יום השואה הקרב.

מתוך ערימת המתים/אסתי ג. חיים (מתול הרומן "חיינו השניים"-הספריה החדשה)

אינני יכול לתקן דבר.

מה היא חושבת? מה זוחל בעורקיה? האם היא פוחדת, כואבת? עצובה? האם היא מודעת למצבה? האם היא זוכרת את עברה, כמוני, אבל בוחרת לשכוח ולהשכח? האם היא יכולה לקום ולהלך, אבל בחרה לשכב, מוטלת על גבה כל חייה הבוגרים? עמדתי על הסף, מנסה לדמיין את המחשבות שלה:

…"זזזזז משור חשמלי מנסרים הידיים הרגליים רק הראש נשאר מסתכל בגדמים דמעות זולגות פנימה לתוך העיניים בתוך הראש אגם גדול לוחץ על הרקות רוצה אבא"לה שלי אמא"לה רוצה לקום אי אפשר אין ידיים אין רגליים לקום לקום להשתולל לקרוע הפיג"מה לרקוד כמו נימפה משוגעת לגעת בך בכל הידיים אבל הן גדמים לפשק לקראתך את כל הרגליים אבל הן כבר אינן האישונים עיוורים דוקרים באור אי אפשר למות מאהבה או מאי אהבה ממה אפשר מרכבות רכבות נוסעות קדימה-אחורה קדימה-אחורה בכוח כמו קופות חסכון מטלטלות ביד של ילד קרונות סגורים בלי אוויר אמא אבא יטה גניה מרלנה הרברט חרך ליד התקרה אני למעלה נושמת איך הלכנו כולנו לטייל בשביל ליד שדה של פרגים באביב איך חגגנו יום-הולדת למרלנה ליטה להרברט לגניה לי עוגה גדולה נרות אפילו סבא וסבתא שמחים עד כדי טיפשות לא מנחשים את הסוף אני עשיתי לי סוף עבודת יד למה לחכות ברגע הכי שמח בום פטיש על הראש מתחת לרגליים שאינן רגבי הגוף של אבא אמא יטה גניה מרלנה הרברט לא זזים אני נושמת קרן שמש דוקרת עפעפיים קרועים אני רואה הכל דלת ברזל נפתחת בבת-אחת אמבטיה של אור חיילים כף מתכת זרוע עץ ארוכה כמו של הגנן מיקלוש האיתים מרימים את אבאל"ה אמאל"ה יטה גניה מרלנה הרברט אותי גושים של אדמה קר הגב של אבא לוחץ על הבטן הראש של אמא מעוך על החזה הידיים של יטה כרוכות בשערותי עדיין נכנס אוויר יוצא נכנס לחזור להיות ילדה לרוץ בבית הספר עם הצמות ותלבושת אחידה חצאית פליסה כחולה כהה חולצה לבנה שפיצים של שדיים כתם אדום בתחתונים המהפכה הצרפתית האו דו יו דו מיי נם איז שמונה עשרה חלקי שבע שווה חורבן בית ראשון חורבן בית שתי ילדות חוזרות הביתה לזוג הורים אחים אחיות גבינה לבנה לחם שחור חמאה דבש אני חוזרת לאיש עם פנים כמו אבאל"ה  שעוטף גוף בגוף כואב בין הרגליים שאינן יטה הרברט גניה בחלון אור מסנוור קרונות בקר נקישת דלת נטרקת לאוס! לאוס!  ערימות בשר טחון על הדלפק באיטליז במרכז קציצות ברוטב אדום יטה הרברט איפה אבאל"ה אי-אפשר להפטר מן המבטא גם במחשבות מי מת בקרון מי מת בטיפוס סיגריה אני רוצה סיגריה איפה אמא ששש לשתוק עוד מעט יבוא מישהו ששש שלא ישמעו מישהו נושם בערימה הזאת לשתוק תשתקי