי באירוע של פסטיבל "עט לשינוי" ודובר שם על שלושה משוררי מחאה, מיאקובסקי, נאזים חיכמת התורכי ואהרון אלמוג. לדעתי הקהל התענין בשיריו של אלמוג לא פחות מאשר בשירים של המשוררים האחרים.

      • מואיז בן הראש

        אלמוג הוא משורר המחאה המזרחי הראשון, הוא בכלל לא נחמד. לקח לי זמן להגיב כי חיפשתי כמה ציטוטים שלו אבל אני לא מוצא את "סוכה עפה" בספריה שלי שכולל את רוב שיריו. הוא הראשון שטען שפרס ביאליק הוא לאשכנזים, והיחיד שזכה בפרס ביאליק, הוא הראשון שמסמן את האשכנזים, הוא הראשון שמדבר על תימנים בשירה העברית, הוא בכלל לא נחמד. יכול להיות שהחברה הישראלית בסיגנון טומי לפיד כינתה אותו נחמד, כפי שהיא אומר לפיד לכל תימני שנתקל בו בטלוויזיה "אבל אתם עדה נחמדה". אבל נחמד הוא לא. לפעמים הוא מצחיק, אבל זה בא מתוך ביקורת חדה. לעיתים הוא ממש נוגע ללב וחודר ללב. בערב שהתקיים לא מזמן עם בהר ועלון דובר על אלמוג כמשורר מחאה וגם עלתה השאלה למה הפסיק לכתוב, יש סימנים בשיריו שמצביעים על כך ששתיקתו ההולכת ונמשכת של אלמוג נובעת מכך שקראו את השיריו בקריאה מאוד לא נכונה, לפחות כך מגריש אהרון אלמוג. אלמוג הצהיר שלא יכתוב יותר שירים לפני כעשרים שנה ומאז כתב רק שניים שלושה, כבר שני עשורים שלא הופיע ספר שירים עם שירים חדשים שלו. התופעה הזו של שתיקה של יוצרים מזרחים שמצליחים להגיע לקהל ישראלי היא תופעה מעניינת, החל משבבו ודקך אלברט סויסה, דרך משה סרטל, ואהרון אלמוג. יוצרים שמתנהגים מבחינה ספרותית כנוכחים נפקדים וכחיים מתים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג