שמעתי אותך במטוס
אמרת:
"זה הזמן אלהים לדבר"
ואני אמרתי:
"דבר אלי. בבקשה דבר.
אלי."
אחר כך נשבה רוח
ועננים התקבצו
במקום
בו נשען ראשי.
אמרתי:
"אתה נכנס בתוכי
למקומות
חשוכים יותר מהחושך."
שתקת.
אחר כך הלכתי בשדה תעופה.
חושך התפזר בתוכי
כמו חול ברוח.
כמו מחוגים בשעון.
כמו מים.
בבקשה
בוא.
וואו!
איזה יופי של שיר אליענה. מתוק, כואב ועדין.
תודה, אליענה, על שחשפת בפני את האיש הקסום הזה
ועל שני שירי האהבה הכל כך מיוחדים שלך אליו.
תודה טלי, תודה יעל, תודה חנוך. אני שמחה שגילית גם אתה את הקסם.
השיר יפה בהחלט, לצערי הנמען אינו ידוע. האם החמצתי משהו בהשכלה?
מקסים ביותר
יפה מאד אליענה
במיוחד זה
"אתה נכנס בתוכי
למקומות
חשוכים יותר מהחושך"
מצטרפת לקודמי.
אליענה זה נפלא. אני יכולה להחליף את הנמען ולהזדהות 🙂
תחינה יפה ומכשפת, אליענה. גם האופל בה יפה.
אם את שולחת את זה לגבריאל, תגידי לו שגם אני אוהב אותו.
תודה רבה רבה לכל מי שהגיב על מילותיכם הטובות והחמות.
את התגובות המרושעות והמכוערות מחקתי.
גם כאן, כמו בחיים האמיתיים, אני רוצה לשמור לידי עכשיו רק את מי שטוב אלי. כמו שחר מריו, לי עברון ועקנין, אומי, איריס קובליו, וחנה לבנה. תודה לכם:)
טוב להיות לידך אליענה. חיבוק.
כמובן שאני הולכת לחפש את הבלחסן הזה – איך אפשר לעמוד בפנייך?
אליענה היקרה
לא ידעתי שאנחנו חולקים אהבה לאותו יוצר. למרות שאני חושב שיש לי פחד מה מהתהומות שלו. אני איכשהו מסתדר יותר עם אלג'יר ועם אביב גדג' מאשר עם בלחסן שהוא כותב בולמי מתוך בורות שחורים ובולעניים. בלחסן כותב את מותו לאחור. את מוזמנת לקרוא שוב את הפוסט הראשון שלי כאן ואת מה שכתבתי עליהם ועל הרוק כמקלט הבכי הגברי.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=64#post64